בשבוע שעבר סיימה קטינה בייל לעשות את הגימורים האחרונים במטבח של בקתת הסקי האלפינית שלה. מיד לאחר מכן היא התלבטה האם להשקיע בדקורציה של האחוזה הגיאורגיאנית בת 17 החדרים שלה, או דווקא בזו של בית הארט דקו העירוני שבבעלותה. מה החליטה לבסוף? להתחיל את העבודה על בית חדש לגמרי, שיהיה התשיעי במספר. עם כל כך הרבה נכסים מרשימים זה אולי נשמע שמדובר במיליארדרית, אבל בפועל קטינה בייל היא אישה רגילה למדי למעט תחביב אחד קטן, תרתי משמע: הבתים שבבעלותה ושאותם היא מטפחת בקפדנות, הם כולם בתי בובות.
בייל בת 64 המתגוררת בנורת' האמפטונשייר שבאנגליה משתייכת לקבוצה הולכת וגדלה של נשים שבוחרות לברוח מהמציאות היום יומית אל תוך עולם מיניאטורי ויצירתי של בתי בובות מפורטים להפליא, אותם הן מקימות ומעצבות בקפדנות. הגודל הכולל של הבתים עצמם אינו עולו על מחצית גודלו של חדר קטן בדירה, ובבריטניה כבר פועלים כיום למעלה מ-1,000 אומנים ואמנים המתמחים בייצור רהיטים המיועדים לבתי בובות, חלקם מחזיקים רשימות המתנה של יותר משנתיים (!), כשהשוק צומח במהירות. לעוסקים בתחום יש פסטיבל שנתי ואפילו מגזין, "בית הבובות העולמי", שמדווח כי מנוייו עלו בעשרים אחוזים בשנה האחרונה לבדה - למרות העלות הלא נמוכה של התחביב היצירתי.
קטינה עצמה מעריכה שהשקיעה לפחות 1,000 ליש"ט בכל אחד ואחד מהחדרים באחוזה הגיאורגיאנית המיניאטורית שלה, שגובהה כמטר וחצי. ההוצאות הכוללות שלה על התחביב הגיעו עד היום ל-50 אלף ליש"ט, כמעט רבע מיליון שקלים. "זה לא משחק ילדים - זה עיסוק למבוגרים", היא אומרת. "הבתים אינם הדבר היחיד בעולם שלי. יש לי חיי חברה עשירים, אני אוהבת לצאת למסעדות טובות וללכת לתיאטרון. אבל זה תחביב מרגיע".
כמו לרבים אחרים, גם לבייל היה בית בובות בילדותה, אבל הספרנית לשעבר הגיעה עד לגיל 52 לפני שהחליטה לקחת את עולם בתי הבובות ברצינות ולהוציא 1,500 ליש"ט על שלד בניין ארט דקו, ועוד הרבה יותר מזה כדי למלא אותו בריהוט תקופתי ובאביזרים התואמים שמעטרים אותו היום. האריחים היפניים שצוירו ביד ונתלו מעל האמבטיה עלו 500 ליש"ט למשל, ורפליקות מיניאטוריות של השולחן והכיסאות המודרניסטיים של לודוויג מיס ון דר רוהה עלו לא פחות מ-350 ליש"ט. שני זוגות של פמוטי כסף וזהב זעירים עלו 300 ליש"ט, ומסגרות התמונות מכסף יצוק בהן תצלומים זעירים של קטינה ושל בעלה המנוח עלו 100 ליש"ט נוספים. מאחר וזה ממשיך ברוח זו עוד ועוד, אין פלא שבית הבובות של בייל מבוטח בסכום של 15 אלף ליש"ט.
בית הארט דקו ותכולתו מרשימים במיוחד, אבל הגאווה האמיתית של בייל היא דווקא האחוזה הגיאורגיאנית שלה, אותה רכשה בסכום של 1,800 ליש"ט לפני כעשור, והיא מבוטחת בסכום של 25 אלף ליש"ט. שווי הרהיטים היוקרתיים הפצפונים שבפנים (רבים מהם בסגנון יפני) עולה על 5,000 ליש"ט. הנכס הבא שלה, כאמור התשיעי במספר, יהיה בסגנון מודרני, והרהיט הראשון כבר נרכש: ספה בהדפס ג'ירפה שעיצבה המעצבת הספרדית דזירה לפואנטה, עליה שילמה בייל 500 ליש"ט. "אי אפשר לעצור בבית אחד", היא אומרת. "זה ממכר. אני מכירה אנשים שכבר יש להם יותר מ-13".
עבור רוב האנשים המונח "בית בובות" לקוח ישירות מעולם הצעצועים, אבל בפועל רק מאמצע המאה ה-18 החלו בתי הבובות להיראות כפי שהם נראים כיום. לפני כן הייתה להם מטרה אחרת לגמרי: בתי הבובות המסורתיים שנולדו במאה ה-16 ושהיו פופולריים במיוחד בהולנד ובגרמניה, שימשו על מנת ללמד נשים כיצד לנהל משק בית.
קתי הולדן, הבעלים של חברת "Delph Miniatures" המתמחה בייצור רהיטים מודרניים מיניאטוריים - שלשירותיה יש רשימת המתנה של שמונה שבועות - אומרת כי בשנים האחרונות יש טרנד חדש בקרב חובבי הז'אנר: יצירת העתקים של הבתים שלהם עצמם, ושל הבתים בהם הם גדלו. החברה שבבעלותה מייצרת מגוון רב של רהיטים על פי דרישה, והבקשות מגוונות במיוחד. לאחרונה למשל היא הכינה ציוד מלא הדרוש לסטודיו לקעקועים, מיניאטורי כמובן, ויש גם דרישות אפילו יותר ספציפיות. "אחד הלקוחות שלנו הוא מיקרוביולוג והוא הכין סדרה של מעבדות", היא מספרת. "הוא רצה חדר של ניתוחים לאחר המוות, אז עכשיו אנחנו עובדים על ריהוט לחדר מתים".
מו"ל מגזין "בית הבובות העולמי" ריצ'רד ג'נינגס אומר שאספנים יכולים למצוא או לייצר פחות או יותר כל מה שהם רק רוצים. "ברגע שאנשים מגלים את עולם בתי הבובות הם הופכים מכורים, אנשים הם רוצים להתרחק מהטאבלטים ומהסמארטפונים שלהם ולטבול בזה את הידיים", הוא אומר. "ראיתי רפרודוקציה של החדר האדום מהסרט '50 גוונים של אפור'. אין דבר שאי אפשר לעשות במיניאטורה". לדברי שרלוט סטוקו, המארגנת בשנים האחרונות את פסטיבל בית הבובות של קנסינגטון, יש גל של נשים צעירות שנמשכות אל התחביב הזה דווקא כיוון שהן מוצאות בו תרפיה. "זו דרך עבורן לברוח מהסטרס שמלווה את חיי היום יום שלהן", היא אומרת. "יכול להיות שמישהו התרוצץ להן בבית עם נעליים מלאות בבוץ והשאיר עקבות, אבל בבית הבובות שלהן - הן לא צריכות לסבול כאלה דברים".
