למרות שאנו מדינה צעירה יחסית עם היסטוריה רבת תהפוכות, ישנם מבנים פזורים בארץ שלאורך השנים ננטשו. יזמים לטשו בהם עיניים, הבינו את הפוטנציאל הגלום בהם, והחליטו לשנות את ייעודם ולהפוך אותם לפנינה, עם תוכנית שמשמרת את העבר שלהם, אבל גם נותנת להם תכלית ותפקיד חדשים במרחב.
מאורווה ורפת של ראשוני המתיישבים בעתלית - לקומפלקס משרדים מעוצב
מבני המשק ההיסטוריים שנבנו במושבה עתלית בתחילת המאה ה-20, עמדו נטושים במשך 120 שנה - עד שנקנו בידי עסק משפחתי לבנייה. מעצבת הפנים שרה עקנין הפכה את האורווה והרפת לחלל משרדי מרהיב שמשלב בחן בין ישן לחדש. על הפרויקט הנוכחי, עמלה המעצבת במשך תשעה חודשים. "זו הייתה הזדמנות נדירה לעבוד בתוך מבנה עם היסטוריה ארוכה וסיפור. כבוד אמיתי". שני המבנים שעברו שיפוץ, אורווה בת 70 מ"ר ורפת בת 50 מ"ר, נמצאים בקרבת בית משפחתה של עקנין והם חלק מנחלתו של דוד דוידסקו, מראשוני המתיישבים ומקימי היישוב עתלית בסוף המאה ה-19.
עיקרי הפרוגרמה, מסבירה עקנין, היו בשמירת הקשר בין הפנים לחוץ, במתן הכבוד הראוי לחומריות, ויצירת חלל פנים הרמוני וזורם. בהתאם לכך היא דאגה לשמר את אבן הכורכר המקורית שממנה בנויים המבנים, תכננה עבודות נגרות שייצבעו בגוון המינרלי שנבחר עבור הקירות, ושכרה את חברת "ארטפרו" לביצוע עבודות ברזל בעבודת יד. "בברזל ניכרת עבודת יד, והוא הופך לתכשיט, כמו יצירת אמנות שמשתלבת. כשראינו את האבן לא היה ספק שצריך ברזל ולא אלומיניום", מסבירה עקנין. "להבדיל מאלומיניום, שנראה יותר מהוקצע, בברזל ניכרת עבודת היד. הפיניש שלו נראה אחרת".
מבית הבראה למלון בוטיק - אדריכלות רון רוזן, "רוזן-ליננברג"
פרוייקט נוסף ייחודי ויוצא דופן הוא מלון ניאה בשבי ציון, שבגלגולו הראשון הוקם בשנות ה-40 על ידי "ייקים" תושבי המקום כבית הבראה בשם "בית חווה" ששמעו יצא למרחוק באותה תקופה. סביר להניח שהסבים והסבתות שלכם נפשו בבית ההבראה וחזרו נפעמים מהנוף והחופים הפראיים שבקרבתו. לאורך השנים המקום הלך ודעך, עד שלבסוף הפסיק לפעול. מאז הוא נשאר נטוע על מקומו כמבנה נטוש. לפני שבע שנים הוחלט לפתוח אותו מחדש ולהפוך אותו למלון מעוצב. האדריכל רון רוזן ממשרד האדריכלים "רוזן ליננברג" שהופקד על המשימה תכנן מחדש את המתחם, תוך שילוב בין חדש לישן, בין העבר להווה, בין ההיסטוריה לעתיד. "חקרנו את ההיסטוריה של המקום, למדנו למה שימש כל חלל ולקחנו את העבר, חיזקנו, חידשנו, ויצרנו קונספט חדש שאינו מתעלם מהעבר". מסביר האדריכל רון רוזן, שבימים אלה אף מתכנן מלון בוטיק נוסף. המלון היה בנוי מארבעה תתי מתחמים. התכנון החדש מחבר בין כל המתחמים לסיפור אדריכלי אחד שמעניק חוויה תיירותית אחרת.
לדברי האדריכל רון רוזן "יש קסם בלתת חיים חדשים למבנים נטושים ועל אחת כמה וכמה מבנים ש""סוחבים" איתם היסטוריה רבת שנים. בדרך זו החיים החדשים שנוצרים הרבה יותר מהירים בבנייתם, ונושאים את הקסם שאף מבנה חדש לא יכול להחליף".
מתקופת הטמפלרים: הרפת שהפכה לחלל קוסמטי. תכנון ועיצוב צביה קזיוף
המבנה הטמפלרי שבמושב במרכז הארץ, ידע גלגולים רבים ב-100 השנים שחלפו מאז הקמתו. המעצבת צביה קזיוף התבקשה להתייחס בעיצוב המחודש למבנה התחתון שעד כה שימש לרפת, לאורווה ושימושי משק שונים, לצורך הפיכתו למרכז מבקרים לחברת קוסמטיקה.
המבנה בשטח של 320 מ"ר, מורכב משתי קומות, שהעליונה בהן משמשת לדירת מגורים בת 4 חדרים. בעלי החברה, שמתגוררים בדירה הקומה העליונה, ראו לנגד עיניהם את חלון הראווה של החברה ומרכז המבקרים שיוקמו בקומת הקרקע ולצורך המשימה בחרו במעצבת צביה קזיוף.
מהמחקר עלה כי המבנה שימש כרפת עד 1949 לערך, בעיקר לצורך ייצור חלב. המבנה היה חלק מהמשק החקלאי כפי שהיה נהוג באותה תקופה במושבות הטמפלריות; הייעוד בחזית היה למגורים והמבנים אחריהן היו מבני משק אשר שימשו לגידול בעלי חיים בחצר ולגידול ירקות. המגרש עליו פועל המבנה היה בשטח של 10 דונם צרים באורך של 250 מטר ורוחב של 40 מטר.
"הבנתי מיד את הפוטנציאל העצום", אומרת המעצבת קזיוף, "הבקשה היתה להפוך משהו ששימש רפת, למבנה שיהיה כמעין ארמון ייצוגי בו ניתן להחשף למוצרי קוסמטיקה. העבודה הצריכה מחקר של תקופה מיוחדת.
"הדבר הראשון שתופס את העין במתחם, הוא הגינה המיוחדת בחזית, שאותה יצרנו בתהליך של סיעור מוחות. היה לנו חשוב שהיא תשמור על האופי המיוחד של המקום, שתראה כאילו היא חלק מהשלם. בשלב בו קיבלתי את העבודה, הסתיימה עבודת שימור המעטפת המבנית ולמעשה ראינו בשטח את הקירות החיצוניים של המבנה. הם הכתיבו את כל תנאי התכנון כפי שהיינו מחוייבים אליו בשל היותו מבנה טמפלרי בעל מאפיינים ייחודיים" מסבירה קזיוף.
"למעשה התבקשתי להתייחס לקומה הראשונה בלבד של המבנה", מסבירה קזיוף, "עיקר העבודה היתה בתחום השימור. לאורך התהליך התוודעתי לחוקים ולוויתורים שקיימים על מנת להישאר נאמנים למקור. היה פה אתגר עיצובי ותכנוני לאמץ לתוך העיצוב את עמודי הברזל , קורות הפלדה החשופות וכבלי החשמל שהושחלו לתעלות הנחושת. כל המערכות עברו הסוואה כזו או אחרת, על מנת ליצור מראה אסתטי של המערכות והבינוי הקיים.
ממצודת משטרה למתחם קניות שוקק | V5 אדריכלים ובוני ערים
קו התפר שבין נס ציונה וראשון לציון עתיד לשנות את פניו. בתוכנית, שנמצאת בשלב ההיתרים: 35 דונם בהם יוקמו מבני משרדים וציבור, פארק לרווחת תושבי השכונות החדשות שנבנות באזור וגולת הכותרת: שימור מבנה הטיגרט ההיסטורי ששימש כמצודת משטרה בתקופת המנדט הבריטי, עבר לאורך השנים מספר גלגולים ויוסב עתה על ידי V5 אדריכלים ובוני ערים למתחם קניות שוקק שישמר את ערכיו ההיסטוריים של המבנה ויספר את סיפורו.
המבנה ההיסטורי שימש במשך עשרות שנים (עד למרץ 2017) כמקום מושבה של מפקדת מחוז מרכז של פיקוד העורף. הוא עתיד לעבור תהליך תכנון ושימור מקיף ע"י משרד האדריכלים V5 אדריכלים בשיתוף אדריכל השימור משה שפירא והמועצה לשימור אתרים.
לדברי טלי דראל, שותפה במשרד V5 אדריכלים, "עם תחילת תהליך שימור ותכנון המבנה ניצב בפני צוות התכנון אתגר כפול: טיגרט הוא מבנה משטרה בעל חצר פנימית כך שאתגר הראשון והמרכזי עמו התמודדנו היה כיצד מסבים מבנה דמוי מצודה, מאסיבי ומסוגר, עם צריחים, פתחים מינימליים וחרכי ירי, למבנה מסחר ותעסוקה מזמין, פתוח ושוקק חיים. האתגר השני היה לשלב באופן מוצלח בין שימור מחמיר של מבנה, על כל המשתמע מכך, לתכנון חדשני, אטרקטיבי שמותאם לצרכי הזמן. התכנון מנצל את הערכים האדריכליים הקיימים במבנה, ומפנה חנויות, מסעדות ובתי קפה אל החצר הפנימית הנעימה שלו. אנו מבקשים לשמר את חזיתות המבנה במתכונתן המקורית ולייצר כניסות ומעברים חדשים אל החצר ואל החנויות והמסעדות שמתוכננות בהיקף קומת הקרקע" מוסיפה דראל "פנים המבנה מתוכנן באופן שונה בתכלית מהמקור, הרעיון הוא לשלב בין ישן לחדש ובתוך כך לשמר את ערכיו ההיסטוריים של המבנה ולספר את סיפורו".