טור אישי של מנקה מסור

יומנו של מנקה: מגב אחד על חמישה ילדים

ריצ'י פז משתלט על דירת חמישה ילדים והופך אותה מיצירה מופרעת, מבולגנת ומקושקשת נוסח ג'קסון פולוק לנקייה, ריחנית ונעימה נוסח נוף פרחוני של קלוד מונה - אמנות הניקוי

ריצ'י פז
24/05/2013

אומרים שילדים זאת שמחה ואין ספק שבבית של הלקוחה "תמי" הלכלוך והבלגן שמח וחוגג 24 שעות ביממה. תמי היא אם לחמישה ילדים. כן, כן אל תרימו גבה. יש עדיין זוגות בתל אביב שרוצים להקים משפחה רחבה כמעט כמו מסך הפלאזמה שלהם. אני קורא לה "תמי", כי בפעם האחרונה שהגעתי לדירה שלה "הטרוריסטים" הקטנים היו בשיאו של פיגוע חבלני: להפוך את קירות הבית הלבנים לבד קנבס עם יצירת אמנות מופרעת, ולא לשכוח חתימה קטנה בצד. אל תשאלו אותי איך, אבל שנייה לפני שהילד הקטן שלה מרח צבע על הקיר ורגע לפני שהבת כמעט ריסקה את האגרטל, ראיתי איך היא מצליחה לעצור ברגע, בעזרת רגליה וידיה את שלושת ילדיה הנוספים מלגרום לנזק נוסף. באותו רגע הדימוי הראשון שעלה לי בראש היה תמנון, ומכאן הכינוי שהצמדתי לה.

תמי אמרה לי לא פעם שאחד מרגעי האושר היחידים שיש לה במהלך השבוע קורה כשהיא נכנסת לדירה אחרי הביקור השבועי שלי, כשכל הבית מריח כמו אחו פסטורלי מציור של קלוד מונה. היא מתענגת על השעות הספורות שהיא יכולה עוד להריח את "שמן הזית" שלי (כן, אותה אקונומיקה נערצת), שדאגתי לפזר בכל פינה בבית, כי היא יודעת שברגע שהקטנטנים שלה יתעוררו, זהו – חסל סדר (תרתי משמע), ושלום לניקיון. אני נזכר בזה בזמן שאני קושר את האופניים שלי בכניסה לבניין שלה. אני עולה לדירה, מקיש את הקוד בדלת הכניסה, ומיד בצעד הראשון פנימה, אני מגלה פעם נוספת כמה הילדים שלה יכולים להיות יצירתיים, וכמה המלאכה שלי עוד יותר מאתגרת. איזה קלוד מונה ואיזה אחו ריחני? הבית של תמי נראה יותר כמו ציור מופרע של ג'קסון פולוק. אותי זה לא מפחיד הרי. באתי לתת עבודה ולשרוף עוד כמה קלוריות על הדרך. אתגר. אתגרים הם דבר טוב, במיוחד כשאתה נהנה ממה שאתה עושה.

הדבר שהכי מצחיק אותי אצל תמי, הוא במקום ניירות טישו זרוקים בכל פינה בבית, יש לה מגבונים לחים לניקוי. ה"רסקיו" שלה בכל רגע נתון. כשאוכל נזרק על הרצפה, כשציירו עם טוש על הקיר, או כשקטשופ נוטף על השולחן – היא שולפת מיד עוד מגבון ניקוי ומעבירה "ויש" שמנקה לה את המפגע ומשאיר שובל של ריח נעים. תמי אמרה לי כבר כמה פעמים שממציא המוצר הזה כנראה היה מודע לסבל שלה (ושל אימהות רבות כמותה). היום היא לא מצליחה להבין איך פעם היא הייתה מנקה את הכול עם סמרטוט.

אני ניגש לפתוח את ארון האחסון של חומרי הניקוי שסגור עם מנעול משולב מספרים ומפתח כמו כספת של סניף בנק בכיכר המדינה. היא נועלת אותם כדי למנוע מהזאטוטים גישה, ושמא יחשבו שמדובר במפגן מזמין של שתייה מתוקה עתירת צבעים וסוכרים. ברגע שאני פותח את הארון נגלת מולי ההפתעה השנייה. תמי דואגת לפנק אותי בכל חומר ניקוי אפשרי בעקבות חרדת נטישה שלה. מספר המנקים שעזבו אותה הוא כמספר סוגי מטהרי האוויר שיש לה בחדרי השירותים (ובואו רק נגיד ש-10 אצבעות לא יספיקו כדי למנות אותם). בגלל שהיא יודעת מה גודל הנזק והבלגן שעושים הדיירים הצעירים, היא מקפידה שהארון יהיה מלא לפחות כמו קופסת הצבעים של הילדים ובדיוק בנקודה הזאת, אני הופך להיות הילד בחנות הצעצועים.

אני ניגש למשימה עם אנרגיות שיא ומתחיל במלאכת סידור הבית. הסידור מבחינתי זה כמו המנה הראשונה המוגשת במסעדה יוקרתית, היא יוצרת את הכמיהה והגירוי לקראת בואה של המנה העיקרית, הספונג'ה. אני בוחר לי את החתיך היומי, המגב שלי ופותח בריקוד אומנותי בדירה. אני אוחז את המגב כמו מכחול של צבע טרי, ובעצם מצייר לי מחדש את הנראות של הדירה. לאט, לאט אני מחליף חזרה את יצירתו של פולוק לאותו אחו נעים וקסום מציוריו של מונה. כשהרצפה מבריקה והפנלים נוצצים אני מסתכל את הכול ומחייך מאושר. אני יודע שכשתמי תיכנס היא תהיה בעננים. מגיע לה. לגדל חמישה ילדים זה לגמרי סוג של אמנות.

ריצ'י פז מאותגר ניקיון בדירה אקולוגית

ריצ'י פז מבריש לנובוריש

ריצ'י פז עושה פנלים בדירת יוקרה אחרי מסיבה

  • ניקיון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully