הפרוייקט: בית פרטי, 4.5 חדרים בקיבוץ עין דור
הדיירים: זוג + 4
שטח: 158 מ"ר בנוי על מגרש של חצי דונם
אדריכלות: ענת באב"ד
עיצוב פנים והום סטיילינג: לירון בן דרור
"חלמתי אותו, ובמשך שלוש שנים הוא התקיים בראש שלי בלבד", כך מתארת מעצבת הפנים לירון בן דרור את תחילתו של התהליך שהוליד בית יוצא דופן, למעצבת יוצאת דופן, שחושבת מחוץ לקופסא ולא מפחדת להפר גם את הכללים של עצמה.
בן דרור מתגוררת בבית פרטי, בשכונת הרחבה חדשה של קיבוץ עין דור שבגליל התחתון (מועצה אזורית עמק יזרעאל). בבית ששטחו 158 מ"ר והוא בנוי על מפלס אחד. הבית מונה 4.5 חדרים והוא נבנה עבור משפחה תוססת וצעירה עם ילדים קטנים. "הבית שלנו משמש אותי, את מורן בן זוגי וארבעת הבנים המאוד אנרגטיים שלנו", היא מספרת.
הבית של משפחת בן דרור לא עוצב "כדי שילדים קטנים לא יצליחו לחרב אותו". נראה שהיו הרבה מחשבות, חלומות ואפילו רגשות שהנחו את הבית הזה, אבל לא במובן המגביל - אלא להיפך - זה בית מאפשר, שכל האווירה בו משדרת חופש, יצירה. וכן, יש בו ספות בהירות בסלון - למרות שגרים כאן 4 ילדים קטנים. "כן, הריהוט עובד לנו ואנחנו לא מגבילים כמעט את הילדים", אומרת בן דרור, "הכלל היחיד שיש לנו זה שאוכלים רק במטבח. ואנחנו מביאים חברת ניקיון לספות אחת לחצי שנה. וזהו".
אז איך נולד הבית? מאיפה התחלת את התכנון שלו?
"בצבא פגשתי את אפרת. אפרת מאוד התגעגעה הביתה והמשפט הקבוע שלה היה: 'הבית הוא איפה שאמא נמצאת'. המשפט הזה נשאר איתי הרבה שנים בתוך תהיות על מהו בית בשבילי. הבית שלנו הוא בית חלומות - חייתי בו בחלומות שלי הרבה לפני שהוא היה קיים בחומר. חלמתי את הילדים משחקים בו, את הארוחות הגדולות והקטנות, את החברים של הילדים ושלנו שבאים וכל כך נעים להם אז הם לא רוצים ללכת. חלמתי אור, ואויר ועצים, חלמתי את הבישול במטבח, את האומנות ואת ההשכבה של ילדים במיטות...".
את ההגשמה של החלום למציאות התחילה בן דרור בתכנון הבית, יחד עם האדריכלית ענת באב"ד על מגרש של כחצי דונם בעל תצורה צרה ומאתגרת לתכנון. "ענת היא יצירתית ונהדרת. עברנו הרבה מאוד רעיונות וניסיונות של פיצוח השטח המורכב עד שהגענו לתכנון שעונה על מרבית הפרמטרים שהצבנו".
"במקביל ליצירה של תוכניות עבודה מפורטות לבעלי המקצוע, התחלתי ללקט את מה שראיתי בדמיוני. כאמא לארבעה בנים קטנים (תאומים שרק נולדו, בן 4 ובן 6.5 בזמן תחילת העבודות), חשבתי הרבה על איך להתאים את ההלבשה לאורך חיים אינטנסיבי ופעיל מצד אחד, ולא להתפשר על הרצונות שלי מהצד השני. בכל שלב בדרך צצו שני המקומות האלה והעלו התלבטויות".
אז איך עושים את זה - איך מגשימים גם את החלומות העיצוביים שלך וגם יוצרים בית שהוא לא מוזיאון וילדים יכולים להשתולל בו?
"כשאני ניגשת לעיצוב בית חשוב לי מאוד להתחבר לרוח של מי שאני מעצבת להם את הבית. בהקשר של ילדים וסדר אני בודקת מה ההרכב המשפחתי, מה מידת הסבילות לבלאגן וללכלוך, מה הפניות לתחזוקה ועוד. אני אמא לארבעה ילדים. לא סתם ארבעה ילדים - ארבעה בנים. לא סתם ארבעה בנים - ארבעה בנים מתחת לגיל 10 כשהקטנים תאומים. ובכל זאת, יש לי ספות בהירות, שטיח בהיר, מטבח מעץ בצביעה בתנור ולא מפורמייקה וכיסאות אוכל מרופדים. למה? ככה. כי ככה אני אוהבת ולא הייתי מוכנה להתפשר. האם זה משעבד אותי לבית? לא. האם זה דורש תחזוקה? בהחלט".
"אם ניקח את הבית שלי כדוגמא: בחרתי ספות בהירות מאוד, אבל עם בד מתנקה בקלות ותוך ידיעה מראש שכל 4-5 חודשים אני מזמינה חברת ניקיון ספות. עולה לי 380 ש"ח, כולל הכורסאות ואני רגועה. כיסאות האוכל מרופדים קטיפה שהיא קלילה לניקוי וגם בהם אני משקיעה פעם בכמה חודשים ניקיון עם מכונת ניקוי ריפודים שקניתי. 40 דקות והם מבריקים".
"את המטבח בחרתי בצבע בתנור כי זה אפשר לי משחק רחב יותר עם צורת הדלת והגוון. לא לכולם זה מתאים, ואני יכולה לשתף בכנות שכבר יש פגיעות קטנטנות במעט מקומות, אבל מידת הסבילות שלי להשתנות החומר היא די גבוהה. אני לא חושבת שהייתי מציעה את זה ללקוחה עם פרמטרים כמו שלי, אבל בהחלט הייתי זורמת איתה, אם היא היתה מבינה את כל ההשלכות".
מכיוון שבן דרור היא אחת שמיישמת את מה שהיא מטיפה לו קודם כל על עצמה, וככה היא מנהלת גם את אורח חייה בביתה שלה, יש לה מסר חשוב למשפחות צעירות שמתכננות או משפצות את ביתן ונקרעות בין השאיפות העיצוביות של אגף המבוגרים בבית והאילוצים הפרקטיים של אגף הילדים. "הכי הכי חשוב בעיני, זה שלכל פריט בבית יהיה מקום משלו. מקומות האחסון מאפשרים לנו לסדר את הבית תוך חצי שעה מבלאגן מוחלט למסודר ונקי. ואם יש לכם בית קטן, גם לזה יש פתרונות רבים וטובים באמת".
"מה שאני בעצם רוצה לומר, זה אל תוותרו על חלומות עיצוביים או עיצוב בכלל. אני שומעת מהרבה אנשים את המשפט: 'אבל יש לי ילדים קטנים...'. בית מעוצב מכניס רוגע והרמוניה לחיים. נעים בהרבה לחיות בחללים מעוצבים ולכולנו מגיע שיהיה לנו נעים במקום החשוב לנו ביותר. אה! וחורים לכביסה בין מקלחת הילדים לחדר הכביסה זה להיט. להיט!", היא ממליצה.
"אני אמא מאפשרת מצד אחד: אפשר וכדאי לשחק איך שרוצים, יש פה תמיד חברים ואין כללים דרקוניים. ומהצד השני, היה לי ברור שספות ושטיח כל כך בהירים יצטרכו להגיע עם הקפדה כלשהי. הדבר היחידי שאסור פה זה לאכול מחוץ לפינת האוכל. מדהים כמה כלל פשוט אחד שומר על הספות נקיות לאורך זמן".
"גם עם כיסאות האוכל התלבטתי לגבי הריפוד. הכי קל זה לקנות פלסטיק או עץ ולנקות בקלילות, אבל כל כך לא נוח לי עליהם שזו לא הייתה אפשרות. החלטתי שאחפש דמוי עור וככה ארוויח משני העולמות. אז החלטתי. סיור קצר בפיק אפ והתאהבתי מיידית בכיסאות הירוקים המהממים האלה. וכמה שהם נוחים! היה לי אבוד...".
אפרופו חדשים, לא כל הפריטים בבית הם כאלה. לא מעט מהרהיטים, פריטי האמנות והנוי שפזורים בחללים השונים נקנו מיד שנייה או לוקטו על ידי בן דרור בחנויות וינטג' ובמרקט פלייס של פייסבוק. "שני דברים נוספים שהיו לי חשובים מאוד הם שילוב של פריטי יד שנייה ווינטג' ובחירת אמנות לכל הבית. אספתי פריט פריט במשך שנתיים עד המעבר לבית".
ספרי קצת על תהליך הליקוט הזה - איך את מגיעה למציאות השוות והמדוייקות ביותר עבור הסגנון שלך?
"חיפוש של פריטי יד שנייה ווינטג' דורש המון סבלנות ועקביות. למצוא פריט שמדויק מכל הבחינות לוקח לפעמים כמה חודשים של חיפוש יומיומי. זה בעצם חינוך של האלגוריתם להציע לי את מה שאני מחפשת וגם דברים דומים (מילות חיפוש שונות לאותו הדבר). ככה מצאתי את פינת האוכל הכל כך מוצלחת, את ספרית המדפים בסלון, את שולחן השיש בסלון את הארונות בחדרים ועוד המון פריטים בבית. החיסכון הכספי הוא אדיר, וכך גם השימוש החוזר שמשמעותי לי מאוד".
"גם חלק מפריטי האמנות נמצאו במרקטפלייס. אם זה דרך אנשים שמכרו ציורים שלא רצו יותר, חלק מסוחרי וינטג' וכמה אמניות שפרסמו שם ציורים. כמו בכל הבית, גם פה חיפשתי להתאהב, להרגיש את ה'קליק' שיבהיר לי שמצאתי. במשך תקופה ארוכה חיפשתי כל הזמן אמנות וכל יצירה שנמצאה, יועדה מיד לקיר ספציפי. הרוב המוחלט של האמנות בבית מגיע מנשים שיוצרות, ופרט לתמונה אחת, הכל מיוצרות ויוצרים מקומיים. אני תופסת אמנות כייצוג של בני הבית, כחלק חשוב מאוד בעיצוב חלל ושמה דגש על חיבור אמיתי לכל אחת מהיצירות שנבחרות".
אז הבית הוא איפה שאמא נמצאת?
"אם שואלים את הבנים שלי - כן. אם שואלים אותי - הבית הוא הרוח שלנו. אם הצלחנו להביא את הרוח לתוך החפצים שסביבנו, מצאנו בית".