אפשר כבר לצאת איתה לדיזנגוף. טור עורך אורח מיוחד

הוא ראה אותה במצביה השונים. בכיעורה, בהתפתחותה וביופייה המתגבש בשנים האחרונות. תל אביב מנקודת מבטו של האדריכל המצליח בישראל, היא ממש לא מה שחשבתם. אילן פיבקו בטור מיוחד

אילן פיבקו (מערכת וואלה! NEWS , איור - דנה אבני)
הילד שהכיר כל חצר אחורית בתל אביב, הפך לאחד מהאנשים שתרמו לבנייתה העכשווית / איור: דנה אבני

כל ימי חייתי בתל אביב. אני חושב שאני מכיר בה כל בית וחצר אחורית. בילדותי, הייתי מקצר יחד עם חבריי דרך חצרות הבתים והכרנו כל עץ וכל שיח. במיוחד את עץ התות השחור והמתוק, והצמח המטפס עם הפרחים הסגולים שאהב להתפתל סביב גדרות ועמודי הטלפון.

תל אביב נולדה בתחילת המאה ה-20, והייתה בראשיתה קטנה ונחמדה, פרבר של יפו. בשנות ה-30 אימצה את סגנון הבאוהאוס המאוד חדשני באותם ימים. הבאוהאוס בעיניי, למרות היותו סגנון שבא מאירופה, הפך בהגיעו לחופינו להיות שלנו. השמש והאור הישראלים הם אלו שנתנו לקובייה הלבנה ובליטותיה, את חינה ויופייה. אבל, הסיבה האמתית בעיניי, שישוב קטן כמו זה שהיה אז בארץ, אימץ את הסגנון הנועז, החדשני והשונה לזמנו הזה, נבע מהצורך שפעם כאן ליצור "יהודי חדש" שיושב על האדמתו, יהודי החף מכל גינוני הגלותיות. ששמח לבטא עצמו בסגנון החדש נטול הקישוטיות המיותרת.

העיר הייתה קטנה, ותושבים בה מעט.
אלתרמן כתב שיר שמיוחס לה:
"...אוֹמְרִים שֶׁהִיא יָפָה. – יָפָה הִיא?
– בְּעֶצֶם שׁוּם דָּבָר. כָּךְ סְתָם,
דֵּי נֶחְמָדָה. – מָה? נֶחְמָדָה הִיא?
– לֹא, אֵין בָּהּ כְּלוּם... אַף כִּי אָמְנָם...
בְּכָל זֹאת יֵשׁ בָּהּ מַשֶּׁהוּ,
כֵּן, יֵשׁ בָּהּ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ,
לֹא טוֹב שֶׁהוּא, לֹא רַע שֶׁהוּא,
מַשֶּׁהוּ כזה שהוא..."
(בכל זאת יש בה משהו. מילים: נתן אלתרמן. לחן: משה וילנסקי, 1946)

שנות ה-90 פגשו את תל אביב כשהיא תשושה, כמעט חרבה. כל תושביה המקוריים משנות העשרים, השלושים ואפילו הארבעים, הלכו לעולמם. היורשים של הדירות והבתים לא רצו להתגורר בדירות המתפוררות שברובן גם היו קטנות. העיר גם התרוקנה מבתי ספר וגנים, ולא התאימה למגורי משפחות. אותם יורשים החלו להשכיר את הדירות, ולמי? כמובן לצעירים, רווקים שרצו לגור בתל אביב ויכלו לשלם רק מעט. בתחילת המילניום העיר הבלה התעוררה לחיים. נראה שלמעט כמה ישישים היא נכבשה על ידי הצעירים אוהבי החיים. לפתע התפתחה לה סצנת מועדונים שוקקת, מסעדות החלו לפרוח ולמקרה שחיפשת בערב מישהו בן יותר מ-30 לא מצאת. אשכרה לא מצאת! בלילות, כאילו חיים סודיים מלאי יופי והורמונים שופעים, היכו בעיר הישנה והמטה ליפול הזאת.

הסוד של העיר השוקקת כמו דלף ולפתע, צצו מספר פרויקטים חדשים שנבנו במחירים גבוהים לקהל יעד חדש - אנשים מבוססים בסביבות גיל החמישים שילדיהם עזבו את הקינים בהרצליה, כפר שמריהו וסביון, והבינו שההנאה נמצאת בעיר שכל כך זלזלו בה קודם.

פרויקטים גדולים וחדשים עלו אט אט על הקרקעות הפנויות של תל אביב. גם הבתים הקיימים זוכים להתחדש. ההמצאה הנפלאה של תמ"א 38, משנה את פני העיר. יש בתכנית הזאת רק מנצחים. דיירי הבתים המטים ליפול, אשר ניבנו ללא חיזוק בפני רעידות אדמה מקבלים דירות לתפארת השוות כפליים משווים הנוכחי. העיר מקבלת תוספת משמעותית של דיירים חדשים וכמו כן גם מתיחת פנים ללא צורך בהליכים מייגעים מדיי. אפשר לראות את תכנית תמ"א 38 גם כחלוקת הון, דבר שמדינות אחרות משלמות עליו בדם. זוהי דרך ליצור מלאי גדול של דירות ובתים מטופחים, היוצרים עיר אחרת לגמרי, אסתטית ומטופחת שתענוג לגור בה. העיר שהייתה חיננית בראשיתה, גולמנית וחסרת חן בבגרותה, הופכת להיות גברת יפה וזוהרת.

בצד יתרונות התחדשותה והתייפייפותה של העיר, קיימת גם סכנה שאותה העיר המתייקרת, תבריח את אלו שגילו אותה – הצעירים, היפים והעניים שגרמו לכל המהלך הזה לקרות. העיר תתברגן ותושביה יזדקנו שוב, ללא הדם הצעיר שהפיח בה חיים. כדי להימנע ממצב זה ולהבטיח את הימצאותם של הצעירים בעיר, יש ליישם מספר הקלות כמו למשל ליצור דיור בר השגה. עיקרון שלפיו יזם של פרויקט מגורים בעיר יהיה מחויב למכור אחוז מסוים של דירות בפרויקט המיועדות לצעירים בעלי יכולת נמוכה, במחירים נמוכים באופן משמעותי ממחירי השוק. כמו כן, גם בניית דיור להשכרה במחירים נמוכים לצעירים היא דרך להשאירם בסביבה. לאלו יכולים להצטרף גם הקלות שהעירייה יכולה לתת, בחינוך איכותי ועוד שירותים משירותים שונים – כל מה שניתן לעשות כדי שתל אביב תמשיך להיות תוססת עם מגוון של שכבות אוכלוסייה וגילאים.

"עירוב שימושים" הפך לאחרונה להיות "המילה האחרונה" בבינוי ערים בעולם כולו. היום, לא מדברים יותר על הפרדה בין אזורי תעסוקה, מגורים או מסחר, אלא מנסים לשלב באותו אזור ולפעמים גם באותו מבנה מספר ייעודי שימוש, כדי ליצור מרקם שחי מסביב לשעון. כל זאת בניגוד למה שהיה מקובל במאה ה-20, אז נטו להפריד שימושים ואזורים וכך, נוצרו אזורים תוססים ביום וריקים לגמרי בלילה ולהפך.

התחדשות עירונית איננה המצאה ישראלית, זוהי תופעה בינלאומית שהצליחה מעל המשוער. ערים שהבריחו במרוצת המאה ה-20 את תושביהן לפרברים והפכו את מרכזי הערים למקומות עוינים ומוזנחים, משקמות היום את מרכזיהן והופכות את המגורים בתוך הערים לנעימים. לגור בתוך העיר זאת חוויה מעשירה, התושבים אוהבים את עירם וגאים בה. תל אביב, עוברת בדיוק את אותו תהליך והיום, היא עיר נפלאה ששמה נישא גם בעולם כמקום נהדר לבלות ולבקר בו.

העיר, כמו מזכירה התפתחותה של אישה, שהייתה ילדה קטנה וחמודה ואחר כך מתבגרת חסרת חן, הופכת לאט ובטוח לגברת יפה וזוהרת. פעם היו אומרים שעם הבחורות היפות מטיילים ברחוב דיזנגוף ועם המכוערות בריינס. ניראה לי, שעם תל אביב אפשר כבר לצאת היום לדיזנגוף.

עוד בפרויקט אילן פיבקו עורך אורח בוואלה! בית ועיצוב:
מה אילן פיבקו חיפש בעזה? חמישה דברים שלא ידעתם על האדריכל המצליח
כך חגגנו לאילן פיבקו יום הולדת 70
פראדה של עולם האדריכלות: המתכננים שאילן פיבקו כל כך מעריץ