פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      MeToo# אדריכלי: האדריכל המפורסם ריצ'רד מאייר פרש ממשרדו על רקע האשמות הטרדה מינית

      הפרשה מגיעה לשיאה, לאחר שבמרץ השנה נחשפו האשמותיהן של חמש נשים על הטרדות מיניות שיטתיות של מאייר שנמשכו כעשור. מוסדות רבים בעלי מוניטין בעולם האדריכלות גינו את האדריכל או ניתקו את הקשר עמו ועם החברה שעד לרגע זה עמד בראשה

      אילנה גור וריצ'רד מאייר בתערוכה במאנה קונטמפוררי בניו ג'רזי, ינואר 2014 (יח"צ , Crysral Gwyn)
      ריצ'רד מאייר (צילום: Crysral Gwyn)

      שבעה חודשים לאחר שהניו יורק טיימס פרסם עדויות שתיארו הטרדות מיניות שיטתיות מצד האדריכל זוכה פרס פריצקר ריצ'רד מאייר, מודיעה השבוע חברת הענק שהקים על פרישתו מהנהלת החברה. בהודעת החברה -"ריצ'רד מאייר ושות' אדריכלים" - נמסר כי הוא "לא ייקח עוד חלק בפעילות היום יומית של החברה" וכי הוא "יסייע ויתמוך בהליך חילופי ההנהלה". מאייר לא יהיה עוד מעורב בהחלטות עסקיות או ניהוליות ולא יגיע עוד למשרדים. בחודשים האחרונים מונו כמה שותפים חדשים בחברה, בהם ברנהרד קרף, שעובד בחברה מאז סוף שנות השמונים.

      הודעת "ריצ'רד מאייר ושות' אדריכלים" מגיעה בעקבות תחקיר שפורסם בניו יורק טיימס בחודש מרץ השנה. בתחקיר הובאו עדויותיהן של חמש נשים, ארבע מתוכן עבדו בעבר בחברה, על הטרדות מיניות ועל התנהגות מינית בלתי הולמת כלפיהן מצדו של מאייר לאורך תקופה של כעשור. אחת מהן העידה כי נשלחה לביתו בנסיבות מקצועיות והוא חשף בפניה את איבר מינו, אחרת תארה כיצד ביקש ממנה להצטלם עבורו בעירום, והשלישית סיפרה כיצד נגע בתחתוניה בעת אירוע שערכה החברה לעובדים.

      זמן קצר לאחר פרסום העדויות, פרסם מאייר הודעה רשמית שבה הודיע כי הוא יוצא לחופשה בת שישה חודשים מפעילותו העסקית וכי הוא מבקש להתנצל בפני נשים שנפגעו מהתנהגותו, למרות ש"הזיכרונות שלנו עשויים להיות שונים", לדבריו. בעקבות הפרסומים מספר מוסדות בעלי פרופיל גבוה גינו את האדריכל או ניתקו את הקשר עמו ועם החברה שבבעלותו. כך למשל בית הספר קורנל לארכיטקטורה פרסם גינוי רשמי, בית המכירות הפומביות סותביס סגר תערוכה של יצירותיו, המכון האמריקאי לאדריכלים מרכז גטי (שמאייר עצמו עיצב), כמו גם ועדת פרס פריצקר - הדגישו גם הם את חומרת הטענות.

      ריצ'רד מאייר בן ה-83 ייסד את חברת האדריכלות שלו בשנת 1963, והוא נחשב לאדריכל מוערץ ואחד המוערכים ביותר בעולם. הוא זכה בארבעה מהפרסים היוקרתיים ביותר בעולם האדריכלות: בפרס פריצקר בשנת 1984, במדליית זהב של המכון המלכותי לאדריכלים בריטים (RIBA) בשנת 1988, במדליית הזהב של המכון האמריקאי לאדריכלים (AIA) בשנת 1997. באותה שנה הוענק לו גם פרס פרמיום אימפריאלה של האקדמיה היפנית לאמנות.

      בין עבודותיו הידועות נמצאים "בית דאגלס" הנחשב ליצירת מופת של אדריכלות מודרנית, מוזיאון "ארה פקיס" ("מזבח השלום האוגוסטיני") ברומא, המוזיאון לאומנות גבוהה באטלנטה, מרכז גטי בלוס אנג'לס, מוזיאון ברצלונה לאמנות עכשווית ובית העירייה בהאג. בישראל תכנן את "מגדל מאייר ברוטשילד" שבצומת הרחובות אלנבי-רוטשילד, בשיתוף האדריכל הישראלי גיל אבן צור שעבד במשרדו במשך שנים ארוכות.

      תחקיר הניו יורק טיימס עורר סערה בעולם האדריכלות, שכן הייתה זו הפעם הראשונה שבה תנועת MeToo# באה לידי ביטוי בתעשייה זו. הוא גרר יוזמה עצמאית ליצירת מסמך פתוח ואנונימי בשם "גברים אדריכלים מחורבנים" שעודד עובדים ועובדות בעולם האדריכלות לדווח על מקרים של הטרדה מינית ולשתף את סיפוריהם האישיים. הפרסום גם עורר שאלות מהותיות בקרב פעילי התנועה, כמו כיצד ניתן לפעול למניעה הטרדות מיניות בתעשייה הנשלטת על ידי גברים, והאם רצוי או בכלל אפשרי להטיל חרם על בניין בגלל התנהגות של מי שתכנן ועיצב אותו.

      כבר לא יעמוד בראש החברה

      בולט בנוף העירוני של מרכז תל אביב - "מגדל מאייר" בצומת הרחובות אלנבי ורוטשילד