בית משפחת דגן בישוב קדימה הוא ממש לא הדוגמה ל"מקרה אבוד" בהם נתקלים מעצבים לעיתים, בית המשפחה נמצא דווקא בצד השני של הסקאלה, בית חמים ונעים בישוב עם אופי כפרי ומרחב שכבר לא רואים בעיר, שהיה חסר לו רק שדרוג קטן כדי להיות מושלם עבור המשפחה.
"החלל היחיד בו רצינו לטפל היה הסלון. בלי לגעת בחלקים האחרים של הבית ועם מינימום שינויים במטבח", מספרת נעמה מירון יוסף, המעצבת שתכננה את השיפוץ. זה יצר אתגר מיוחד, מפני שהסלון והמטבח הפכו להיות חלל אחד, והיה צריך ליצור שפה עיצובית אחידה וזרימה בין שני החללים שתרגיש טבעית. בלי שיהיה ברור איפה החלק ה'ישן' ואיפה החלק המשופץ.
"זה כמו לפתור משוואה בהמון נעלמים", היא מסבירה. "כל אחד מהפרמטרים הוא אילוץ שחייבים להתחשב בו. ישנו החלל הנתון, אותו אי אפשר לשנות. ישנו המטבח הקיים, בו צריך להתחשב. ישנו התקציב שצריך להיצמד אליו ויש את הרצונות של המשפחה, שמוכרחים לבוא לידי ביטוי עם כמה שפחות פשרות. כל פרמטר שמשנים משפיע על השאר. למשל, ככל שנכניס יותר שינויים במטבח, זה יבוא על חשבון שאר התקציב, אבל מצד שני, יאפשר יותר גמישות בעיצוב החלל".
"האתגר האמיתי היה להתגבר על כל המכשולים הטכניים כמו צורת החלל או המטבח הישן שלא הוחלף, ולייצר למשפחה את המרחב הנעים והמזמין בדיוק כמו שהם רצו ובלי לפרוץ את מסגרת התקציב, ובאתגר הזה אני שמחה לומר שהצלחנו לעמוד".
לעוד שיפוצים שמדגימים מה אפשר לעשות עם תקציב מאתגר:
אקרובטיקה תקציבית: שיפצו וחידשו ה-כל ב-350 אלף ₪ בלבד. איך?
דירה קטנה עם תקציב שיפוץ גדול, או להיפך - מה עדיף?
בבנייה המודרנית, הגבולות בין הסלון או המרחב המשפחתי לבין המטבח הולכים ומטשטשים. מדובר למעשה בחלל אחד, רצוף, בדרך כלל ללא מחיצות, שמשמש כולו להתכנסות משפחתית, למפגש ולאירוח. לעיתים קרובות ללא הפרדה פיזית, רעיונית, או פונקציונלית ועל אחת כמה וכמה שלא עיצובית - בין מרחב הסלון לבין מרחב המטבח.
"המטרה הראשונה הייתה לפתוח את החלל, לייצר מרחב הנותן תחושה מרווחת ומזמינה, בתוך חלל מואר המחובר גם למטבח שלידו וגם למרפסת שבחוץ ויוצר רצף של מרחב אירוח והתכנסות משפחתית. את החיבור למרפסת וכניסה של אור השגנו על ידי שדרוג אזור האירוח החיצוני, ופתיחת ויטרינת יציאה במרכז הסלון. את הרצף של החלל כולו השגנו על ידי החלטה עיצובית לשחק עם קווים אנכיים ואופקיים שבאו לידי ביטוי בחומר ומשחקי טקסטורות. הרצף היה דרישה מרכזית אך הוא גם יצר אתגרים אחרים".
"מכיוון שרצינו לפתוח את החלל, נוצר אתגר היכן להציב את הטלוויזיה, כך שכיוון הצפייה והמרחק יהיו נכונים, ובלי לחצות את החלל? הפתרון היה להציב את הטלוויזיה על עמוד אוטונומי עם ציר, כך שניתן יהיה להפנות אותה לכיוונים שונים על פי הצורך, או להציב אותה במקביל לקיר ולהשאיר את החלל פתוח"
"אלמנט נוסף שהיווה אתגר היה עמוד תומך שנמצא במרכז החלל. "הנטייה הטבעית היא לנסות 'להחביא' כזה אלמנט, אבל במקרה הזה החלטנו דווקא להבליט אותו", אומרת המעצבת. "חשפנו את חומר הגלם ממנו עשוי העמוד (בטון) ויצרנו תחושת יציבות בחלל. בנוסף, הרווחנו גב מושלם לקמין שגם מיקם אותו בעמדה האופטימלית כדי לחמם ביעילות את כל החלל, וגם יצר חיבור בין שני חלקי החלל בצורה חלקה וזורמת. כך העמוד התומך הפך ממפריד למחבר".
מה עשית בסופו של דבר לגבי המטבח הישן, שלא היה במוקד השיפוץ?
"היינו צריכים לעשות מהפכות במטבח, אבל הן הצטמצמו לביטויים החיצוניים - דלתות הארונות בעיקר. כדי לחבר את המודרניות הרצויה עם החמימות הנדרשת, שילבתי אלמנטים בקווים נקיים וזוויות ישרות, ומצד שני שילוב של הרבה עץ גם ברצפת הפרקט וגם באלמנטים שונים על הקירות", אומרת נעמה מירון יוסף.
"אלמנט נוסף שנכנס לחלל הוא ארון הכניסה, או כמו שאני קוראת לו: 'ארון שלום-בית'. הוא נותן מענה פונקציונלי נחוץ ביותר לאחסון הילקוטים, הנעליים, הדואר, המפתחות, המעילים ובקיצור - הבלאגן שבדרך כלל מגיע לסלון ולמטבח. כך גם נשמר הסדר, וגם שלום הבית".