בחורף האחרון הלכה לעולמה איטה נובודבורסקי בגיל 86. זה לקח לאחייניתה כמה חודשים, אבל בסופו של דבר, לא היה מנוס מלפנות את הדירה הקטנה שבה התגוררה דודתה הערירית עד יומה האחרון. הדירה הקטנה בגבעתיים נמצאת בבניין רכבת בשיכון קופת חולים בגבעתיים. השיכון נבנה בשנות ה-50 של המאה הקודמת עבור עובדי קופת חולים כללית - 8 בנייני רכבת קלאסיים של שיכון שביניהם משתרעים שטחים ירוקים מכוסים במדשאות רחבות ומזמינות, שפעם - לפני הפלייסטיישן והטיקטוק ילדים היו שמחים לשחק בהם בכדור עד שהאמהות שלהם היו צועקות להם מהחלון לעלות כבר הביתה.
בניגוד לגינות המשותפות שביניהם, בנייני השיכון כבר לא כל כך רעננים. אבל בדירה הריקה של איטה נובודבורסקי המתין בשקט אוצר. בהיעדר מילים אחרות ונדושות פחות: הדירה נראית כאילו קפאה בזמן בשנות השישים, החל מפריטי הריהוט והטקסטיל ועד לחומרי הניקוי שליד הכיור ובארונות.
"לא האמנתי שככה חיו בישראל של 2022"
"אני במשך המון שנים אוסף זיכרונות מבתים של פעם. הבתים בישראל של שנות ה-50, 60, 70 היו מאוד דומים זה לזה. המסחר בארץ היה מצומצם יחסית, וכמעט הכל היה תוצרת הארץ", מספר גיל פנטו, אספן וינטג' ומשמר נוסטלגיה ישראלית שבדרך לא דרך התגלגל לדירה הזאת והחליט להציל את רוחה לפחות, אם לא את קירותיה. את האוספים שלו, שמציגים את ישראל של פעם, של עשוריה המוקדמים ונעוריה היפים של המדינה, פנטו פותח לביקורים וסיורים שהוא מארח ולאירועים. "במשך שנים אני אוסף פריטים משוק הפשפשים, מבלי לדעת מאיפה זה מגיע, לאיזה בית או משפחה זה היה שייך. והרבה פעמים אנשים שמגיעים לאירועים ולסיורים אומרים לי 'אם רק היינו יודעים שאתה קיים... בדיוק פינינו דירה וזרקנו כל מיני דברים...'".
לדירה של נובודבורסקי הוא הגיע לאחר שחברים שלו הפנו אליו את נורית, אחייניתה שירשה אותה. "ואז אני מגיע לדירה, ואני פותח את הדלת ומגלה דירה שקפאה בזמן בשנות ה-60 ברמה שלא שינו שם כלום. יש שם עדיין מקרר אמקור 10 ואת הטפט המיוחד שהיו שמים על המדפים בארונות במטבח, תנור אפייה עומד ולידו פלטת גז של פעם. הקירות היו מכוסים בטפטים ישנים, בבוידעם אפילו מצאנו משהו כמו 40 בקבוקי שמן משנות ה-70. בחדר השינה עדיין עמדו שתי מיטות סוכנות. נדהמתי. לא האמנתי שככה חיו בדירה בישראל של 2022".
פנטו אמנם נדהם, אבל לקח לו עוד קצת זמן להבין איזה אוצר הגיע לידיו. "היורשת שיצרה איתי קשר שאלה אם מעניין אותי לקחת דברים משם, לקחתי כמה דברים והבטחתי לעזור לה למצוא מפנה דירות שמתמחה בזה שיפנה את שאר הדירה. עוד לא נפל לי האסימון. רק בפעם השנייה ששוחחנו הבנתי שיש פה סיפור מדהים. גם הסיפור של השיכון, הסיפור של הדירה ושל האחיות שגרו בה".
הסיפור של הדירה
כשעברה להתגורר בדירת השיכון בגבעתיים, איטה נובודבורסקי היתה רווקה צעירה. הדירה היתה שייכת לאחותה מאשה, שהיתה בשנות החמישים המנהלת האדמינסטרטיבית של מנהל קופת חולים כללית, ומתוקף תפקידה זה היתה זכאית לדירה בשיכון העובדים החדש שנבנה באותן שנים בגבעתיים. שתי האחיות הרווקות החליטו לגור בדירה יחד עד אשר אחת מהן (או שתיהן) תינשא, אבל זה לא קרה מעולם. וזאת למרות שלדברי פנטו, קרובת משפחתן מספרת שלא חסרו להן מחזרים. בתמונות הישנות נראות מאשה ואיטה כשתי נשים נאות, מטופחות ואופנתיות. איטה עבדה כל השנים כחתמת בחברות ביטוח, ואחותה המשיכה לעבוד בקופת חולים עד שחלתה ומתה בגיל צעיר יחסית, בשנות החמישים לחייה. מאז, איטה נשארה לגור בדירה בגפה.
"מהפרטים שאספתי אני יכול לספר שמשפחת נובודבורסקי עלתה מפולין בשנת 1936 - ההורים צבי ושושנה ושלושת ילדיהם: הבן יצחק והבנות מאשה ואיטה התגוררו בשכונת שפירא בת"א. מאשה עברה לדירה בגבעתיים בתחילת שנות ה-60 ואיטה עברה לגור איתה ל"בינתיים", עד שתסתדר. אבל השנים עברו, היא לא מצאה דירה ואף אחת מהן לא מצאה בעל, הן הסתדרו מאוד טוב ביניהן וכך יצא ששתיהן המשיכו לחלוק את הדירה שנים ארוכות", מספר פנטו ומוסיף בחיוך: "ממה ששמעתי, לשתיהן לא חסרו מחזרים לאורך השנים... אולי הן פשוט חיכו למשהו יותר טוב".
"מאשה היתה ה'בלבוסטה' מבין השתיים, היא זו שעשתה קניות, דאגה למשק הבית והיתה בשלנית. ואיטה היתה סוג של פרינססה כזאת", מספר פנטו. "מאשה נפטרה בגיל צעיר יחסית ממחלה ואיטה נשארה לבדה בדירה ולדעתי מאז הדירה קפאה בזמן, כי את איטה הבית פחות עניין, היא לא היתה בעניין של טיפוח הבית. היא היתה מהאנשים ששואלים 'למה צריך מזגן אם אפשר לפתוח חלון?' מאלה שלא מחליפים שום דבר, אלא רק מתקנים מה שצריך. ולכן הדירה קפאה בזמן".
אבל זה לא שאיטה נובודבורסקי היתה אישה צייקנית שחיה בהזנחה, היו לה פשוט תחומי עניין אחרים, ככל הנראה. "ממה שאני מבין ולומד עליה, איטה יותר השקיעה במראה החיצוני שלה מאשר בבית. היא היתה סוג של פאשניסטה, אחרת אי אפשר להסביר את הפער בין הפנים של הבית ובין ארון הבגדים שלה. כשפתחתי את הארון שלה נדהמתי מטוב הטעם והעושר של הפריטים: כובעים, בגדים, נעליים, תיקים ואביזרים. ברור שחיה כאן מישהי שמאוד חשובה לה הנראות החיצונית".
בשלב הזה, פנטו כבר הבין שיש לו בידיים משהו מיוחד. הוא החליט לייצר תערוכת פופ אפ בחלל האירועים שלו בדרום ת"א ולשחזר בעזרת פריטים וצילומים מהדירה את קפסולת הזמן שנקרתה בדרכו. "הבאתי צלם מקצועי שצילם את הבית בדיוק כמו שהוא היה והבאתי צלם נוסף שעשה סריקות תלת מימד של הבית, כך שאפשר יהיה לעשות סיור וירטואלי בין חדרי הדירה ולראות איך היא היתה בדיוק".
בפופ אפ שהקים בחלל ששכר בדרום ת"א שחזר פנטו את החללים על ידי צילומים מוגדלים של הדירה שמשמשים כרקע שעליו הוא מציג פריטים נבחרים שלקח ממנה. "בעזרת הצילומים והפריטים אני בעצם מנסה לספר את סיפורה של הדירה אבל גם את סיפורן של זוג האחיות שגרו בה ואת סיפורו המיוחד של השיכון", אומר פנטו. לצד כלי הבית, הבגדים הססגוניים ומוצרי הניקוי באריזותיהם המקוריות, פנטו מציג בתערוכה שלו גם לא מעט פריטי נייר תקופתיים שנמצאו בדירה, כמו גיליונות של "לאישה" משנות ה-60 וברושורים של מוצרי חשמל שרכשו האחיות ושימשו אותן.
פנטו חנך את הפופ-אפ לפני כשבוע וכבר העביר בו כמה סיורים שהניבו תגובות משמחות "אנשים באים ונדהמים. מעל הכל, זו דירה של זיכרונות. ובאותו אופן, כל מי שמבקר בפופ אפ ונחשף לאוסף הזה מתחבר לזיכרונות הפרטיים שלו מהבית של ההורים, או מהבית של סבא וסבתא".
"הדירה שבה הזמן עצר מלכת" - שוקן 27 ת"א, ניתן לתאם ביקור פרטי או לקנות כרטיס לסיורים קבועים מראש, משך הביקור כשעה. לפרטים נוספים על מועדי הסיורים והזמנת כרטיסים - לחצו כאן.