כמה עולה לעבור דירה בלי לנקוף אצבע?

מעבר דירה הוא סיוט שאני מעדיפה להימנע ממנו בכל מחיר. למשל, מהדירה האחרונה שגרתי בה נמאס לי כבר לפני שנתיים, אפילו התחלתי לחפש דירה אחרת, כזו שבה חולדות לא נכנסות מהחצר והשכנים אינם מלחינים טראנס בזמנם הפנוי. אבל החיים זה משהו מדהים, וכרגיל האסון לא איחר להגיע. והפעם - מגיפה עולמית.

כמי שמתנהלת בשגרה מתוך נקודת המוצא שהיא מרכז היקום כמובן שלקחתי את זה אישית, ומיד איבדתי את שפיותי. אם גם אתם התפשטתם מכל בגדיכם בדלת הכניסה ומיד רצתם להתקלח בכל פעם שחזרתם הביתה, וחיטאתם את כל מה שהבאתם מהסופר עם מגבונים אלכוהוליים, אז אולי אתם מבינים למה החלטתי לדחות את המעבר ל"אחרי הקורונה".

אבל החיים זה משהו מדהים כמו שאמרנו, ושנתיים אחרי, לא רק שהקורונה לא עברה, אלא שיש וריאנט חדש עם שם של מזגן, והאמת היא שכבר קצת שכחתי מהרצון שלי לעבור.

ואז זה קרה.

לילה אחד דממה מוגזמת העירה אותי. המזגן כבוי, המקרר סותם, ושקט חשוד שורר בכל עבר. לקח לי דקה להבין שיש הפסקת חשמל. עכשיו, השעה ארבע בבוקר, ותיבת החשמל כמובן לא נמצאת במקום נוח, אלא דורשת ממני לצאת לרחוב, להקיש קוד כניסה, ולטפס על שרפרף עם פנס כדי להגיע להרים את הפקק. אז דידינו, אני ושרפרפי, במעין חולצת לילה ארוכה וללא חזייה אל הבניין הסמוך. כך גיליתי שלמעשה הפקקים שלי נעלמו, ובמקומם הותקן מעין מונה משונה עם מקשי טלפון. על התצוגה היה רשום משהו כמו "נדרש תשלום". לא אלאה אתכם ברמת הטרחה והטרלול של האירוע ופרטי הפרת החוזה והאיומים בתביעה, אבל אין מצב שכל יומיים אני אתקשר למוקד ואפקיד כסף ואז אעלה על השרפרף ואקליד קוד של עשרים ספרות. נשבעת באלוהים. זה הקוד שהקלדתי באותו לילה - *11012517422334388022 וסולמית בסוף. פיזית. בארבע בבוקר.

די, אמרתי לעצמי. את חייבת לעוף מהמקום המסריח הזה, והפעם לעשות את זה כמו שצריך, במינימום סטרס ובלי PTSD, הקשתי בגוגל "דירה אריזה פריקה" וככה מצאתי את חברת "בלאגן" של ווי קרביץ ואת Spivhome - חברת ייעוץ וליווי מקצועי לארגון הבית של עינת ספיבק, שעובדות יחד (איזה יופי לי) ולארגן לעצמי מעבר פינוקים - גם אריזה, גם העברה, גם פריקה, וגם קצת סידור טוב של הבית, כמה טיפים נחמדים לאחסון, ובעיקר, שקט נפשי.

הכרתי חברות אריזה, הכרתי אפילו מובילים שאורזים, אבל בפעמים שלקחתי את השירות הזה, אני זו שנשארתי עם הפריקה, שזו משימה כמעט בלתי אפשרית כשלא את ארזת. וגם, את לא יכולה להיות בטוחה לגמרי ששום דבר לא יישבר ושכולם יתנהגו יפה לבית שלך. מה לעשות שמובילים הם פחות עדינים ממישהי שזה המקצוע שלה, השליחות שלה אפילו - ואכפת לה מהתוצאה הסופית כמעט כמו לך. החברה מנהלת את האירוע כולו, כולל התיאומים והשיחות הנחוצות עם קבלני המשנה (במקרה שלי חברת ההובלה "המושבניקים"), חברת ניקיון אם צריך, וחברה שמתמחה בארגון הבית.

הארגזים הגיעו בערב שלפני המעבר, בבוקר שלמחרת התבצעה האריזה, בצהריים ההובלה, ולמחרת היום, ברביעי בבוקר, תתרחש כבר הפריקה בבית החדש. הנה אני, ערב לפני מעבר, ובמקום ליהנות מהתקף חרדה תוך שאני מדמיינת את עצמי אורזת, כל מה שנותר לי לעשות הוא להבין לעצמי תיק ללילה שבין המעבר לפריקה, ולקבוע עם הטכנאי של האינטרנט. כי בואו - אני יכולה ללכת לישון עם ארגזים מסביבי, בלי שמיכה, על שק שינה, אבל אם הלפטופ לא יתחבר לנטפליקס אבקש נפשי למות, בוודאות.

אדם צריך להכיר במגבלותיו. אז עשיתי מה שצריך כדי לארגן אינטרנט הכי מהר שאפשר - סגרתי עם כל החברות עד לרמת קביעת הטכנאי וידאתי שהם לא מחייבים אותי עד אחרי ההתקנה, ואז השארתי את מי שהגיע הכי מהר, וביטלתי את כל שאר העסקאות. מלוכלך, אבל הכרחי.

עינת וסיוון הגיעו אלי בתשע בדיוק, ומיד השתלטו על העניינים, כשמבחינתן אני לא ממש רלוונטית - יכולה להישאר, יכולה גם ללכת, והן יארזו הכל. את כל השטויות שאספתי ב-5 השנים האחרונות: האיפור, הבגדים, ו-700 אלף כוסות שיש לי משום מה. תכננתי למיין, וגם יכולתי להיעזר בעינת לצורך כך, (מה שהגיוני מאד כי אז אורזים פחות) אבל כל פעם לא עשיתי את זה מסיבה מומצאת כזאת או אחרת, מה שחזר לנשוך אותי בתחת בזמן הפריקה. קצת ריחמתי עליהן שהן צריכות לעבור את זה, אבל הצלחתי להכיל את הרגש הזה, כי תמיד עדיף לרחם על אחרים מאשר על עצמך.

כששאלתי את עינת, המומחית לארגון הבית, כמה זה מבאס מ-1-10 להתעסק בשיט של אנשים אחרים כל היום, היא הסבירה לי שהיא דווקא מכורה לעבודה שלה: "לארוז בית זה פחות קשור לחפצים מאשר לאנשים שעוזבים אותו", והוסיפה "אני חצי מארגנת וחצי פסיכולוגית, ואני מקבלת המון סיפוק מזה שאנשים סומכים עלי ומשחררים חרדה בזכותי". אז שחררתי חרדה ועפתי משם. בכל זאת, היה לי טכנאי לפגוש בדירה החדשה, ונורא התרגשתי שסוף סוף יהיו לי סיבים, במקום הדבר הרעוע הזה שחוצפה לקרוא לו "חיבור אינטרנט" באיזור מגורי הישן, שתיאורטית היה מאה מגה אבל בכל פעם שבדקתי המהירות היתה 12, כי "המרכזת רחוקה", או כי "יש עומס", או כי "יורד גשם".

וכך, בזמן שהבנות היו בדירה הישנה וארזו את חפצי הרבים מדי אני התפניתי לעשות משהו אחר. אם זה נראה מושלם מדי, אל דאגה - כמובן שמשהו חייב לקרות תמיד, ואכן קרה. הטכנאי הנחמד הגיע בעשר דקות האחרונות של חלון השעתיים שקיבלתי, וכשהמובילים הגיעו, אני עדיין הייתי תקועה עם הסיבים. כשהתקשרתי לחוצה ל"בלאגן" ווי בעצמה דיברה איתי, הרגיעה אותי וסידרה שיחכו לי עד שאגיע. נשמתי. הכל בסדר.

כשהגעתי המובילים כבר סיימו להעמיס את דירתי, ואני זכיתי לחוויה הבלתי אמצעית של בית עירום, שביום מעבר אפשר להשוות אותו רק לעירום בלתי רצוי מהסוג שפוגשים במלתחות חדר הכושר. בדיוק כמו שאף אחד לא מעוניין לראות עד לאן ציצים יכולים להגיע בעזרת כוח הכבידה, אף אחד גם לא רוצה לראות מה קורה מתחת למקרר שלו.

בזמן שהמובילים פרקו את השטויות שלי בבית החדש, לי לא היה מה לעשות חוץ מאשר לעמוד שם ולהגיד להם איפה לשים כל דבר, והודיתי לאלוהים ולווי קרביץ על תיק הלילה שארזתי בקפידה. היה לי שמפו, הייתה לי פיג'מה, והיו לי כריות, שמיכות, מצעים ומחשב, ואני שמחה לבשר שחוויית המקלחת בדירה החדשה היתה מאד נעימה. צ'ק. ישנתי כמו תינוק שיכור, ובבוקר הגיעו אלי סיוון ועינת לשלב החשוב של הפריקה.

סיוון הלכה לפרוק את הגרדרובה, ועינת השתלטה על המטבח - המומחיות שלה. מימי לא הייתי כה מיותרת, ואהבתי את זה. בתור אלה שארזו הכל, הן יודעות הרבה יותר טוב ממני איפה הכל נמצא, והעובדה שמדובר בשתי נשים הוסיפה לתחושת הנוחות. אז יצאתי מהבית לסידורים ללא חשש, וכשחזרתי בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים, הבית היה פרוק, ועינת חיכתה לי עם טיפים ספציפיים לבית החדש ולתכולתו. בעיקר היא נזפה בי שלא נעזרתי בה במיון מראש, ופקדה עלי "לזרוק מלא דברים".

ילדה טובה שכמוני, בשבוע שעבר מאז כבר הספקתי לעשות כל מה שהציעה, כולל ארגון פתרונות אחסון נוספים. טיפ למעבר הבא - למיין זה נורא, אבל למיין את זה אחרי שסחבת את זה לבית החדש זה יותר נורא.

אבל עזבו שטויות. מה שחשוב הוא שכבר באותו לילה הלכתי לישון כשהבית כולו עומד - הטלוויזיה מחוברת, המטבח מאורגן ולגמרי תפקודי, מוצרי השיער במקלחת, הבגדים בארון, ולי יש את כל מה שצריך כדי לקום מחר בבוקר, ללכת לעבודה ופשוט להמשיך את חיי, כאילו כלום לא קרה.

זה בדיוק מה שאפשר לצפות לו משירות כזה. מעבר הדירה לא הופך באורח קסם לבילוי מדהים שרוצים לחזור עליו שוב בקרוב, אבל זו בהחלט דרך טובה להוריד את רמת הסטרס ב-90 אחוז.

האם מדובר בהוצאה שתדחה את החופשה הדו שנתית שלכם ביוון? אולי. מצד שני, זו הוצאה שלגמרי שווה את עצמה כשמדובר במשפחה עם חפצים שממלאים ארבעה חדרים ושלושה ילדים שצריכים להמשיך בחייהם כבר למחרת בבוקר.

האם השירות ימנע את כל הצרות שעלולות להתרגש על ראשינו ביום המעבר? כנראה שלא. בלת"מים יקרו - תמיד יש משהו שלא מסתדר בול כמתוכנן, אבל יש נחמה עצומה בלא להיות בתוך הדבר הזה לבד, בזה שמישהו אחר לוקח על עצמו את הארגונים, התיאומים והחרדות, והיה מעצים ומשחרר לדעת שלשם שינוי למעבר הזה יש משפחה שלמה מאחוריו, ולא רק אמא חד הורית על הבטחת הכנסה.

בלאגן
3 חדרים ממוצע זוג + 2
מעבר מלא, שכולל אריזה הובלה פריקה 6,000-8,000 שקל, בכפוף לפגישת התרשמות בבית

spivhome
בין 150 ל-200 ש"ח לשעה, תלוי בפרויקט (לא כולל קניה של ציוד משלים בהתאם לצרכי הלקוח)

המושבניקים
תלוי הערכת תכולת דירה