"כשהיינו צעירים וקנינו את הדירה הראשונה שלנו בשארית הכסף שלנו, לא היתה לנו ברירה אלא לשפץ בעצמנו, ממש לעשות הכול לבד. והיינו עניים ואומללים. ואז בסוף איזה חודש כזה שהחזקנו את עצמנו בכוח, הגענו לאיקאה, ומהרגע הראשון כל הרעל יצא החוצה", מספרת יעל, 39. "השיא היה כשהגענו למחלקת תאורה ופשוט לא הצלחנו להסכים על כלום, רבנו ממש בצעקות. בשלב מסויים ישבתי שם על הרצפה ובכיתי את כל החודש הארור הזה, וכולם ראו. אי אפשר היה לפספס את זה, כי מאוד מואר שם... סוף הסיפור היה שקנינו את התאורה המכוערת והמוגזמת שהוא רצה. שנאתי אותה, ו-10 שנים אחרי זה התגרשנו. היום יש לי תאורה שאני אוהבת, ואני הולכת לאיקאה רק לבד".
איקאה היא מקום שאליו באים זוגות כדי לריב בפומבי ולצאת מובסים עם מדפיית Lack, שקית של קליפסים לסגירה חוזרת של שקיות מזון ושתיקה ארוכה וצורבת כל הנסיעה הביתה. ביקור משותף באיקאה הפך למבחן אש מודרני לזוגיות, מקום של להיות או לחדול. קוביות כחולות-צהובות עצומות שנכנסים אליהן כזוג מאוחד, מגובש ומאוהב, אבל עלולים לצאת מהן בחתיכות. הקומיקאית האמריקאית איימי פולר התבדחה פעם שפירוש המילה "איקאה" בשבדית היא "ויכוח". אז כן, זה עד כדי כך אוניברסלי.
"בעלי מנגן בגיטרה, והוא פצח במסע לחיפוש הכורסא המושלמת לנגן עליה. קנינו אחת, ואחרי איזה זמן הוא התלונן שהיא לא נוחה, כי יש לה ידיות. קנינו עוד אחת, בלי ידיות, כשהתירוץ היה ש'זה ממש יתאים לחדר השינה'. שתי כורסאות פנימה, הוא החליט שהוא צריך בכלל כיסא. היה כיסא בר שנזנח אחרי שבועיים כי אין משענת. ואז אחד עם משענת, אבל היה קשיח מדי, אז קנינו כרית אבל היא לא עזרה אז עוד אחד, מרופד", מספרת מ', בת ה-34 (השם המלא שמור במערכת). "המחאה שלי התפתחה לריב מחריד שהגיע גם למקומות שלא קשורים בכיסאות וכללו האשמות דוחות. הכיסאות עדיין במחסן ואנחנו עברנו לריב בלחישות אגרסיביות באזור הקופה. בכל פעם שאנחנו נוסעים לאיקאה אני חרדה. אנחנו מתקרבים ואני מזיעה בכפות הידיים".
אז אמנם לא תמיד זה מסתיים בגירושים או בהתקף חרדה, אבל לא מעט ביקורים זוגיים באיקאה כן מגיעים לצעקות או דמעות (או גם וגם). למה הפכה החוויה של ביקור בחנות רהיטים והרכבת פריטים שיוצאים בחלקים מאריזות קרטון שטוחות לאירוע כל כך מתוח עבור מערכות יחסים? ואיך קורה שדיון על ספה מתדרדר כל כך מהר במדרון חלקלק אל תוך תהום אפלה של התחשבנויות, טינה ואכזבה?
אל התהליך המתסכל של הרכבת הרהיט הנבחר מגיעים הזוגות כבר מותשים מהוויכוחים בחנות עצמה. חדרי התצוגה שמציגים מרחבי מחייה אידיאליים, מלוקקים ומושלמים למראה הם "ליטרלי מפה לסיוט הכי גדול של כל זוגיות", אומרת הפסיכולוגית הקלינית רמאני דורווסולה, בשיחה עם הוול סטריט ג'ורנל. מטופליה של דורווסולה, שהיא מטפלת זוגית, הזכירו בקליניקה שלה מריבות באיקאה כל כך הרבה פעמים, שהיא החלה לערוך ביקורים תצפיתיים לצורך מחקר בסניפי ענקית הריהוט השבדית. היא הגיעה למסקנה שתצוגות החדרים השונות מעוררות מריבות שונות, בהתאמה: אזור חדרי השינה מצית ויכוחים על סקס, תצוגת המטבחים מעוררת מחדש ויכוחים על חלוקת הנטל והמטלות בבית, ובאזור הילדים... וואה, וואה, מאיפה להתחיל בכלל?
התצוגה בחנות היא גם המקום שבו מתגלים פערי טעם ואי הסכמות. בסביבה שבה בחירת שולחן סלון משווקת לצרכנים כביטוי של האישיות או הזהות שלהם, קל ליפול למלכודת של ייחוס חשיבות מופרזת לבחירות של בן או בת הזוג שלכם. רוצה לומר: אם אני אוהבת את סדרת Lack ובן זוגי מעדיף דווקא את Klingsbo - האם אנחנו בכלל רוצים את אותם דברים בחיים? האם אנחנו רוצים את אותו בית? כמה ילדים? ומי זה האדם הזה שהגעתי איתו לחנות הזאת - אני מכירה אותו בכלל?
"לזוגות יש נטייה להסיק מסקנות מרחיקות לכת מתוך הקונפליקטים הקטנים שמתעוררים בקניות באיקאה או במהלך הרכבה עצמית של רהיטים משם, כמו למשל שאולי הם בכלל לא מתאימים זה לזו", אומרת המטפלת הזוגית והפסיכולוגית הקלינית מייזי צ'ו צ'אפין, שפועלת בלונדון.
אף אחד לא אוהב לשמוע ביקורת בונה
בעת הניסיון להרכיב את הרהיט הדברים נהיים כבר ממש נפיצים, וזו קרקע פוריה להתפתחות של מאבקי כוח - מי לוקח את הפיקוד על התהליך? "גם אצל זוגות שאצלם יש חלוקת תפקידים ברורה וידוע מי מוביל את ההרכבה, יש את הרגעים שבהם ה'עוזר' או ה'סגן' רואים מה המוביל עושה לא נכון", אומר סקוט סטנלי, מרצה בביה"ס לפסיכולוגיה באוניברסיטת דנבר, "ולמרות העובדה שביקורת בונה משפרת את הביצועים של כולם - עדיין אף אחד לא אוהב לשמוע אותה", הוא אומר.
וזה לא שהשבדים יוצאים נקיים מאחריות: עלוני ההוראות של החברה מעוצבים לשימוש אוניברסלי ומתורגמים לשלל שפות ובכך יוצרים את מצג השווא שמדובר במשימה שניתן להשלים בלי יותר מדי זמן או מאמץ. אם הדמות חסרת המגדר והפנים שמצויירת בהוראות ההרכבה מצליחה לבנות אי נייד למטבח, רק הגיוני להניח שגם אני יכול/ה. לא? ובכן, לא. וכשהציפיות הללו מתרסקות על דופן המציאות, גם האגו שלנו חוטף רסיסים.
אם אתם רוצים לדעת אם אתם ובני הזוג שלכם באמת מתאימים, צאו לשיט בקאנו - ממליץ פרופסור דן אריאלי, מרצה לפסיכולוגיה וכלכלה התנהגותית באוניברסיטת דיוק בארה"ב. "אין כמו חוויה שמזמנת אינספור גורמים שאינם בשליטתכם - מזג אוויר, זרמים, כרישים - כדי לספק תובנות מועילות על האופן שבו אנשים מגיבים ללחץ", לדבריו.
אריאלי נמנה גם על צוות החוקרים של ביה"ס למנהל עסקים של אוניברסיטת הארוורד, שבשנת 2011 טבע את המונח "אפקט איקאה" - האבחנה שלפיה אנשים אוהבים דברים יותר אם הם משתתפים, ולו באופן הקטן ביותר - בתהליך היצירה שלהם (ע"ע: רהיט שמגיע בקרטון שטוח והופך תחת ידיכם לשידה).
"כמו בקאנו, גם בתהליך של הרכבת רהיט מאיקאה קורים דברים בצורה בלתי צפויה: חלקים חסרים או נעלמים, אנשים מרכיבים משהו לא נכון... השאלה החשובה היא באיזו מידה אנחנו מאשימים את עצמנו ובאיזו מידה אנחנו מסיטים את האשמה מאיתנו ומפנים אותה אל האדם השני?", אומר אריאלי. וישנה גם הסוגייה של ייחוס הטעות - לאנשים יש נטייה טבעית לייחס את הטעויות שלהם עצמם לגורמים חיצוניים ("אני הרכבתי את זה לא נכון כי ההוראות היו לא ברורות"), וטעויות של אחרים לגורמים פנימיים ("אתה הרכבת את זה לא נכון, כי אתה לא שם לב מספיק טוב להוראות").
זה לא יום טוב אם התחלתם אותו באיקאה
ביום טוב, אולי אתם מיומנים יותר בשמירה על איפוק, הכלה והימנעות מהפניית אצבעות מאשימות. אבל כבר הבהרנו שלא מדובר ביום טוב, הרי התחלתם אותו באיקאה: חדרי התצוגה גרמו לחיים שלכם להרגיש לא מספיק טובים, אתם במאבק כוח מתמשך עם בן/בת הזוג שלכם שמשום מה חושבים שכורסת EKTORP מתאימה לסלון שלכם ואתם לא מבינים איך שני אנשים מוכשרים שיש להם ביחד 3 וחצי תארים אקדמיים כבר שרפו חצי שבת על ניסיון להרכיב שידת 3 מגירות ועדיין לא הצליחו.
אבל אתם יודעים, הריב שלכם הוא כבר מזמן לא על EKTORP. ויכוח עם בן/בת הזוג מפעילים את תגובת הילחם/ברח (fight or flight response) במוח. במצב הזה כל התפקודים הלא חיוניים של המוח כבים: בגרות, סבלנות והיגיון היו כלא היו, ומבחינת המוח שלכם לפחות, אתם ששים אלי קרב.
עוד כתבות על איקאה
"המוח העליון נכבה והמוח הפרימיטיבי לוקח את הפיקוד, ואצלו אין דברים כמו היגיון או ארגון", מסביר הפסיכולוג דן פרגוסון בשיחה עם המגזין The Atlantic. "זאת הסיבה שהריב מתחיל ממדפיה, אבל מגיע מהר מאוד למחוזות לא נעימים כמו ההורים שלו/שלה והילדים המשותפים".
אז איפה זה משאיר אותנו? כנראה שעם ההבנה שמריבה באיקאה היא בלתי נמנעת עבור 99.9% מהזוגות. האם הידיעה הזאת תעזור לנו לא ליפול במלכודת הזוגית הזאת בפעם הבאה שנגיע לשם? כנראה שלא. איקאה היא פשוט טריגר גדול מדי, היא לוחצת לנו על כל הכפתורים הרגישים במיומנות גדולה מדי ומזמנת לנו יותר מוקשים מכפי שנוכל לדלג מעליהם. אבל אולי אם נדע מראש שאנחנו נכנסים לשטח אש כזה, נשמור קצת אנרגיות גם לסוף, כדי שנצליח להרכיב בחזרה את מערכת היחסים שלנו, אחרי שנסיים עם המדפים, כמובן.