הפרוייקט: דירת גן מונגשת
דיירים: זוג + 3 ילדים (אחד מהם עם צרכים מיוחדים)
שטח: 150 מ"ר + חצר בגודל 220 מ"ר
עיצוב ותכנון: אודליה ברזילי
כמה פעמים גיליתם שהבית שלכם אינו באמת מתאים לצרכים שלכם ושההתנהלות היא מתוך הרגל ולאו דווקא קלה ויעילה? כיום הדגש הוא על עיצוב מותאם אישית לדיירים, ככפפה ליד, קל וחומר בבית שבו גרים דיירים עם צרכים מיוחדים.
משפחה בת חמש נפשות וכלב אחד חמוד שכרה את שירותיה של המעצבת אודליה ברזילי, כדי שתתאים את דירת הגן שלהם גם עבור בן הזקונים, שאובחן כילד עם צרכים מיוחדים. "אמנם עיקר העיצוב והתכנון בדירה הוקדשו לדייר הצעיר שלא מדבר, אך העיניים שלו אומרות הכול", אומרת ברזילי. "היה לי חשוב לעצב חלל זורם ומואר ככל האפשר עבור כלל בני הבית, אבל כמובן שלאורך כל הדרך היה לי חשוב שיהיה לו מאוד נעים ושהוא יחווה את הבית כמקום שמח".
הילד, בן 8, מתקשר כיום בעיקר בעזרת חיישן שמזהה את תנועת האישונים בעיניו, ומאפשר לו לשלוט בתוכנות מחשב ובאפליקציות שונות, באמצעותן הוא יכול לקיים אינטראקציה עם הסביבה.
למרות שהוא אינו מדבר או מסוגל ללכת בעצמו, משפחתו מעידה שמדובר בילד שאוהב טיולים, טבע ומוזיקה. "הילד הזה הפך את כל המשפחה שלו למיוחדת. למרות שגם כשעיצבתי את ביתם הקודם גיליתי משפחה מאוד קשובה ונעימה, הולדת ילדם המיוחד הפכה אותם לעוד יותר טובים ומכילים", אומרת ברזילי. "הרעיון המרכזי שהיה חשוב להם, בעיצוב ביתם החדש, הוא ליצור בית מעוצב שמתחשב בכל הדיירים, כזה שמשדר שמחה ואושר, נוח וכיפי להתנהלות, וגם מלא בהשראה", היא מדגישה.
ברזילי מסבירה כי התכנון הכללי החל מהצורך העיקרי להפוך את שטח החוץ לנגיש. "היה חשוב שיהיה נוח לצאת עם כיסא גלגלים אל הגינה היפה, שגודלה עולה על שטח הדירה כולה". בהתאם לזאת היא בחרה במסגור בלגי מינימליסטי ויפהפה עבור החלונות, שבתכנון החדש כולל גם דלת רחבה. "העדפתי דלת פתיחה נוחה למעבר, מאשר ויטרינת הזזה עם מסילות מסורבלות שמקשות על מעבר כיסא הגלגלים", היא אומרת.
שטח החוץ הנשקף מבעד לפרופילים המחולקים קורץ אל היושבים בחדר המגורים ומזמין אותם לצאת החוצה וליהנות מהחצר המרווחת, שכוללת פינות ישיבה מפוזרות, מהסוג שהפך לנחשק מאוד בתקופת הקורונה והסגרים.
חדר המגורים עוצב בהתאם למסר העיצוב הכללי של נינוחות ואווריריות: חיפוי פרקט חמים, עליו הונחו שטיח רך סיבים, ספה אפורה ולצדה כורסת עור והדום בגוון תואם. מול הספה קיר בריקים בהיר וספרייה ענקית שמתפרשת על כולו, עשויה מעץ המתכתב עם גוון העץ של הפרקט, ומחיבורי ברזל דקיקים. במרכז הספרייה תלוי מסך טלוויזיה, וסביבו פריטי דגש ושאר שכיות חמדה שאספה ורכשה ברזילי עבור הדיירים.
בסוף החלל הפתוח נמצא דלפק אכילה גבוה במטבח, ולצידו כיסאות ראטן, שמוסיפים עוד נדבך טבעי ומחמם. המטבח נחשף במלוא הדרו מחדר המגורים, אך רק ברמז, והגישה אליו מתאפשרת בקלות מסביב, דרך מסדרון רחב.
המטבח המינימליסטי מציג גישה מאווררת ולא מאיימת, במיוחד עבור מי שנתון בכיסא גלגלים וחווה אותו בגובה נמוך מהרגיל. "בחרנו בארונות אחסון נמוכים ונגישים לכולם, בלי לקבוע ארונות גבוהים, אלא שני מדפי עץ עם אלמנטים לראווה". עיקר האחסון הוא במזווה רחב ידיים בצד המטבח, עם דלת זכוכית ופרופילים שמתכתבים עם אלה שבקצה הסלון. גם הוא נגיש לכולם במידה שווה ושומר על מראה מסודר, הודות למדפי ברזל שחורים ומרווחים, המתאימים לאחסון קל ונוח.
על פינת האוכל החליטה ברזילי לוותר, בעצה אחת עם בני המשפחה, משיקולי זרימה ונוחות ההתנהלות. "רוב הארוחות של המשפחה נעשות על הדלפק, ואת שולחן האוכל הגדול מיקמנו בחצר. הרי רוב הזמן כיף לשבת בחוץ, וכשקר אפשר להיעזר באלמנט חימום - שגם אותו רכשנו", היא מסבירה. "אני חושבת שלאכול בחוץ זה אחד הדברים הנעימים והכיפיים, ולשמחתי המשפחה הזאת מרבה לעשות זאת".
דלת זכוכית עם פרופיל בלגי פותחת חדר עבודה אינטימי ושקוף, לנוחותם של ההורים, הממוקם מימין הכניסה לבית. מסדרון רחב מוביל אל ממ"ד, המשמש כחדרה של הבת הבכורה, וממנו אל חדר רחצה מרווח שבו משתמשים כל בני המשפחה.
חדרו של הבן הצעיר והמיוחד נמצא בהמשך המסדרון. הוא עוצב בצורה מינימליסטית על מנת לאפשר תנועה רחבה מחד, וגם למנוע עומס ויזואלי מאידך. חדרו של הבן פתוח ואפשר לראותו מחדר העבודה, לנוחותם של הוריו, שיכולים לצפות בבנם שוכב במיטתו.
בנוסף להרחבת המעברים והפתחים בבית ומתוך חשיבה לטווח הרחוק, יצרה המעצבת הכנה ליחידת דיור קטנה ונפרדת בתוך הבית, שבה יוכל בעתיד בנם לשהות בנוחות מקסימלית ביחד עם מטפל צמוד.
"אני משתדלת לתכנן, בכל פרויקט שהוא, בתים חמים המעוצבים על טהרת החומרים הטבעיים, ובפרויקט הזה עוד יותר מהרגיל. יש חשיבות לשימוש בחומרים טבעיים ונקיים שגם עוזרים לחבר אל הטבע, וגם נוח להתנהל בהם, ולבסס תחושה של בית חמים ונעים", אומרת ברזילי. "פעמים רבות השיפוץ אצל לקוחות גורר הרבה מתח ולחצים, ודווקא כאן הרגשתי כיצד המשפחה חווה איתי את התהליך הזה על הצד הטוב ביותר. ממקום של הכלה ושמחה והוקרה על מה שיש. אני שמחה שהצלחתי ליצור עבורם בית מושלם, מלא אופי, כזה שכל לקוח אחר, ללא מגבלה, היה שמח לגור ולחיות בו. זו ההצלחה האמיתית שלי", היא מסכמת.