הפרויקט: בית בהוד השרון
הדיירים: זוג + 4
שטח: 400 מ"ר בנוי על מגרש של דונם
תכנון ועיצוב: שחר רוזנפלד אדריכלים - יעל שחר וליאור רוזנפלד
בריכה: פלגים
משפחה גדולה, בת 6 נפשות, שכרה את שירותיהם של שחר-רוזנפלד אדריכלים, כדי שיבנו את בית חלומותיהם. אבל איך אותו בית חלומות אמור להראות, אפילו הם לא ידעו להגדיר. בעוד שהצלע הגברית ביקש בית צמוד קרקע, זוגתו דווקא העדיפה תחושה של מגורים בפנטהאוז, ולהתרחק עד כמה שניתן מקומת הקרקע. הפיתרון האולטימטיבי שהעניקו לה יעל שחר וליאור רוזנפלד, היה הקמת חצר אנגלית רחבת ידיים והיקפית, שתהיה מנותקת מהקומה עצמה.
"בעצם כשמסתכלים מבעד לחלונות, יש משהו שמפריד בין הקומה עצמה לבין האדמה", אומר רוזנפלד. "קשה להבין, כשנמצאים בקומת המרתף, שלא מדובר בעצם בקומת הקרקע", הוא מסביר.
הבית משתרע על פני 400 מ"ר, ובן שלוש קומות: קומת מרתף, קומת כניסה וקומה עליונה. בקומת המרתף יש יחידת מגורים לאחד הילדים הגדולים של הזוג, וחללים משותפים, כמו חדר משחקים, חדר טלויזיה וחדר משפחה לבילוי כיפי בצוותא. בקומה זו מפתחים רחבים, וויטרינות לכל הגובה, שמכניסים אור טבעי רב, ומרחיקים אותה מהדימוי והתחושה של קומת מרתף בנאלית, אפלה וחשוכה.
קונספט הבית, המזמין והנינוח באופיו, נבנה סביב עץ ששתול במרתף ומתנשא לקומת הכניסה. אדריכלות הנוף, פרי עיצובם של שני האדריכלים, נעשתה כחלק מהתפיסה האדריכלית הכוללת, כשהרעיון הוא לשלב את הטבע בכל פינה בבית, דרך עושר של חומרים טבעיים, בין היתר.
בקומת הכניסה, שצורתה צורת L שבה חיבור הדפנות מתרכז באיזור המסדרון, שטחים ציבוריים פתוחים ורחבים כמו חדר המגורים, פינת אוכל ומטבח. בחלקה השני מצויים שני חדרי שינה מרווחים עבור הילדים, וחדר רחצה גדול לשימושם.
בקומה העליונה סוויטת ההורים המרווחת ופטיו שמכניס אור לכיוון גרם המדרגות המעוצב מברזל. גרם המדרגות עצמו, מהווה אלמנט פיסולי משמעותי בחלל. הוא עוצב במנותק מהקיר, כשמוטות שיוצאים ממנו "מחזיקים" את המדרגות המרושתות. המדרגות הקלות מגלמות אווריריות, ומהוות אלמנט ורטיקאלי פיסולי בחלל, שמקשר בחן בין הקומות, מבלי להעיק על החלל או להעמיס עליו.
הבית כולו עוצב בשימוש בחומרים טבעיים, ובעזרת פלטת גוונים מונוכרומטית, עם הבלחות יפות של צבע. על הרצפה - פרקט עץ אלון טבעי, שהותקן בכל חדרי הבית, מלבד חדרי הרחצה והמטבח. מכיוון שבחלל המטבח התגלעו חילוקי דעות, נבחר "שטיח" של גרניט פורצלן, שמהווה גם שיקול פונקציונלי לרצפת המטבח. אריחים מלבניים גדולים ואפורים מכסים את שטח העבודה, עד לאי העבודה המרווח. המטבח עצמו, בלבן צחור, משדר אלגנטיות ומראה על-זמני, כשקונטרסט עיצובי בדמות נגיעות של שחור בולט במסגרת החלון הרחב, בארונות האחסון התחתוניים ודרך אביזרי החשמל המוטמעים בארונות הלבנים.
שולחן פינת האוכל מתכתב עם אי העבודה, גם הוא מתהדר בחלק תחתון בשחור, ובחלק עליון בהיר. מעליו, ארבעה גופי תאורה בשחור לבן ובמראה נקי, אך בעלי צורניות אקלקטית. לבד מפרקט עץ מחמם לב המשדר בית נינוח ונעים להתנהלות, חומרים כמו ברזל, בגרם המדרגות, וחיפוי אבן בקיר הפנים והחוץ - יתר הבית מעוצב בלבן נקי ורגוע. השיקול העיקרי היה להפחית את העומס הויזואלי וליצור מראה עשיר, אך מאופק, שיאפשר לנוף בחוץ לחדור בצורה אורגנית ונעימה.
שטח החוץ עוצב אף הוא בצורה מאופקת ואטומה, וברגע שנפתחת הדלת אומנם נהנים מהנוף שנגלה במלוא הדרו, אך אין אפשרות להציץ פנימה, והאינטימיות בבית מצליחה להישמר. משטחי בטון מחפים את הפינות בחוץ, וסביב הבריכה הותקן חיפוי אבן אפורה בדוגמת סרגלים באורכים משתנים, שיוצרים תנועתיות וזרימה, המתכתבות עם הבריכה.
מיקומה של בריכת הסטימרים (פלגים) הוא מרכזי וניתן לראות אותה ממרבית חלקי הבית, כך שהיא מלווה כמעט כל התרחשות בפנים. "גם אם לא משתכשכים בה, אפשר להרגיש את המים", אומר רוזנפלד. אפשר לצפות בה מחדרי הילדים, ומיתר חלקי הבית. כדי לא להתפשר על בטיחות (בכל זאת, מדובר על בית שחיים בו ילדים), הותקן בתוכה כיסוי שמחפה אותה מקצה אל קצה. הכיסוי הבטיחותי מוסתר מן העין ואין פוגם בנראות האסתטית של הבריכה.
רוזנפלד מציין גם שהעובדה שהמשפחה נכנסה להתגורר בבית המעוצב אך שבוע לפני שפרצה הקורונה היתה בונוס. "קיבלתי המון פידבקים כמה היו מאושרים לבלות את הסגר הראשון בבריכה, זה היה פשוט נהדר", הוא אומר.