עבודתה של מעצבת הפנים הניו יורקית סשה ביקוף חיה על התפר שבין עידן הרוקוקו הצרפתי של המאה ה-18 לבין תנועת העיצוב היטלקית "ממפיס" משנות ה-80 של המאה שעברה. ביקוף מוכרת בזכות סגנונה המוליד תוצרים מרשימים בזכות הערבוב הלא טריוויאלי הזה בין חומרים "עשירים" לבין חיות וכיף של צבעי פסטל והדפסים גרפיים, המגיעים בין היתר מתקופת האר דקו.
השנה הוזמנה המעצבת להשתתף לראשונה בארוע הניו יורקי הנחשב kips bay show house החוגג מצוינות בעיצוב פנים, ולעצב מחדש את חדר המדרגות של המבנה המפורסם בו מתקיים הארוע. משנת 1973 מוזמנים מדי שנה מעצבי פנים לחולל מהפך עיצובי במבנה השוכן במנהטן ולהפוך אותו למצג של עיצוב, אמנות וטכנולוגיה. בראשית דרכו בשנות השבעים, הארוע השנתי התקיים במטרה לגייס כספים עבור תכניות העשרה לילדי ניו יורק, אולם בעשורים שחלפו מאז הפך למצג מכתיב טרנדים נחשק, אותו פוקדים כל שנה אלפי מעצבים וחובבי התחום.
"חדר מדרגות" נשמע כמונח שלא נותן את מלוא הכבוד לחלל המרשים בו נתבקשה ביקוף לטפל. החלל הציב בפני המעצבת את האתגר שבטיפול בהתפתלות מורכבת של גרמי המדרגות והשתנות של משטחי הרצפות בין הקומות הרבות. מטרתה של של המעצבת היתה ליצור רגע מפעים של עיצוב שמצד אחד ירשים את המבקרים בבניין, ומצד שני יפנה אל הילדים שעבורם הפרויקט הוקם במקור. מבט חטוף לתוך החלל הפעור שבין הקומות משלח את המבקר לתוך חוויה סוריאליסטית שמרגישה כמו חלום צבעוני.
סשה ביקוף טוענת כי עיצוב צריך לשלב בתוכו כיף ואינטלקט, ולשאוב ממקורות השראה תרבותיים, שכן הם מייצרים מתח מפרה. בפרויקט המדובר, הקונטרסט אותו השיגה במפגש בין הצבעים והפאטרנים המפורסמים של תנועת "ממפיס" בהנהגתו של המעצב האייקוני אטורה סוטסאס, לבין האדריכלות האירופאית הקלאסית של המבנה, מייצר דינאמיות, תנועה והפתעה.