הפרוייקט: שיפוץ בית פרטי במושב יד רמב"ם
שטח: 250 מ"ר
הדיירים: בני זוג שומרי מסורת שילדיהם בגרו ועזבו את הקן
מעצבת פנים: קרן מאיר
עבודות ברזל: ארטפרו
רוב הסיכויים שאתם לא יודעים איפה נמצא מושב יד רמב"ם, אולי אפילו לא היה לכם מושג שיש מקום כזה בארץ. אבל יש מושב כזה, ובו נמצא גם בית אחד יפה ויוצא דופן. יד רמב"ם הוא מושב הממוקם במרכז הארץ אך רחוק מההמולה, לא רחוק מרמלה בתחומיה של המועצה האזורית גזר שבשפלה, מה שהופך אותו לאי של שקט מוקף בשטחים פתוחים ובירוק שנשקף מכל עבר.
בעלי הבית הזה בנו את ביתם לפני כ-25 שנים, בית רחב ידיים בעל שתי קומות ומרתף שתאם לצרכי המשפחה בעבר וגם כיום, על אף שהילדים שהיו קטנים כשהוא נבנה, כבר בגרו מאז ועזבו את הקן. המשפחה שמתגוררת בו היא משפחה דתית, ולכן גם כיום נחוצים לה חללי אירוח שיוכלו להלין ברווחה ובנוחות את הילדים הבוגרים יחד עם הנכדים, כשהם מגיעים להתארח בסופי שבוע ובחגים.
"התאמת המבנה לצרכי המשפחה כיום וכן אהבתם למקום ולחלקת האדמה היוו גורם מכריע בהחלטה לשפץ את הבית באופן מקיף כך שיוכלו להמשיך וליהנות ממנו בגרסתו המעודכנת עוד שנים רבות", מסבירה מעצבת הפנים קרן מאיר, שהקשר שלה עם המשפחה החל לפני כמה שנים, כשליוותה את אחת מבנות המשפחה בתהליך של בניית בית חדש. כבר אז לדבריה, נוצרו חיבור וקשר הדוק עם ההורים, שהובילו להחלטתם לבחור בה לתכנן את שיפוץ הבית שלהם.
עיקר השיפוץ מבחינה פונקציונלית התרכז בחלל הציבורי של המבנה וברצון למקסם את מרחב השהייה והאירוח באמצעות דיוק חלל המגורים ותכנון חדש ומקיף של המטבח. מבחינה עיצובית וויזואלית הקו המנחה היה מתן ביטוי נרחב להמשכיות הבית עם החוץ, הכנסת הירוק ההיקפי פנימה והארת החלל הציבורי באמצעות הטיפול בפתחי הבית.
המטבח הישן היה תחום בקירות גבס שאפשרו אמנם אחסנה מרובה בארונות גבוהים, אך אלה גם חסמו את קווי הראייה אל המטבח מתוך החלל הציבורי, ולהיפך וגרמו לו להיות סגור וחשוך באופן יחסי. בתכנון החדש קירות הגבס פורקו ובמקומם הוקם קיר נגרות דו כיווני שמספק אחסנה גבוהה ופרקטית מכיוון המטבח, ומצדו השני מייצר מבואת כניסה נעימה לבית הכוללת ספסל התארגנות קטן, תאורה ומראה.
הורדת קירות הגבס והשארת עמוד תמך אחד בלבד אפשרה את הגדלת האי ומקסום אזור הישיבה והאחסנה. אזור הבישול במטבח הועבר לאי ובכך הוגדרו באופן טבעי שני אזורי עבודה: אזור חלבי סמוך לכיור ואזור בשרי על האי, המאפשרים עבודה משותפת של בני הזוג במטבח תוך שמירה על ההלכות שעליהן הם מקפידים. תנור מובנה נוסף מוקם באי כדי לאפשר בישול של כמה ארוחות במקביל, ותוך כדי כך לשמור על קשר עין ושיח עם בני הבית.
פינת האוכל נשארה במקומה הקודם, בגומחה הסמוכה למטבח אך גם היא שודרגה באמצעות שידת כלים ממתכת שתוכננה במיוחד עבור כלי השבת ויוצרה במו ידיו של בעל הבית המוכשר. השידה גם מהווה אלמנט הפרדה בין אזור המטבח לבין אזור חדר האוכל - בין קודש לחול. גובהה של השידה תוכנן במדויק לפי גובה המפתחים בחלל ומאותו החומר, כדי לייצר תחושה הרמונית והומוגנית.
השינוי המהותי בחלל הציבורי כולו נוצר בעקבות הרחבת פתחי הבית למקסימום האפשרי והחלפת האלומיניום הישן והגס בפרופיל ברזל בלגי שחור ודק (ארטפרו). שני חלונות במטבח אוחדו לחלון אחד גדול, פתח חדש נוסף בפינת האוכל וחלון הסלון "נדחף" מעט החוצה לכיוון הגינה. הבחירה בפרופיל מתכת דקיק אפשרה צפייה מקסימלית לחוץ, כך שהבית מרגיש טובל בירוק. בנוסף, אופי המפתחים נתן את הטון לעיצוב שאר החלל. החלוקות העדינות שממסגרות את הנוף מהחלונות כמו מסגרת לתמונה מתכתבות עם יצירות אמנות שמעטרות את הקירות ושאותן ציירה בעלת הבית במשך שנים.
החלל הציבורי מכיל אזורי ישיבה רבים שיכולים להכיל בו זמנית את כל בני המשפחה. הסלון משמש לישיבה, מפגש ושיחה, ומשום כך ובמופגן - אין בו טלוויזיה. היות שהוחלט להשאיר את רצפת האבן המקורית שהיא בעלת גוון מעט קרמי צהבהב, נבחרו פריטי ריהוט בגווני עץ, לבן שבור ואפורים חמים שישתלבו איתה בהרמוניה, אך בה בעץ גם יצעירו ויעדכנו את המראה הצהוב והמיושן, שאפיין את החלל בגרסתו הקודמת.
עוד בתחילת השיפוץ הוחלט לרכז את המאמץ ואת ההשקעה הכספית בחלל הציבורי ובחדרי הרחצה שעברו מהפך והותאמו לצרכי בני הזוג כיום. אבל גם חדרי השינה זכו בכל זאת לטיפול ושודרגו באופן צנוע יותר באמצעות פרקט עץ שבו חופו גם המדרגות, החלפת חזיתות לפריטי נגרות קיימים וריענון של הריהוט והטקסטיל. היות שמדובר בלקוחות מוכשרים במיוחד, משתפת המעצבת, חלק מפריטי הריהוט ועבודות השדרוג בוצעו על ידי בעלי הבית במו ידיהם, כך שאופיים המיוחד של הדיירים משתקף ונראה בכל אזור ובכל חלל מחללי הבית.