המעצבים הישראלים שכבשו את איטליה רוצים שגם אתם תדעו מי הם

סטודיו בייקרי נפתח לפני שש שנים בנחלת יצחק בתל אביב. אל תטעו, לא אופים שם עוגות או מאפים בניחוח צרפתי, אבל יש שם מתכון מנצח. סיפור האהבה של צמד המעצבים, רן אמיתי וגילי קוצי'ק, שהכירו במהלך הלימודים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, התפתח לזוגיות אישית ועסקית. הסטודיו הקטן שפתחו מיד עם סיום לימודיהם זוכה להצלחה בינלאומית מעוררת התפעלות. וכמו בהרבה מקרים, ההצלחה הבינלאומית שלהם לא זכתה עד כה להערכה הראויה בישראל. אבל נדמה שזה אוטוטו עומד להשתנות. מוזיאון העיצוב בחולון בחר להעניק לאמיתי וקוצ'יק בסוף חודש נובמבר במה להציג את תהליך הפיתוח של המוצרים שעיצבו. זה לא במקרה שהם נבחרו לחלוק את חלל המוזיאון ולהציג לצד התערוכה המדוברת של מעצב העל הספרדי, חיימה חיון - פאנטסטיקו, שתפתח לקהל הרחב ב-28 בחודש.

"השם בייקרי מגיע מהמקום שהרבה מהדברים שלנו הם מאוד ניסיוניים", מסבירה קוצ'יק את משמעות השם המעורר שאלות. "זה כמו שקולעים חלה ומכניסים אותה לתנור ואין כל כך שליטה על התפיחה שלה. יש איזה ממד של הפתעה שאנחנו נותנים לתהליך העבודה. אנחנו שולטים ולא שולטים".

בתערוכה, יחשפו המעצבים את תהליך הפיתוח של סדרת המוצרים NOM (הטבע של החומר), שהחלו לפתח כפרויקט גמר בבצלאל. היום מיוצרת הסדרה על ידי קפליני, מותג ריהוט איטלקי - מהמובילים בעולם. הישג משמעותי לא פחות הוא זכייתם בפרס BEST OF THE BEST של תחרות העיצוב הבינלאומית, RED Dot שנחשבת לאוסקר של עולם העיצוב. בתערוכה שתפתח בקרוב, יוצגו כ-30 מודלים וכ-200 מודלים מנייר שיאפשרו למבקרים הצצה לתהליכי הפיתוח שגרמו לג'וליו קפילני (מייסד המותג) להתאהב בסדרה. "מדובר בתהליך פיתוח חריג לא פרופורציונלי ובחלקו אובססיבי", מתבדחת קוצי'ק.

איך הפריצה באיטליה החלה?
"פיתחנו את פרויקט NOM במשך שנתיים. למעשה המצאנו שיטת קיפול במתכת שלא הייתה קיימת בעבר. ב-2010 נסענו להציג אותו בשבוע העיצוב במילאנו, עת היה עוד בשלב אבטיפוס. יום לפני התערוכה, החלטנו להשאיר קטלוג עם התמונה שלנו בחלל התצוגה של קפליני. ג'וליו קפליני, מגדולי המעצבים שפועלים כיום, ידוע כמגלה כישרונות בעולם העיצוב. בין התגליות של קפליני אפשר למצוא כוכבים כמו: רונאן וארוון בורלק (שמציגים בימים אלה במוזיאון תל אביב) ומארק ניוסון שהחל לשתף פעולה כמעצב בחברת אפל".

ראיון מיוחד עם האחים בורולק בתערוכה שנפתחה במוזיאון תל אביב

"לא ציפינו שמשהו יקרה או שזה באמת יגיע לידיו. יום למחרת הלכנו ברחוב ופתאום עוצר אותנו האיש בכבודו ובעצמו, מציג את עצמו ומציע שניפגש. מסתבר שהוא זיהה אותנו מהתמונה בקטלוג וכך נוצר הקשר. הבחירה והאמון של קפליני בעבודה שלנו הייתה מאוד חשובה לנו. תהליך הפיתוח תחתיו ארך שנתיים, ומן הראוי לציין שמדובר בתהליך שמצריך עמידה בתקנים מאוד מחמירים".

מה אתם מעצבים בעיקר?
העבודה שלנו משלבת בין הניסיוני והתעשייתי. כסטודיו לעיצוב תעשייתי אנחנו משלבים בין שני תחומים. מצד אחד, הריהוט לבית שנעשה בתהליך אקספרימנטלי תוך כדי התנסות בחומרים וטכנולוגיות. ומצד שני, אנחנו עושים עיצוב תעשייתי לחברות בארץ. כשהתחלנו היינו בטוחים ששני הנתיבים האלו לא מתמזגים, אבל עם הזמן הכול השתלב בהרמוניה. דווקא הפרויקטים הכי ניסיוניים שלנו מוצאים את עצמם אצל חברות. בעוד שהפרוייקטים התעשייתיים שלנו מעניקים לנו השראה. הפרויקט החדש שעליו עמלנו לאחרונה ומכונה "הפוכה" נעשה בהשראת עולם הפלסטיקה שעסקנו בו בתקופה האחרונה.

מהו הפרויקט הנוכחי שלכם?
סדרת שולחנות שהקונספט שלה הוא להפוך את הקונסטרוקציה, שהיא בדרך כלל מוסתרת. מודל ראשוני של הסדרה יוצג גם הוא בתערוכה הקרובה כחלק מתהליך ממושך שמביא את האלמנטים הטכניים לקדמת הבמה, שהופכים את הקונסטרוקציה לחלק מהוויזואליות. בנוסף, אנחנו עובדים על כמה פרויקטים תעשייתיים בתחום האלקטרוניקה והפלסטיקה – אנדרויד טי וי, כלי פלסטיקה, פרוייקט אופניים. מתחילים לעבוד על פרויקט ריהוט חדש לקראת מילאנו שעדיין לא ממש מגובש - זה משהו בין שולחן לכיסא וכנראה שזה יהיה ממתכת.

אנחנו עובדים גם על תערוכת קרמיקה שתערך בבית בנימיני, נושא התערוכה הוא מפעל לפיד שנסגר לפני הרבה שנים. התערוכה עוסקת בסגירת המפעלים בארץ לטובת יבוא מסין וההשלכות שיש לחברה שלא מייצרת את האוביקטים שלה. בתערוכה, מפעל לפיד כביכול קם לתחייה ואנחנו המעצבים של המפעל. הטכניקות שלהם היו מאוד ידניות, מה שבסופו של דבר הוביל לסגירתם בשל התמחור הגבוה של המוצרים. אנחנו מנסים לשמר את התהליך הידני אבל בצורה יותר תעשיתית כך שהחותם ישמר וזה גם יהיה יותר כלכלי ליצור. עוד ברשימת המטלות שלנו היא עבודה משותפת עם חברה איטלקית על פיתוח של פרויקט ישן שעשינו לפני כמה שנים בתחום הריהוט. תוך כדי העבודה הבנו שזה פרויקט שלא נוכל לפתח לבד. תמיד אמרנו שיום יבוא ואיתו תגיע חברה גדולה שיש לה יכולת לפתח את זה.

מאיפה בעיקר נובעת ההשראה?
לפעמים מסרט או משהו מהטבע אבל ללא ספק ההשראה העיקרית שלנו מגיעה מעולם העיצוב. אנחנו עושים מחקרים מאוד מעמיקים בדברים קיימים בשאיפה לעשות את הצעד הבא. והרבה פעמים היא מגיעה מתוך הטכנולוגיות- כשמפתחים טכנולוגיות חדשות נוצרים מופעים חדשים של החומר. אנחנו לא תמיד מחפשים בחוץ.אתה חייב להיות בקונטקסט. אפשר להיות מאוד יצירתי אבל עשו את זה לפניך- העניין פה הוא להיות מקורי.אנחנו מאוד נטועים בתוך העשייה של תהליך הייצור".

איך נראה תהליך העבודה שלכם?
"אנחנו תמיד מחפשים לעשות צורה מורכבת בעזרת מניפולציה פשוטה. אין ברשותינו מכבשי ענק של מאות טון. יש לנו סדנא קטנה עם מכבש מוסכים שקנינו באלף שקלים כשסיימנו את הלימודים ואיתו אנחנו עובדים ויוצרים. תמיד אנחנו אומרים שזה כמו האתגרים במסטר שף – איך להכין ארוחת גורמה ממוצרים בסיסיים. אנחנו מחפשים בעזרת טכניקות פשוטות ליצור צורות מורכבות ומענינות וזה מצריך מחשבה ויצירתיות".

למרות שמדובר במזל וכישרון, איזה עצה יש לכם למעצב מתחיל?
"זה מרתון ולא ספרינט. עודד פרידלנדר, בעל חברת MONKEY BUSINESS, היה מורה שלנו בבצלאל. הוא העביר קורס יזמי בטבעו שנקרא כולל מע"מ. והוא אמר לנו משהו שמלווה אותנו עד היום: חברים, אף אחד לא יגלה אתכם". יש מין רומנטיקה כזו שמי שמאוד מוכשר יקבל טלפון מקרטל (מותג איטלקי נחשק). ואין כזה דבר. אנחנו מאוד יזמים באופי שלנו ומזל שאנחנו כאלה, כי דרושה הרבה יוזמה ותושיה. צריך לזכור שלא מגלים אותך. בנוסף לכישרון צריך ליזום שיתופי פעולה ולעבוד בזה.

מה התחושות לגבי תצוגה עם המעצב היימה היון?
זה מאוד משמח שבמוזיאון בוחרים לתת במה למעצבים צעירים. בארץ מאוד קשה למעצבים צעירים כי אין הזדמנויות כמו שיש למעצבים בחו"ל. שם יש כל כך הרבה חברות וגלריות. בארץ, אין אפילו גלריה רשמית לעיצוב אלא יותר מיזמים. רוב החברות בארץ לא מבינות את הקשר לעיצוב והכוח שיש בו. בסופו של דבר, עיצוב זו אסטרטגיה שמוכרת. הזדמנויות כאלה מאפשרות לחנך ולהסביר את משמעות העיצוב. אנחנו מדינה צעירה מאוד ואנחנו בכיוון הנכון. להציג לצד חיימה חיון זה כבוד אדיר. אין לנו מילים וזה מאוד מרגש אותנו. בזמן הלימודים היינו מסתכלים על האנשים האלה בספרים וזה נראה כל כך רחוק. אמנם התערוכה שלנו יותר קטנה אבל עצם המעמד מרחיב את הלב.

מה תאחלו לעצמכם לשנים הקרובות?
היינו רוצים להמשיך לעבוד עם חברות בינלאומיות. אבל חשוב לנו שיכירו אותנו כאן בארץ. מבחינתנו, הפריצה שלנו בחו"ל ועצם העבודה עם קפילני כבר זיכתה אותנו באיזשהי הכרה. היתה לנו את הבחירה והמחשבה לעבוד מעבר לים וברור שזה היה הרבה יותר קל, אבל מתוך ציונות ורצון להישאר קרוב למשפחה והחברים בחרנו להישאר. חלק מזה זה לבסס קשרים עם חברות מקומיות ולתת את היד שלנו לכלכלה והעשייה המקומית.