משפחה נרגשת נאספת בתחנת הרכבת, הבית החדש שלה סוף סוף הגיע. כן, היו זמנים באמריקה, שבהם יכולת להזמין בית שלם מקטלוג, ולקבל אותו - כולל כל החלקים להרכבה וחוברת ההוראות - במשלוח ברכבת. בין השנים 1908-1940 הקטלוג של חנות הכלבו סירס - שחמישית מבתי האב בארה"ב היו מנויים עליו, כלל קטגוריה של בתי מגורים שלמים להרכבה.
מחירם של הבתים נע בין כמה מאות דולרים לאלפים בודדים, והכלבו אפילו הציע תוכניות מימון לרוכשים, כך שסירס למעשה סיפקו לא רק את הבית אלא גם את המשכנתא. על פי ההערכות כמאה אלף בתים כאלה נרכשו במחצית הראשונה של המאה ה-20, ועד לסגירתה של מחלקת ה-Modern Homes בשנת 1940.
קטלוג הבתים הציע מגוון רחב של דגמי בתים, ובשלב מסויים אפילו התרחב גם למבנים חקלאיים שכללו בתי חווה, אסמים ומחסני כלים. הערכות כללו את כל החלקים שדרושים לבניית הבית: מקורות העץ, הדלתות, החלונות, הרעפים ועד לגרמי מדרגות שלמים שהגיעו בחתיכה אחת. ובעשורים הראשונים של המאה ה-20 שבה חוותה ארה"ב גידול אוכלוסייה משמעותי, עבור משפחות רבות ממעמד הביניים האפשרות של הבתים מהקטלוג היתה כמעט היחידה להגיע לבעלות על בית. שכן, רוב הבתים הקיימים, במיוחד מחוץ לערים הגדולות, היו בתי מידות שרק המעמד העליון והעשיר היה יכול להרשות לעצמו לרכוש.
הרעיון למכור בתים שלמים מוכנים להרכבה ולשנע אותם ברכבות לכל קצוות אמריקה היה של עובד בשם פרנק קושל, שבשנת 1906 מונה לנהל את מחלקת חומרי הבניין בסירס. עד אז, הוא ניהל את מחלקת כלי הקרמיקה. מחלקת חומרי הבניין לא היתה מהמחלקות המובילות של סירס, אבל קושל זיהה את הפוטנציאל והגה את הרעיון למכור ערכות מושלמות שכוללות את כל החומרים הנחוצים לבניית בית אחד, כולל הוראות ההרכבה.
הערכות היו נשלחות בקרון רכבת, ומלאכת ההרכבה והבנייה ברוב המקרים היתה נעשית על ידי הרוכש ובני משפחתו, שכולם היו מתגייסים לעזור ובונים יחד במלאכת כפיים של אהבה ומסירות את הבית. אפשרות אחרת, למי שידו היתה משגת, היתה לשכור צוות פועלים מקומי שירכיב את הבית.
צוות של אדריכלים מוכשרים אך אלמונים היה אחראי על עיצוב הבתים, שדגמיהם חולקו לשלוש קטגוריות עיקריות שגם נבדלו זו מזו ברמת הגימור והמחירים. אולם ראוי לציין שגם ברמת המחיר הנמוכה ביותר הצליחה סירס לייצר בתים איכותיים ועמידים שלא מעט מהם עומדים על תילם עד היום במתכונת כזו או אחרת. תוכנית הבתים המודרניים של סירס צברה תאוצה, ובמאי 1926 שברה שיא של מכירת 324 בתים שלמים בחודש אחד. אלא ששלוש שנים אחר כך הגיע השפל הכלכלי הגדול, ומדיניות המימון המקלה שהציעו בסירס לרוכשי הבתים חזרה אליהם כמו בומרנג.
עד 1935 סירס היתה עסוקה בניסיון לאזן את ההפסדים שנוצרו לה עקב הלוואות לרוכשים שלא עמדו בתנאי התשלום בשנות המשבר הכלכלי הקשה ביותר בתולדות ארה"ב, וכשהצליחה לצאת מהבור, כבר לא הציעה הלוואות או תנאי מימון - אלא בתים להרכבה בלבד. אבל גם זה לא עזר, ולאחר 5 שנים בשנת 1940 נסגרה מחלקת הבתים המודרניים לצמיתות. בכך הגיע לסיומו אחד הפרקים החשובים והמסקרנים בהיסטוריית הדיור האמריקאית. אך ברחבי המדינה עדיין ניצבים בגאון לא מעט מהמבנים הללו, כעדויות דוממות לגאונות הפשוטה שבהזמנת בית בדואר.