הריאיון הזה מתקיים באופן כמעט סמלי בתנועה, על הקו שבין תל אביב לחיפה. עמית גרינברג (33) לא הפסיק לזוז ממקום למקום מאז שעזב את הארץ , בתום השירות הצבאי ועבר לניו יורק. בסוף החודש הקרוב הוא יחזור לשם, אולי הוא יעצור בדרך בפריז או בשוודיה. אולי גם בברלין. הוא מדבר על המעברים הללו בקלילות וטבעיות, ממש כפי שהוא מדבר על ההתגלגלות המדהימה שהביאה לפריצתו לתודעה העולמית כאחד האמנים והמעצבים הצעירים המבטיחים. כה מבטיח, עד שאיקאה דנה עמו בימים אלו ממש באפשרות לעיצוב קולקציית קפסולה. אם ההבטחה תתממש, הוא יהפוך לישראלי הראשון שעושה את זה. אך איקאה היא רק הצעד האחרון בשורת הקפיצות המטאוריות שעשה גרינברג בסצנת העיצוב והאומנות בשנים האחרונות.
גם גנרלים קונים עם העיניים: ראיון מיוחד עם מעצב צה"ל
תאכלו משהו: קטלוג איקאה 2016. מה חדש?
ציירי לי סלפי: ראיון עם המאיירת שהפכה למעצבת
מיד אחרי הצבא עזב גרינברג את חיפה והפך לניו יורקר. בתום שנתיים של לימודים בבית הספר למשחק של לי סטרסברג וכמה אודישנים, הבין שמשחק זה לא בשבילו, "אני לא רוצה שיגידו לי מה לעשות". ההבנה המשמעותית הזו הגיעה בעיצומו של פסטיבל ברנינג מן בנוואדה. "זה עשה לי טוויסט לחיים. הוקסמתי מהרעיון של יצירה לשם יצירה, ליצירת החוויה למתבונן". גרינברג שב לניו יורק עם שאיפה לעסוק באמנות ועיצוב. הוא החל לעבוד כמחסנאי בחנות הדגל של פראדה בסוהו, כי בכל זאת צריך להתפרנס ממשהו, מה שהסתבר לימים כי מדובר בג'וב שהפך ליריית הפתיחה בדרכו החדשה.
הילד המופרע של פראדה
העבודה במחסן הייתה לכר פוריה לטיפוח אובססיות הסדר והארגון של גרינברג, שהפך את העבודה האפורה לצבעונית למדיי. "יצא לי ה-OCD וסידרתי את המחסן לפי צבעים", הוא מספר. "המנהל של החנות התלהב ואמרי לי שאני מאוד ויזואלי והחליט להפקיד בידי את עיצוב חלון הראווה של החנות". גרינברג, ניצל את ההזדמנות לשבור את החוקים הנוקשים של בית האופנה האיטלקי. הוא דחף את בובות הראווה המעונבות לתוך מזוודות הענק וזכה לתשבחות. "הייתי הילד המופרע של החנות", הוא מספר.
כשהגיע המשבר הכלכלי של 2010 והחנות התרוקנה מקונים, החליט גרינברג לעשות שינוי נוסף ונרשם לבית הספר לאמנויות של קליפורניה, במטרה להגשים את חלומו החדש - להפוך לקריאייטיב דיירקטור: "בחברה של היום אני יכול להיות גם אמן וגם מעצב. לא חייבים לבחור את הטייטל המדויק". במהלך השנה הראשונה ללימודים חברו של גרינברג נתקל בעבודה שלו, שיצר במסגרת אחת ממטלות הבית, והציע לו לתרום אותה לאירוע צדקה לנפגעי רעידת האדמה בהאיטי. גרינברג לא הבין את גודלו של המעמד עד שקיבל את ההזמנה לאירוע הצדקה במהלך שיעור היסטוריה לאמנות מודרנית. "המייל הכריז כי 'סותביס גאים להציג את פטי סמית', לו ריד ועמית גרינברג'. הייתה שם רשימה של עוד שלושים אמנים".
"בקיץ הזה דברים התחילו לזוז בצורה הזויה. קנו שתי עבודות שלי והזמינו אותי להשתתף בתערוכה בגלריית מרלבורו בניו יורק. לא הכרתי את המקום, אז בדקתי בגוגל וראיתי שהתערוכה הנוכחית מציגה ציורי פיקאסו. לא האמנתי". מאז, הוא גם הספיק להציג במוזיאון לאמנות מודרנית בסן פרנסיסקו, תרם יצירות למוזיאון וויטני ולמוזיאונים נוספים. אך החלום להתנסות בקריאטייב דיירקטינג לא הפסיק לדגדג.
האמן המאושר
גרינברג יצר קשר עם פטריציו מיצ'לי, הבעלים של סוכנות הפרסום "אל דנטה פריז" והשניים התחברו. "אמרתי לו: 'אני יכול להגיע לפריז לעבוד בשבילך בחינם'. רציתי לראות שאני יכול", הוא מספר. בקיץ 2011 עבר לפריז והתחיל לעבוד בסוכנות ומהר מאוד מצא עצמו מנהל קריאטייב של ענקיות אופנה כמו פנדי, לואי ויטון, שאנל וארמני. מיצ'לי, שנתקל במחברת הסקיצות של גרינברג הציע לו להגדיל את הציורים ולהדפיס אותן על צלחות. "עלה הרעיון שנעשה את הצלחות לקולט (מחנויות הבוטיק הנחשבות בפריז). זה המקום שחלמתי להציג בו מהרגע הראשון שנחתתי בפריז".
לאחר מפגש עם אוצרת קולט, שרה אנגלמן, נקבע כי עמית יציג לצד אמן נוסף באפריל 2015. בחודשים שקדמו לתערוכה הוא עבד בקדחתנות על 21 יצירות הכוללות עיגולים אותם מילא עד אפס מקום. הוא שב לפריז כמה חודשים לפני התערוכה ופגש שוב באנגלמן, לה הציג את העבודות לתערוכה. "יום לאחר מכן קיבלתי ממנה מייל שהתערוכה שלי תמשך חודש ולא שבועיים כפי שתוכנן. היא גם כתבה לי שזה לא יהיה רק כמה קירות שלי, אלא שאני צריך למלא כל החנות, ליצור את הטפטים על הקירות וגם לעצב את כל הדברים למסעדה שלהם". גרינברג הפך לישראלי הראשון ליצור תערוכה שכזו בקולט.
התערוכה בקולט הייתה בסימן "אושר" והשפה האסתטית, לדבריו, ניסתה ליצור "פארק שעשועים". גרינברג מצהיר על עצמו שהוא רחוק מלהיות ה"אמן המיוסר", להפך. "הרבה אנשים אמרו לי, 'זה ממש שמח, מה שאתה עושה'. אני רוצה לאפשר לילד הפנימי שבתוכנו להמשיך להתקיים, לשמוע את הקול שלו לצד המבוגר. אני אוהב את הדואליות, שגם ילדים וגם מבוגרים יכולים להתחבר וליהנות. לכל אחד יש את המסר שהוא רוצה להעביר. עבורי, זה החיפוש אחרי האושר".
בדרך לשוודיה עוצרים בחיפה
ההזדמנות הגדולה ביותר של גרינברג, עד כה לפחות, נמצאת ממש מעבר לפינה. בימים אלה מתנהלים מגעים מתקדמים בינו לבין איקאה. אם הכל יעבור בשלום, הוא יעצב לענקית הריהוט השוודית קולקציית "קפסולה" - כלומר קולקציה שלמה של רהיטים, הדפסים, טקסטיל, כלי מטבח ואקססוריז בעיצובו. אם יתקבל האור הירוק, יבלה גרינברג את השנה וחצי הקרובה בפיתוח הקולקציה, עד להשקתה ב-2018. גם כאן, כאמור, יהפוך גרינברג לישראלי הראשון שמעצב עבור איקאה.
איך עושים את המעבר מהאמנות הדיי-סוראליסטית שלך לעיצוב רהיטים להמונים?
"זה מרגיש כאילו נתנו לי חידה ואני צריך לפתור אותה. אני חושב שבכלליות יש מגמה מאוד גדולה כזו היום. גם h&m לוקחים מעצבים של בתי אופנה 'קטנים-גדולים' ועושים את זה - מתוך רצון לחשוף ולהיחשף לשני העולמות הללו. אני לא חושב שזה מעבר למשהו אחר, אלא המשכיות".
מלבד הפרויקט הגדול לאיקאה, גרינברג יהיה אחד מהאמנים הבודדים שישתתפו ב-Art Event של איקאה ב-2017. באירוע שנתי זה, חמישה עד שישה מאיירים מכל העולם זוכים בהזדמנות למכור במהדורה מוגבלת אחד מהאיורים שלהם בחנויות הרשת, ברחבי העולם. בחודש האחרון הוא עבד על האיור כשהוא שרוי באבל משפחתי. גרינברג, הגיע לישראל להיפרד מאביו לפני חודש. "התחלתי לעבוד על הציור לתערוכה יומיים לפני שהוא נפטר והתהליך נמשך עד ה-30 למותו. היה בתהליך הזה משהו נורא רוחני ומוזר ומאוד מרפא".
בסוף החודש הוא חוזר לברוקלין. את ההרהורים בנוגע להמשך דרכו האקדמית והאם לסיים את התואר חתמה ראש בית הספר לעיצוב בו הוא לומד, שאמרה לו ש"אין לו למה לחזור", כי הוא פשוט לא צריך ללמוד יותר במוסד מסודר. יש לו עוד כמה פרויקטים על האש ובמקביל, הוא ממשיך לעבוד וליצור. את האיורים בשחור ולבן שהביאו לפריצתו הגדולה הוא כבר מרגיש שמיצה ושהגיע הזמן להמשיך הלאה, לדבר הבא. "אמנם עשיתי אותם רק כמה חודשים, אבל אני מרגיש שאני כבר רוצה לצאת מזה. אני לא רוצה להיות 'זה שמצייר בשחור-לבן'".
לפני שגרינברג עולה על המטוס חזרה לניו יורק, הוא הספיק להיפגש בארץ עם כמה גורמים שמושכים בחוטים בתקווה להציג גם פה בעתיד. "אני אוהב את הארץ וכיף לי פה כל כך. זה מרגש אותי להיות הפרזנטור של ישראל בחו"ל. כמה שמטורף פה, זה השקט שלי".