השנה החולפת הבהירה לכולנו עד כמה תכנון ועיצוב הבית יכולים להיות בעלי השפעה מהותית על חיינו. בכל רחבי הארץ אנשים נסגרו בבתים לפרקי זמן ממושכים, שבהם הבית היה גם המשרד, גם המסגרת החינוכית של הילדים וגם חדר אוכל שהגיש (לפחות) 3 ארוחות מלאות ביום. המצב הייחודי הזה גרם ללא מעט אנשים להכיר בחשיבותו של הבית ולשאוף להפוך אותו לסביבת מגורים נעימה, מכבדת ומכילה שהשפיעה בדיעבד על הלך הרוח מצב והאינטראקציה בין בני המשפחה. כפועל יוצא מכך, ענף עיצוב הפנים זכה לשגשוג ותנופה דווקא בתקופה כלכלית רגישה.
לרגל יום האישה הבינלאומי, שהשנה חופף במקרה גם את יום השנה הישראלי לסגר הקורונה הראשון - זה שהתחיל את הכל, שוחחנו עם חמש נשים מובילות בתחום האדריכלות והעיצוב, תחום שלתפיסתן, מתרכז בבריאה, נתינה וחיים.
כל אחת מהנשים הללו מגיעה מרקע שונה, וגם המסלול שחישלה כל אחת מהן בתחומה והדרך שעשו כבעלות עסק משלהן שונים מאוד. אולם, לפחות בהקשר של השנה האחרונה - "שנת הקורונה" - הן תמימות דעים שמבחינה עיצובית, משבר הקורונה לא השפיע על תפיסת העולם העיצובית שלהן. בית שתוכנן בצורה נכונה, הן אומרות - אמור לשרת את בני המשפחה ברגעי משבר ובשגרה. בית הוא מבצר, מקום מפלט מאזן ומרגיע. וככזה, הוא אמור לתת מענה נרחב לכל סוגי המציאות, בלי קשר לסגנון העיצוב הספציפי שנבחר, בין אם תעשייתי, מודרני או כפרי.
נשים הן ממש לא מיעוט בעולם העיצוב, אפשר לומר שזה אפילו תחום שנתפס כנשי, אף שיש בו גם לא מעט גברים. אולם, גם אם הפן היצירתי והאסתטי נחשב כמתאים במיוחד לכישוריהן של נשים, הרי שבכל הנוגע לניהול עסק עצמאי, מעצבות ואדריכליות מתמודדות עם עולם עסקי קשוח שלא תמיד קיבלו הכנה לצלוח אותו. בנוסף, בשלבי הביצוע של הפרוייקטים הן מרבות לעבוד מול אנשי מקצוע וספקים גברים, לעתים גם בסביבות בעלות אופי שוביניסטי כמו אתרי בנייה.
ברברה ברזין, מעצבת פנים ובעלת בי"ס ללימודי עיצוב פנים:
מול הטמפרמנט של ברברה ברזין, מעצבת פנים ובעלת בי"ס ללימודים גבוהים בתחום, קשה להישאר אדישים. היא לא עושה חיים קלים לאף אחד, גם לא לעצמה, היא לא חוששת לומר את אשר על ליבה ולא ממצמצת גם מול תכתיבי הפוליטיקלי קורקט. מבית הספר שלה לעיצוב פנים יצאו ב-25 השנים האחרונות מאות בוגרות, רבות מהן בסבב ב' לחייהן. אבל לפני אי אילו עשרות שנים, כשהיא התחילה את דרכה המקצועית בתחום העיצוב, היא היתה אם חד-הורית, ללא ניסיון וכל מה שהיה לה זה הדרייב הפנימי שלה.
"אי שם בשנות ה-80 סיימתי את הלימודים בהצטיינות ויצאתי לעולם האמיתי מצוידת בתיק עבודות מרשים והמון אמביציה. מהר מאוד הבנתי שיש דרך ארוכה בין הרצוי למצוי והיעדר הניסיון הפרקטי היה בעוכרי", היא נזכרת. "אחרי הרבה ניסיונות ומאבקים היה לי הכבוד לעבוד במשרדם של זוכי פרס ישראל - האדריכלים עדה ורם כרמי ואחרי מספר שנים מעשירות תחת חסותם של צמד הענקים הללו, גמלה בליבי החלטה לצאת לדרך עצמאית".
אלא שגם לאחר שהוסיפה כמה שנות ניסיון מקצועי לאמביציה הבלתי מתפשרת שלה, למדה ברזין את רזי ניהול העסק העצמאי בדרך הקשה: "מיד נכנסתי למערבולת, ונפלתי בכל מהמורה אפשרית. יצאתי לשוק העבודה, אבל לא ידעתי את הדברים הכי בסיסיים ואיפה שאפשר היה לטעות, טעיתי. היות ולא הייתה לי אפשרות אחרת כי הייתי אם חד-הורית, הבנתי שאני צריכה ללכת על זה בכל הכוח, ובסופו של דבר הצלחתי להבקיע את החומה".
יש לא מעט נשים בתחום הזה, כמי שמנהלת בית ספר שמכשיר מעצבות את ודאי יודעת את זה. איזו עצה עסקית היית מציעה להן?
"למרות הדימוי שלו, עיצוב פנים הוא לא מקצוע רומנטי", קובעת ברזין. "מי שרוצה להצליח צריכה לדעת שהיא נכנסת לעולם עסקי קשוח שצריך לדעת לדבר בשפתו ולהתנהל בו בביטחון. לקוחות מחפשים אשת מקצוע שאפשר לסמוך עליה, שתהיה מקצועית ומיומנת ותוכל לנווט את ספינת החלומות עתירת התקציב לחוף מבטחים. מניסיון של הרבה שנים, אני יכולה לומר שאנחנו הנשים עושות את זה בצורה האופטימלית".
את חושבת שיש הבדל בין עיצוב "נשי" ועיצוב "גברי"?
"לגברים חשובים דברים ספציפיים כמו הקוטר של ראש הדוש בחדר הרחצה ודברים שקשורים לאודיו-וידאו, לטכנולוגיה ולגודל הפלזמה. הם יותר מתערבים בבנייה ובמערכות ובפרויקטים שיש בהם גינה הם נותנים את הדעת על מטבחי החוץ, הבריכה ותאורת הגינה. הנשים מתעמקות בפרקטיקה, למשל יעניין אותן מאיזה חומר יהיו המשטחים במטבח מכיוון שהן חושבות מראש איך יראו עליהם כתמים של כמון או יין. הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל".
מעצבת הפנים קרן ניב טולדנו:
קרן ניב טולדנו היא דוגמה לאותן אמיצות שלא חוששות משינוי גם במהלך קריירה מצליחה. אחרי שנים שבהן עבדה כמנהלת פרויקטים בחברות הייטק בינלאומיות פנתה ללימודי עיצוב פנים שאחריהם בחרה לצאת מיד לדרך עצמאית כבעלת עסק משלה. כיום, שבע שנים אחרי, היא אחת העסוקות בתחום.
"ההחלטה לצאת ישירות אחרי הלימודים לדרך עצמאית קשורה בעיקר למקום בו הייתי בחיים. הייתי כבר בת 45 עם ניסיון תעסוקתי משמעותי, על אף שמדובר בתחום אחר. כל אלה עזרו לי מאוד בקבלת ההחלטות והנעת תהליכים. ידעתי בדיוק לאן אני שואפת ומה הפורמט הנכון עבורי".
אולם, ניב טולדנו ערה לכך שיציאה לבעלות עסק עצמאי הישר מהלימודים אינה בהכרח בחירה נכונה עבור כל אחת. "כשאת עצמאית העסק הוא שיקוף מדויק וברור שלך והוא מנותב על פי סך ההחלטות שלך. כשכירה, עקומת הלמידה היא של הקולקטיב, של המשרד, ולא תמיד את יכולה להביא את הזהות שלך. עם זאת, יתכן שבגילאים צעירים יותר הגיוני לעבוד כשכירה ולצמוח על ברכיהם של נשות ואנשי מקצוע מנוסים".
לשיטתה, ההבדלים בין עיצוב נשי לגברי אינם גורפים, והיא אינה ששה לעשות הכללות. עם זאת, היא אמרה כי "עיצוב מחייב הקשבה ואינטליגנציה ריגשית, וזו בהחלט תכונה חוצת מגדרים - גם נשים וגם גברים נושאים אותה".
מעצבת הפנים שלומית זלדמן:
גם מעצבת הפנים שלומית זלדמן החלה את דרכה המקצועית כעצמאית: "בבסיס אני בן אדם שצריך את העצמאות שלו, למרות שבתחום כה מורכב ויצירתי מאוד קשה לנסוק כבר בהתחלה". היא גם מודה בכנות שהתחום הזה תובע מנשים מעצבות לפתח שריון, משום שהעבודה כוללת לא מעט נוכחות באתרי בנייה בסביבה גברית, מול ספקים, אינסטלטורים, חשמלאים וכדומה.
"זה דורש מכל אחת מאיתנו להיות הרבה יותר אסרטיבית וחזקה והאסרטיביות היא נגזרת של כוח, ידע והבנה מעמיקה בענף הבנייה. מניסיון רב שנים, אני חושבת שהמקצוע הזה מצוין לנשים וגברים כאחד, אך זה בהחלט לא תחום שמתאים לכולם ולא כולם יכולים להצליח בו. את צריכה להיות אשפית בפן הטכני, להיות פסיכולוגית של הלקוחות ועוד הרבה מאוד נדבכים שהמעצבת צריך לדעת ללהטט ביניהם".
זלדמן מעידה שכבר במהלך הלימודים בער בה הרצון להתחיל לעבוד בתחום, והיא לקחה פרוייקטים קטנים כדי להתמקצע, ללמוד ולהרגיש את השטח. "סיימתי את הלימודים והמשכתי ישירות כעצמאית, צעד שאני לא מצטערת עליו ולו לרגע. אנחנו מדברים על עידן נטול אינסטגרם ופייסבוק כך שההתחלה היתה מאתגרת מבחינה שיווקית ולקח זמן עד שהעסק גדל ופרח".
תקופת הקורונה פגעה כלכלית בהרבה עסקים ובהרבה עובדים - רובם עצמאיים, אך נשים עולות באופן מובהק כחלק הארי מהנפגעות בשוק התעסוקה. הרגשת את זה?
"מה שמאוד עוזר במקצוע הזה, זה להיות חדורי מוטיבציה ולדעת להתנהל בצורה טובה מול אנשים. זאת הדרך הנכונה לפרוץ ולעבוד בצורה רציפה ואיכותית לאורך כל הדרך ובפרט בתקופה מאתגרת כמו משבר הקורונה. אומנם לא הורגשה החלשות בענף והוא המשיך לעבוד כרגיל, אבל הסגרים והעובדה שאין מסגרות לילדים הצריכו לחשוב על פתרונות יצירתיים".
בתפיסה שלך - יש דבר כזה עיצוב נשי ועיצוב גברי?
"חד משמעית לא. אם הייתי לוקחת את מיטב המעצבים הגדולים - נשים וגברים - והייתי מבודדת את העיצובים שלהם מבלי להצמיד להם שם, לא ניתן היה לומר מי עיצב מה. זאהה חדיד למשל עיצבה מונומנטים סביבתיים שאפשר בקלות לחשוב שגבר תכנן, ומולה יש את הפריטים של קארים ראשיד שהם ססגוניים ורון ארד שמזוהה עם סילואטות יותר רכות ומעוגלות".
לדבריה, גם בעבודה מול הלקוחות רואים יותר זהות בין הרצונות של שני המינים: "יש היום אחוז גבוה של גברים שהם אלה שמתנהלים במטבח, נשים שהן אלה שמבצעות את עבודות התחזוקה (קדיחה, התקנות וכו') וההורים שותפים בגידול הילדים באופן כמעט זהה. ההבדלים הללו אולי נכונים עדיין בקרב זוגות מעט מבוגרים יותר", היא אומרת.
אדריכלית מרינה רכטר-רובינשטיין, בעלת המשרד ReMa אדריכלים:
האדריכלית מרינה רכטר-רובינשטיין החלה את דרכה המקצועית עוד ברוסיה, שם למדה תואר ראשון ושני באדריכלות ועבדה במשרד המתמחה באדריכלות ניסיונית בסקטור הציבורי. "לישראל עלינו בעליה הגדולה של 91 וכנגד כל ההערכות והסיכויים התקבלתי לאחר ארבעה חודשים לעבודה במשרד בתל אביב. הייתי מאושרת, ממש בעננים, ובדיעבד אני מבינה שהקבלה המהירה שלי היא תוצר של יכולות הבעה בציור ושרטוט, שהם שפה בפני עצמם ולכך שבארבעת החודשים הראשונים למדתי עברית באולפן מתקדם, בקורס שמיועד לדוברי עברית בסיסית, למרות שלא למדתי לפני".
בשלב מאוחר יותר עברה רכטר-רובינשטיין לעבוד במשרד אחר, שהלך והתפתח ולימים הפך לאחד המוערכים בישראל. את דרכה כעצמאית ובעלת משרד אדירכלות משל עצמה היא החלה רק לאחר שנים ארוכות כשכירה במשרדים אחרים. "הייתי שכירה קרוב ל-17 שנה, מתוכן עבדתי גם כאדריכלית בכירה ומנהלת פרויקטים, וכמו עכשיו, גם אז נהניתי מכל רגע של עשיה. אני חושבת שאחת הסיבות שלא יצאתי לעצמאות בשלב מוקדם יותר קשורה לעובדה שאדריכלות הוא תחום שדורש קשרים וכמי שהגיעה מחו"ל לקח לי יותר זמן לצבור אותם".
במידה מסויימת הניסיון החיובי שהיה לרכטר-רובינשטיין כשכירה היה דווקא זה שבסופו של דבר נתן לה את הפוש לצאת לעצמאות: "בתקופה שעבדתי כשכירה ניהלתי את כל נושא הגשת פרויקטים לתחרויות, בהם גם פרויקטים שאני ניהלתי, והם זכו להערכה מקצועית רבה וחלקם אף זכו. ידעתי שהפרויקטים טובים ומוצלחים והרגשתי שבשלה השעה לצאת לדרך עצמאית, למרות שאף אחד לא הבטיח לי כלום. קיבלתי החלטה וידעתי שגם אם לא אתרומם לגבהים שאני רוצה מבחינה מקצועית, תמיד אוכל לחזור לעבוד כשכירה".
באשר להבדלים המגדריים בעיצוב, האדריכלית רכטר-רובינשטיין סבורה שלפחות בכל מה שנוגע למעטפת האדריכלית, שוררת הסכמה בין גברים ונשים ואם ישנם הבדלים הם לרוב עולים רק בהקשר של הרזולוציות הגבוהות יותר. "שניהם משקיעים מחשבה בכמות החלונות והפתחים, נותנים את הדעת על אוויר טבעי ומידת האווריריות. המטבח גם הוא נתפס כטריטוריה ששני המינים אוהבים להתעמק בה, רק ששם את האישה לדוגמה יעניינו יותר מידות התנור והכיריים ואת הגבר המיקומים של מכונת האספרסו ובר היינות. אני חושבת שההבדלים בתפיסות מתעצמים בעיקר באגפים הפרטיים: מבלי לעשות הכללות, לנשים חשוב נושא האחסון בכלל, ובחדר ארונות בפרט. יש להן מודעות עיצובית מאוד גבוהה והן מודעות לטרנדים ולסטיילינג. הגברים לעומתן מתעניינים הרבה יותר באזורים שהם Pure fun. מבחינתם מכניקה, מכשור וטכנולוגיה הם העיקר".
מעצבת פנים פזית ויינר-גרינולד:
אם תשאלו את מעצבת הפנים פזית ויינר-גרינולד, העצה שלה למעצבות מתחילות היא שיציאה לקריירה עצמאית היא צעד משמעותי שצריך להיעשות בהדרגה: "צריך לפעול בחוכמה, להתוות דרך וללכת בה צעד אחר צעד. כשעבדתי כאדריכלית במחלקת שינויי דיירים בחברת בניה התחלתי לעבוד במקביל על עבודות פרטיות. זה הצריך ממני לרדת לחצי משרה אבל כך היה לי את העוגן של עבודה קבועה ומסודרת שאיפשרה לי להתפתח אישית".
מתי ידעת שהגיע הזמן לנתק את גלגלי העזר ולצאת לעצמאות מלאה?
"מהר מאוד נפח הפרויקטים הפרטיים גדל ויצאתי לדרך עצמאית. בדיעבד אני יכולה לומר שאין מה להשוות בין עבודה כשכירה לעצמאית: כעצמאית יש לי את החירות לדייק את העבודות והסגנון שלי לצד הרבה יותר חופש ואפשרויות בחירה. אני נאמנה לעצמי ולקו העיצובי שלי ובסופו של דבר זה מה שגורם ללקוחות לבחור בי. אני כן יכולה לומר שלא הייתי משנה שום דבר בדרך שעשיתי. זו הדרך שהייתי צריכה לעבור בפן האישי והמקצועי".
עיצוב זה מקצוע נשי לדעתך?
"המקצוע הזה מאוד נוח לנשים בהיבט של גמישות לוחות זמנים ונוכחתי בזה במיוחד בתקופת הקורונה המאתגרת - אז גם ניכר היתרון בלהיות עצמאית. יכולתי להמשיך לתת דגש ולתמוך בילדים, שהם בגילאי זום, ולעשות SHIFT כשצריך ללא בעיה. אפשר לחלק את הזמן עם הבית ולנהל ולפתח קריירה מאוד משמעותית במקביל. המגדר הוא לא אישיו מבחינתי. אני חושבת שהנשיות מביאה איתה המון רוך ונועם למקצוע ומאפשרת לנו להכיל".
ויש לדעתך הבדלים בין עיצוב נשי לעיצוב גברי?
"ככל שעובר הזמן אנחנו רואים שהפערים הולכים ומיטשטשים. הגברים מבשלים, נמצאים בבית עם המשפחה, הם מודעים לכל צרכי הבית, בדיוק כמו הנשים. ההבדלים באים לידי ביטוי באישיות ולא במגדר. כל אחד מביא את האישיות שלו, את האני מאמין, הסגנון האישי, הראייה והייחודיות".