בכל שנה, בערך בזמן שאנחנו חוגגים את חנוכה, העולם המערבי-נוצרי מתכסה באורות צבעוניים מנצנצים, עצי אשוח ירוקים, ודמויות של איילים, וסנטה קלאוסים. קשה להתמודד עם המיתוג המשובח של חג המולד - הצבעוניות, השלג, פרצופו הסמוק והמזוקן של סנטה החביב והמתנות העטופות באחידות מתחת לעץ המקושט והמואר.
בשנים האחרונות, לצד הנהירה של מבקרים ישראליים לחוות כריסמס באירופה, או קל"ב - באחת הערים המעורבות או הכפרים הנוצריים בצפון, מתחזקת מגמה נוספת, של בתים ישראליים-יהודיים שבהם בתחילת דצמבר מוצב אחר כבוד עץ אשוח וקישוטים מנצנצים, וזאת מבלי שיש להם "תירוץ". כלומר, הם לא נוצרים, לא ממשפחה מעורבת, אפילו לא צאצאים למורשת הנובי-גוד של יוצאי בריה"מ לשעבר.
זה *פשוט יפה* בעיניהם. זה הכול. והם ממש לא מרגישים שהם צריכים תירוץ או רשות מאף אחד. וגם אם יש ביניהם כאלה שבעבר התביישו או חששו מתגובות לא נעימות לכך שהם מאמצים מנהגים "לא שלנו", היום הם כבר ממש לא מנסים להסתיר. והתחושה הכללית היא שמדובר במגמה שמתרחבת ומתנרמלת.
בבית משפחת קפל שלו בהרצליה הציבו עץ אשוח בפעם הראשונה ממש השבוע, והילדים אנדי (8) ואלכס (5) קישטו אותו בהנאה. כשהם סיימו עם העץ, הם ישבו לקשט ולצבוע חנוכיות. "השנה החלטתי שאני רוצה לעשות עץ אצלי בבית. נמאס לי מהצביעות של לא לחגוג כריסמס. הרי כולם רוצים לטוס לחו"ל לנשום אווירת כריסמס ולבקר במקומות בארץ שמקושטים ויפים. אז למה שפשוט לא יהיה לי את האווירה הזאת בבית? למה אני צריכה להתבייש או להרגיש שאני עושה משהו לא בסדר?", אומרת אמא שלהם, גבריאלה קפל שלו.
היא נולדה ברומניה וגדלה בבית יהודי-חילוני, שם, היא מספרת, חודש דצמבר היה החודש הכי חגיגי בשנה וציינו גם את החגים היהודיים וגם את החגים הנוצריים שכולם חגגו מסביב. בבית הוריה היו בכל שנה עץ אשוח מקושט וחנוכיה זה לצד זו. "רק השנה, אחרי שהעמדנו את העץ וישבתי בסלון בערב, כשהאורות מאירים והאווירה כל כך נעימה הבנתי שזה מה שהיה חסר לי", היא אומרת. "כל כך הרבה שנים הייתי מקשטת את הבית עם אורות וקישוטי חנוכה, אבל זה לא היה זה. והשנה אני מבינה כמה זה היה חסר לי, אז מבחינתי התחלתי מסורת חדשה".
כבר כמה שנים שהיא רוצה לשים עץ אשוח בבית, אבל רק השנה היה לה אומץ. "המיתוג של חנוכה פשוט לא מספיק טוב בהשוואה לכריסמס", היא אומרת בחיוך, "בכל שנה אני מקשטת בטירוף את הבית בחנוכה. אבל יש גבול כמה חנוכיות וכדי שמן אפשר להדביק בכל מקום. אפילו הדפסתי לפני כמה שנים שלט גדול של 'חג אורים שמח' שיהיה לנו לתלות בבית ולקשט, אבל זה לא זה. זה פשוט לא זה. אז החלטתי שהשנה לא יהיה לי אכפת ממה אחרים אומרים ומה נהוג או לא נהוג. מי שלא טוב לו, שלא יבוא לבקר אותנו".
ממה חששת בעצם בשנים הקודמות? ומה השתנה השנה?
"פחדתי מ'מה יגידו'. למשל אם חברים של הילדים יבואו הביתה ויגידו משהו. לא רציתי שהילדים שלי ירגישו חריגים או לא ידעו להסביר למה יש לנו עץ. עכשיו אני מרגישה שהם מספיק גדולים להבין וגם להסביר לאחרים. והכי חשוב לי ללמד אותם לעשות מה שהכי טוב לנו ומשמח אותנו ולהפסיק לפעול לפי מה שאחרים חושבים - זה האסימון שנפל לי השנה. וזה מסר שמאוד חשוב לי להעביר גם לילדים. יש מספיק דברים נוראיים בעולם הזה. כל יום אני פותחת חדשות ומזדעזעת. אז אני לא חושבת שצריך להימנע מדברים שמשמחים אותנו, להיפך".
בבית משפחת לוי בקיבוץ שער הגולן הוציאו השבוע מהמחסן את העץ הגדול - 160 ס"מ גובהו והציבו אותו בסלון. הממונה על חג המולד בבית הזה היא אמה בת ה-10 "זה התחיל כשהיא היתה קטנה, בת 5 בערך. היא אהבה לצפות בסדרה המצויירת מאשה והדב ומשם התחילה ההתעניינות שלה בכריסמס", נזכרת אימה מיטל לוי. כריסמס נכנס אליהם הביתה בשיטת הסלאמי. "זה הלך וצבר תאוצה עם הזמן. היא ביקשה עץ, והתחלנו מעץ קטן כזה שקונים במקסטוק וקצת קישוטים. לאט לאט זה התגלגל והפך לממש חגיגה. היום כבר יש לנו עץ גדול שאנחנו שומרים במחסן ומוציאים כל שנה וקופסאות מטורפות של קישוטים לכריסמס. כל מי שטס לחו"ל מביא לנו קישוטים", היא מספרת.
השנה הן התפתחו גם לתחומי חג נוספים "אפינו עוגיות ג'ינג'ר ברד. ואמה מתכננת לעשות מסיבה בערב החג, להזמין חברים ויהיה כיבוד".
איך הגבת כשזה התחיל והיא ביקשה לחגוג חג זר?
"אני תמיד הייתי בגישה פתוחה וזורמת עם מה שהילדות רוצות. אני חושבת שזה רק פותח, להכיר עוד דברים ולראות ולעשות ולהתנסות ובטח גם מבחינה עיצובית שזה נורא יפה, גם בעיני. בסביבה שלנו כולנו יודעים שהיא חוגגת בכל שנה וזה מתקבל מאוד באהבה. בשנים הראשונות היו גורמים בתוך המשפחה שהיה להם קשה עם זה, אבל עכשיו הם כבר סבבה עם זה והם אפילו מביאים לה מחו"ל דברים לחג וקישוטים".
אוהבים קישוטי כריסמס? תראו איך הסלבס קישטו את הבתים שלהם:
כבר ראיתם את קישוטי חג המולד של קים קרדשיאן?
דובי קוטב בסלון: הבית של קיילי ג'נר מוכן לחג המולד
גם במשפחת זילברשטיין מהוד השרון מי שפתח לסנטה את הדלת היה אחד הילדים. "הבן שלי החליט לפני שנים ש'צריך לחגוג את כל החגים השמחים של כל הדתות' - וזה בדיוק מה שאנחנו עושים", אומרת שפי זילברשטיין. הבן שלה, היום בן 21, היה אז בן 15. גם הם התחילו עם עץ "קטן" (מטר וחצי בסך הכל) והיום כבר יש להם אחד שמתנשא לגובה של יותר משני מטרים. "את העץ הקטן לקחתי למשרד שלי, שיהיה לי גם שם", אומרת שפי.
"הבן שלי גילה את חגיגות הכריסמס בזמן שהשתתף במחזמר בינלאומי שעלה בישראל, ואמר לי בואי נחגוג גם בבית. אמרתי: 'יאללה! בוא!'. אז זה התחיל מעץ, המשיך למתנות מתחת לעץ ואז התקדמנו לארוחה עם מוזמנים שהרשימה אליה נסגרת חודש מראש".
בכל שנה עורכים בבית משפחת זילברשטיין ארוחת חג מולד חגיגית שאליה מוזמנים 10 אנשים. "אנשים תמיד נורא שמחים לבוא לארוחה. אנחנו גם עושים ממש לפי המסורת: הודו ממולא וברד פודינג ועוגיות ג'ינג'ר. בגלל שאין יותר מעשרה מקומות סביב השולחן, אנחנו עושים סבבים - פעם סבב חברים ופעם סבב משפחה. ואנשים ממש מבקשים להיכנס לתור".
תמיד הרגשת בנוח עם זה או שהיה בהתחלה איזה היסוס לחגוג את חג המולד אצלכם בבית?
"למה שזה יראה לי מוזר? זה מגניב. מה רע? חג נחמד נורא. מבחינתנו בחגיגה שלנו אנחנו לא משייכים את זה לשום דת. אנחנו מדליקים את הנרות של חנוכה יחד עם העץ של הכריסמס והכל בסדר".
עבור מירב, בת 28 מרחובות, המשיכה לקישוטי חג המולד לא היתה עניין פשוט. "אני באה מבית דתי, ואני עצמי אתאיסטית. אז רק כשיצאתי מהבית של ההורים שלי יכולתי בכלל להתחיל להיחשף לכריסמס ולהתעניין בו. זה חג נורא כיפי".
איך התחילה ההתעניינות שלך בכריסמס?
"בסרטים רואים את זה מלא, ויצא לי לבקר בלונדון בתקופת הכריסמס וזה גם הגניב אותי נורא. אני לא ממש חוגגת את זה, אני רק אוהבת לקשט, והשנה גם אפיתי עוגיות ג'ינג'ר. זה לא בקטע דתי".
בתור חובבת יצירה, את העץ הראשון שלה היא הכינה לבד. "כשעברתי לגור בבית משלי, מחוץ לבית של ההורים התחלתי להכין כל מיני קישוטים. לפני שנתיים ראיתי סרטון ביוטיוב שהסביר איך להכין עץ לבד. קניתי שרשרת כזאת של קישוט כמו של הסוכה, והכנתי ממנה עץ חג מולד קטן וגם את הקישוטים הכנתי לבד". אבל גם היא כמו מרואיינים אחרים בכתבה, מודה שלעיסוק בכריסמס יש נטייה להסלים עם הזמן. "כל שנה זה נהיה קצת יותר גדול, יותר קישוטים. השנה כבר יש לי עץ קנוי והקישוטים גם קנויים".
בשל הרקע המשפחתי שלה, היא ביקשה להתראיין לכתבה בשמה הפרטי בלבד. וגם בסביבת חבריה ומכריה יש מי שלא רואים בעין יפה את העובדה שהיא תולה בבית שלה קישוטים שמזוהים עם חג נוצרי. "יש כאלה שמרימים על זה גבה, אבל לא אכפת לי. התגובה הכי קשה שקיבלתי זה שמישהו אמר לי: 'יא מתנצרת הפכת להיות נוצריה'. אז לא, אני לא נוצריה. אני פשוט אוהבת לקשט, אוהבת קישוטים, אוהבת את האווירה שזה נותן. אני לא חוגגת ולא מאמינה בחג, אבל אני אוהבת שהכל מואר ויש אווירה חגיגית וכיפית".
אצל מעיין פרידמן, 37, מנס ציונה חגיגות הכריסמס הפכו ממש לשם דבר. "אני מקשטת את כל הבית. יש לי עץ שכל שנה אני מקשטת והוא יושב פה בסלון לפחות חודש וחצי. אני בדרך כלל מעמידה אותו בסוף נובמבר והוא יושב בסלון עד אמצע ינואר". זו השנה החמישית שהיא תחגוג בביתה את חג המולד יחד עם בני משפחה וחברים.
בכל שנה היא עורכת לא אחת, אלא שתי מסיבות כריסמס אצלה בבית - אחת לחברים ואחת למשפחה. "בשנה שעברה היה הכי מוגזם שיש", היא נזכרת. "לפני שנתיים אבא שלי נפטר יום לפני ערב חג המולד, זה היה שוק רציני וכמובן שלא חגגתי באותה שנה. אבל בשנה אחרי זה, עשיתי חתיכת הפקה כדי לפצות. קישטתי את כל הבית של אמא שלי. הכל קושט ממש מהשביל שמוביל לבית ועד לקירות והטלוויזיה אפילו. במסיבות שלי יש גם דרס קוד וכולם יודעים שהם צריכים להגיע לבושים בצבעי כריסמס שזה ירוק-אדום-לבן, ויש כל מיני אקססוריז שאני מביאה ואפשר להצטייד בהם".
"חזרתי עכשיו משבוע בחבל אלזס, שטרסבורג נחשבת לבירת הכריסמס של אירופה, והם עושים בול מה שאני עושה - הם מגזימים. הכל מקושט בהגזמה ומוזיקה של כריסמס בכל מקום ומאכלי חג... ואתה פשוט עטוף בזה מכל הכיוונים. זה מה שקורה גם אצלי במסיבות. אתה נכנס ואתה לרגע מתנתק מהמציאות הכול מדבר את השפה של הכריסמס: הקינוחים והאוכל, המוזיקה והקישוטים. וזה פשוט עושה הרגשה טובה, אווירה של כיף".
גם היא מקפידה להדגיש שהעניין שלה בחג הוא לא דתי בשום אופן. "זה בלי קשר לדת ושום דבר. המשפחה שלי והחברים זרמו מההתחלה ממש וכל סיבה היא סיבה למסיבה. אבל כן היו אנשים שהגיבו לי דברים כמו 'זה חג נוצרי, למה את חוגגת את זה?', בן זוג של חברה שלי שהוא שומר כשרות אין לו עניין לבוא למסיבות שלי כי 'זה לא קשור אליו'. מבחינתי זה שטויות. אני מאוד אוהבת מסורות וחגים מכל מיני סוגים. גם מימונה אני אוהבת, ואני לא מרוקאית. אני אשכנזיה לגמרי אבל אני חוגגת מימונה בשמחה. זה אותו דבר. אני ממש מרגישה שבשנים האחרונות הטרנד הזה הולך וגובר, אנשים מאוד אוהבים את זה והדרמה סביב זה הולכת ופוחתת".
את האהבה שלה למסיבות ולסיבות למסיבה היא הפכה בשלב מסויים לפרנסה, וכיום יש לה עסק שמשווק ערכות לאירועי קונספט. בין הערכות שהיא מוכרת יש גם אחת (איך לא) למסיבת חג מולד/נובי גוד.
את עצי חג המולד (מפלסטיק, לא אמיתיים) והקישוטים הנוצצים שתולים עליהם לא קשה למצוא היום בישראל. רשתות הסטוק למיניהן מחזיקות את כל הציוד הדרוש לחגיגת כריסמס כהלכתה וגם ברשתות מזון כמו טיב טעם וקשת טעמים אפשר למצוא קישוטים ומאכלי המזוהים עם החג. "בשנים האחרונות אנו שמים לב לעליה בביקוש פריטי הכריסמס בקרב לקוחותינו", מאשרת מורן עירוני, מנהלת השיווק של מקס סטוק. היא הוסיפה כי ברשת מקפידים לתת מענה לכלל אוכלוסיית אזרחי ישראל, ומוכרים סממנים וקישוטים של חגי שלוש הדתות.
כששאלנו את רמי פטימר, מנהל ברוריה תחפושות, החנות המיתולוגית בדיזינגוף סנטר שגם היא מוכרת ציוד לכריסמס הן בסניף הפיזי והן באתר המקוון, על הרומן של הקהל הישראלי עם החג המיובא, הוא סיפר שקו פרשת המים להתרשמותו היה לפני שנתיים, בקורונה. "כשהאנשים היו סגורים בבית בסגרים, הם חיפשו סיבה לחגוג. אי אפשר היה לצאת, אז הקטע של לקשט את הבית נהיה פתאום חזק".
לדבריו גם העובדה שחגיגות נובי גוד של יוצאי בריה"מ לשעבר הפכו עניין יותר מוכר בציבור הישראלי הגדיל את החשיפה של הקהל הרחב למנהגים ולקישוטים. "זה כל כך צבעוני ועושה חשק, שהמון צברים אימצו את זה לחיקם". הוא מעריך שהגידול במכירות של פריטים שקשורים בכריסמס עומד על 25-30 אחוזים בשנתיים האחרונות.
לא כולם אוהבים את זה, ולדברי פטימר הם נתקלים גם בהתנכלויות ובתגובות קשות. "אנחנו מחזיקים בחנות גם חנוכיות וגם קישוטים של חנוכה אבל מה לעשות שכריסמס הרבה יותר צבעוני וממותג ומנופח וזה נראה אוטומטית כאילו אנחנו מזניחים את חנוכה ו"מתיוונים". אז יש פה ושם תגובות של 'תתביישו ושכחתם מאיפה באתם', והיו אפילו אנשים שהגיעו לרמה של יריקות. לרוב אנחנו מבליגים. אנחנו לא באנו לפגוע באף אחד ואני חושב שיש מקום לכולם. אני מקווה שאנשים יבינו שיש עוד דעות חוץ מהדעה שלהם".