וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

יומנו של מנקה: לקרצף דירת יוקרה אחרי מסיבה

ריצ'י פז

3.5.2013 / 9:45

למרות שהשמש קוראת לו לתפוס צבע, הוא רץ לדירה במגדל יוקרה כדי להחזיר את הסדר והניקיון אחרי מסיבה של לקוחה - טור אישי ראשון של מנקה תל אביבי מסור המכנה עצמו ריצ'י פז

אתמול בלילה אני מקבל SMS מניקי: "ריצ'י, לא מעניין אותי מה אתה עושה מחר, חייבת שתגיע דחוף לניקיון גוש". "גוש?" על מי היא עפה. ברור לי שאם זאת השעה וזה הז'רגון, הבחורה עשתה לעצמה פרטייה בדירה, והראש שלי מתחיל לעבוד שעות נוספות. ניקי היא הלקוחה שלי ממגדל היוקרה. אני לא אחשוף את שמה האמיתי אבל אני מדביק לה ניק ניים כמו שאני מדביק לכל הקליינטורה שלי. היא מצאה לעצמה בלון הצלה בגיל צעיר מאוד. יותר נכון שני בלוני הצלה. מסיליקון. שהשיגו לה בעל עשיר וזקן. בזמן שהוא עסוק בלעשות כסף, היא עסוקה בניקיונות. לא, לא כמוני, אלא יותר בכיוון של לנקות את החשבון של שניהם ממזומנים.

אני יוצא מהמיטה, מגיף את תריסי החלון, ו- בום! איזו שמש! כזו שמעודדת אותי לרוץ ולהבריק כמה חלונות בקצב ולהציג לחומרי הניקוי את הבודי שלי בגופייה לבנה בוהקת. אני יורד מהבניין, עולה על האופניים, מרגיש את השמש צורבת לי את הקעקוע, שם אוזניות ויוצא לעבודה. בסטייל.

בבניין של ניקי, אני לוחץ 22 במעלית, פותח את הדלת, ומחכה לעוף מהנוף המרהיב שנפרש מהקומה העליונה של מגדל היוקרה. באותו הרגע אני חוטף את הסטירה. הבית נראה כמו דיר חזירים. בקבוקי שמפניה ריקים בכל פינה, כוסות מלוכלכות, כתמים דביקים על אריחי הבטון, ריח סיגריות חריף נידף מריפודי הז'קרד ואת השאר כבר אשאיר לדמיונכם. במקום דירת פאר נכנסתי לזירת פשע. CSI מיאמי גרסת הצפון הישן. אני, כמו חוקר מושחז מוכן למשימת הפיענוח בפול פאוור.

הראש שלי מעבד תסריטים שונים ומלוכלכים שהתחוללו פה אמש. תוך רגע אני הופך לבלש סקרן וחטטן. מנסה להבין מה הלך פה בשעות הדמדומים, כשכולנו היינו בבית ספונים וישנים (או במקרה שלי מקרצפים איזה משטח מטונף). מי ניפץ את הבקבוק שזרוק ליד השטיח שיובא ממרקש? מי היה כל כך שיכור שלא הצליח לייצב את הצ'ופסטיקס והותיר אחריו שובל של כתמי סויה על השיש? ואיך ריבונו של עולם הגיעה חזיית פוש אפ מסאטן היישר אל פסל הזכוכית שרק לפני שבוע נקנה בסכומים אסטרונומיים מגלריית ליטבק? אם ניקי השאירה לי כזה בלגן, אני לפחות אהנה מהדמיון הפרוע שלי ואנסה לפענח מה נעשה כאן.

בנינו, אין כמו לנקות בית של עשירים. כבר מחומרי הניקוי שלהם אפשר להריח את הביוקר. אפילו האקונומיקה שלהם מריחה אחרת. אני חולה על אקונומיקה. בשבילי זה כמו שמן זית במזון, אפשר ורצוי להוסיף בכל מקום. הריח הדומיננטי פשוט ממכר. אני מסתכל על הרצפה והלב פועם מהתרגשות מלחשוב על הספונז'ה שאני צריך לדפוק לה. אני מתחיל במה שאני עושה הכי טוב (אחרי ניקיונות כמובן). רוקד. שם לי מוסיקה בשיא הווליום, מדמיין שהמגב הוא חתיך הורס ויאללה לעבודה. אנחנו מתחילים את הסלואו שלנו במטבח, אני שואל אותו אם הוא הגיע לבד. הוא לא עונה לי. קשה, הבנתי, אבל גם אותו אני אפרק. מהמטבח אנחנו עוברים לסלון העצום אחר כך לשירותים, שם אנחנו מביאים נאמבר ניקיון של החיים. כמה שעות של ריקודים והבית מצוחצח. לא נשארו ראיות מפליליות לכל החוויות שהתחוללו פה רק לפני כמה שעות.

לפני שאני ניגש לחדר שינה לאסוף את המעטפה עם המזומנים שמחכים לי על עבודתי המאומצת והמהנה, אני מפנק את עצמי במקלחת ההיסטרית שבדירה. מצטער. קשה לי להגיד לא למקלחון שיכול להכיל 10 אנשים במקביל, ספסל ישיבה וראש דוש שמדמה את זרם המים כמו ביערות הגשם. אני מתפשט, בוחן את עצמי במראה, שואף עמוק מריח האקונומיקה שנידף מכל סנטימטר מסביבי, ונכנס היישר למקלחת שיורה זרם מים נעים.

אחרי שאני מתנגב ומתלבש אני פותח את המגירה במבואה ומגלה שהגברת פינקה אותי בכמות מזומנים נכבדה. על המעטפה יש גם סימן של נשיקה ממנה עם הכיתוב: "סורי". אני מחייך לעצמי ומחליט להשאיר לה על המיטה צורה של לב מפקקי השעם של השמפניה שהיא שתתה. בנינו, גם אם היא הייתה שוברת קיר וקוראת לי לבוא לנקות אחריה, הייתי רץ מבלי למצמץ. כמה שיותר מטונף אני הופך לחץ.

  • עוד באותו נושא:
  • ניקיון

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully