המשפחה הצעירה פנתה להתייעץ עם מעצבת הפנים ליאת הדס עוד בזמן שהתלבטה אם לרכוש את בית הראשונים הקטן - בית חשוך ומוזר עם תקרות נמוכות באופן לא סטנדרטי וצבר חדרים ומרפסות שהתווספו ונסגרו עם השנים. הם התאהבו ברחוב השקט והמגרש המרווח, אבל רצו להיות בטוחים שבתקציב שעמד לרשותם הם לא עומדים לקפוץ להרפתקה מסוכנת ולא הגיונית מבחינה כלכלית.
"הבית שנגלה לי היה קטסטרופאלי אבל גם מלא בהזדמנויות ופוטנציאל", מספרת המעצבת ליאת הדס שהובילה את פרוייקט התכנון והשיפוץ הזה. "עץ הפקאן העצום בגינה והשקט והשלווה של האזור כבר עוררו את הדגדוג המוכר והנעים בידיים, להפוך את לכלוכית לנסיכה".
לדבריה, "נקודת הפתיחה הציבה לא מעט אתגרים תכנוניים והנדסיים, ומגבלות התקציב אתגרו אותנו לחשיבה יצירתית ומאופקת והתוצאה מלאה בקסם של בית עם חיבור יפה למקום ואותנטיות ישראלית ים תיכונית".
כמו בכל מערכת יחסים בחיים, גם בעבודה מול לקוחות יש חשיבות עליונה לאיכות התקשורת ותאום הציפיות. בעלי הבית, מספרת הדס, הם אנשי דעת ורוח שידעו להגדיר בבהירות את הצרכים שלהם והבינו את היטב את המגבלות, "יחד נוצר דיאלוג פורה ופתוח שעזר לי להגיע לתכנית שאמנם כללה לא מעט פשרות, אך אפשרה לי ליצור עבורם בית שלם ואהוב", היא אומרת.
בשלב הראשון, הרצפה שהיתה קיימת בבית נחפרה ונוצקה מחדש. זאת על מנת להגביה את התקרה הקיימת. חלונות ברזל כחולים ממסגרים את הפתחים הגדולים אל הגינה, הם מזכירים לבעלי הבית את יוון, בה הם אוהבים לנפוש ומכניסים שפע של אוויר ואור מכיוון דרום.
במרכז הבית, בין המטבח לסלון נשארו עמודים קונסטרוקטיביים וקורות שאוחדו לקיר שסביבו מתנהלת התנועה בחלל. הצמדת פינת האוכל מצד אחד והבלעת הטלוויזיה והשידה מצדו השני של הקיר לכיוון הסלון, מייצרות אינטימיות בכל אחת מהפינות בעוד החלל עצמו נשאר מרווח ופתוח.
בצמוד לסלון הפכה מבואת הבית הישנה לחדר עבודה ופינת קריאה עם דלתות ברזל שיכולות לחבר או להפריד אותה מהחלל המרכזי.
לפני השיפוץ עמד בחצר מחסן בנוי מנותק מהבית, במסגרת תכנון ההרחבה הוא חובר למבנה המרכזי על ידי מעבר שמצדו האחד נבנתה ספרייה ומהצד השני המשכם של החלונות לגינה.
הספרייה שמוקמה במעבר האחורי ענתה על משאלתם של בעלי הבית שביקשו שבביתם החדש תהיה ספרייה גדולה שתכיל הרבה מספריהם ותהיה בעלת נוכחות בחלל, אך מבלי להכביד עליו.
בקצה המעבר הזה, נמצא בעצם המחסן שצורף, אך הוא הוגדל והוסב לחדר ילדים נעים ומרווח.
חלון גדול ממסגר את עץ הפקאן המפואר שניצב בגינה, אותו מבט בשתי תקופות, כזכרון סתווי רחוק תוך כדי תהליך הבניה ועכשיו.
המקלחת הכללית עוצבה בצבעים בהירים, היא מוארת ומרוצפת אריחי בטון מצוירים. מקלחת נוספת צמודה לחדר ההורים ובעלת הבית מעידה עליה שהיא המקום הרגוע והאהוב עליה ביותר בבית.
את הבית עוטפת סביב סביב גינה מקסימה שחודרת גם פנימה דרך החלונות הגדולים ונותנת תחושה של מושב, אף על פי שהבית ממוקם בליבה של עיר. "אני מלאת הערכה לבעל הבית שמטפח גינת ירק אורגנית מלאה בכל טוב של צמחי מאכל וירק שעוברים למטבח ומשם לצלחת", אומרת הדס על הניצול היעיל של החצר.
"בעיני לבתים ישנים יש קסם מיוחד, כשאני עומדת מולם אני רואה רק את היופי הנחבא ואת הפוטנציאל. הזדמנות להפשיט את הטעויות ובחירות העבר ולחשוף את האיכויות המיוחדות של המקום והחלל. נהניתי במיוחד לחזור ולצלם כמעט שנה אחרי שהמשפחה המקסימה עברה והפכה את הבית לשלה, לטעום מתנובת הגינה ולראות את החיים ממלאים את הבית שהתחיל כמו תמיד מאוסף קוים על המסך", סיכמה הדס את הפרוייקט המתוק הזה.
