שבוע העיצוב במילאנו שנערך בימים אלה הוא לונה פארק בלתי נדלה למעצבים, אדריכלים, חובבי העיצוב והאסתטיקה. מלבד התצוגות החדשות, ההשקות והבשורות שיוצאות מלב ליבו של האירוע המכונן, כאן מתגלים ונחשפים מעצבים שביום בהיר אחד (במקרה הטוב, כי בכל זאת מדובר בעיר אירופאית צפונית) זוכים לקבל זרקור, אם תרצו נכון יותר להגיד פרוז'קטור שכן, מדובר בשבוע שבו נוכחים כל המושכים בחוטים. אחד מאותם ברי המזל הוא המעצב הישראלי עמרי רבס שאט אט, בנה לעצמו שם בזכות עבודה קשה, התמדה וכישרון. רבס (37) מעצב תעשייתי, ישראלי שחי בוונציה מזה 12 שנים ובעל סטודיו עצמאי. הוא סיים לימודי עיצוב תעשייתי באוניברסיטת IUAV שבוונציה, משם נסע להולנד לעבוד בסטודיו של ריצ'רד הוטן ולאחר מכן חזר לוונציה כדי לפתוח את הסטודיו עליו חלם.
"אני מציג בשבוע העיצוב במילאנו משנת 2012" אומר רבס. "כך גם בתערוכת Maison & Objet שנערכת בפריז ובביאנלה אדריכלות של ונציה". מה שמעיד כי רבס הוא טיפוס מנוסה. אמנם מדובר במעצב צעיר, אך משופשף בתחום, לא טירון ועדיין לוקח הכל בפרופורציה הנכונה. בשיקול, בהבנה ובעיקר בבניית מסלול עקבי שאותו הוא עושה מזה עשור.
בשבוע העיצוב הנוכחי רבס מציג בשלושה ספוטים שונים. שניים מהם מוצגים בתערוכה המסחרית שבפאתי העיר הנקראת Salone del Mobile ואחת בתערוכה העירונית שזכתה לשם Fuorisalone (שמשמעותו באיטלקית - מחוץ לתערוכה) במתחם ונטורה.
המוצר הראשון שעל פניו חלפו השבוע אלפי מבקרים בתערוכה הינו מערכת מדפים (Lip) שעיצב רבס עבור המותג האיטלקי Atipico יחד עם המעצב האוסטרלי דמיאן טטנגלו. מדובר ברהיט שעשוי לוחות אלומיניום וזכוכית דו צדדית. כל המוטיבים שמרכיבים את המוצר הנם מולודלאריים וכך, מאפשרים שילובים ויישומים אינסופיים. המוצר השני עליו חתום רבס היא למעשה קולקציית שולחנות צבעוניים (Match point), עשויים עץ מלא, והם נעשו עבור המותג האיטלקי Baleri-Italy. מבט חטוף בקולקציה ונדמה שמדובר באמנות פוסט מודרנית. השולחנות עוצבו במושגים מופשטים של שלוש טסות עגולות המונחות זו על זו ויוצרות איזון של 30-60-90 מעלות. באופן הזה, נוצר מעין מראה של חפץ פיסולי, בעל יציבות מדויקת וייחודית. המוצר השלישי עליו עמל רבס בתקופה האחרונה היא מחיצה (Separe), שגם אותה עיצב יחד עם המעצב האוסטרלי דמיאן טטנגלו. מדובר ברהיט שמיועד לחלוקת החלל, הוא עשוי צילינדר ברזל שיוצר איזון עם הממברנות הקלות שנעשו בעבודת יד. המחיצה הייחודית הזאת עומדת על רגל אחת בשיווי משקל מדהים של שאר המוצר שכמו עומד על גחונו התחתון.
העבודות שלך לא קונבנציונליות ובכל זאת מה לדעתך מאפיין אותן?
"העבודות שלי מאופיינות בגישה הומניסטית. האדם נמצא במרכז היצירה, כאשר כל הפרויקטים מתרכזים בתוכן, כלומר מה אפשר לעשות איתם ואיזה אפשרויות הם מזמינים. מבחינת מטודה, כל העבודות בנויות כמערכות - פלטפורמות. לא מדובר בפתרונות סגורים, אלא פרויקטים פתוחים השנויים על מערכת חוקים שמהווה מצא לשימושים ופיתוחים שונים".
מה הדבר הגדול שאתה חולם לעצב בעתיד?
אני חולם על המרחב הציבורי העירוני מה שנקרא Public Space. זה היה ונשאר הנקודה בעיצוב שהכי מרתקת בעיני. יש בוא ספונטניות ואינטנסיביות מרגשת שקשה מאוד למצוא בעיצוב של חללי פנים או לחילופין בעיצוב של אובייקט/ מוצר. בביאנלה אמנות ופסטיבל הסרטים של ונציה 2017 עיצבתי מיצג של קולנוע רחוב זמני. זה היה כמו חלום ואני בהחלט מקווה לעוד.
את הכישרון של רבס והתשוקה ליצירה ככל הנראה ירש בגנים. הוא שגדל בבית שבו סבו היה פסל ואביו אדריכל (דני רבס). הלימודים בתחום היו אך טבעי עבורו, ללא התלבטות וללא ספקות כך שהעיסוק היום יומי בעיצוב הוא למעשה הגשמת חלום ורצון עז שמלווה אותו מילדות.
אחרי שנים באיטליה ניהול סטודיו, שיתופי פעולה עם חברות בינלאומיות והשתתפות בתערוכות, יש לך זמן לחשוב על הארץ? "בוודאי. הייתי בארץ בחודש שעבר ואני אפילו מגיע לארץ חמש פעמים בשנה לערך, בין ביקור של משפחה חברים ועבודה. בעיקרון, טוב לי איפה שאנשים מפיקים הנאה והשראה מהעבודות שלי. לא משנה איפה אני בעולם".
