הסיפור הזה לא ייחודי בכלל: עובדה ידועה שלא פשוט להיות סטודנט ולשלם שכר דירה, בעיקר כשאינכם מגיעים ממשפחה בעלת אמצעים. צעירים וצעירות רבים מוצאים את עצמם מחפשים פתרונות סבירים למגורים ודרכים חדשות להתקיים למרות הארנק הריק - החל משכירת דירה במקום רחוק ונסיעות מפרכות וכלה במגורים אצל ההורים, השיטות הידועות נוסו ומוצו והגיע הזמן לדבר הטוב הבא. אבל מה הוא בדיוק?
אם שואלים את חברת Fabrica האיטלקית - שמעניקה בין היתר שירותי עיצוב, התשובה עשויה להימצא בפרויקט המלגה החדש שיצא לפועל ביוזמתה בחודש שעבר, כאשר לא פחות משבעה סטודנטים וסטודנטיות תאילנדים מעוטי יכולת נבחרו לחלוק את חלל המגורים החדש שעיצבה החברה בבנגקוק. זה אמנם נשמע כמו התחלה נהדרת לסיטקום או לתכנית ריאליטי, אבל מלגת המחייה החדשנית והניסיונית Space Scholarship מנסה לבחון מחדש את תנאי המגורים שלנו ומנסה להרחיב את ההגדרה למושג "בית".
לקריאה נוספת:
דירת 30 מ"ר בתל אביב שנראית כמו 300
במיוחד לדירות קטנות: רהיטים מתקפלים שהופכים ליצירת אמנות על הקיר
קחו דוגמה: 35 מ"ר של חגיגת עיצוב וסטייל
"איך יוצרים חלל שיתופי תוך שמירה על פרטיות?" הייתה השאלה שעמדה לנגד עיניהם של יזמי ומתכנני הפרויקט. תהליך המחקר המקיף כלל, בין השאר, גם עיסוק רב בפילוסופיה של מחייה משותפת ואתגרים חברתיים לצד תכנון פרטים כגון חומרים, צבעים, צורות, אפיון הסביבה והתאמתה לאופי הפרויקט.
באמצעות מגורים משותפים, מקווים ב-Fabrica לטפח בקרב דיירי הבית תחושות של עצמאות, אחריות הדדית וקהילתיות, תוך שעיצוב הפנים מאפשר משחק בין שיתוף פעולה לפרטיות. מתוך רעיון השימוש הכפול הזה, עוצב הבית כך שלכל פריטי הריהוט יש מספר מצבי פעולה והכל ניתן להזזה ולשינוי. בשיטה זו, יכולים הסטודנטים להחליט בעצמם אם הם רוצים לאכול ולבלות ביחד, או ללמוד בפרטיות.
דגש נוסף הוא כמובן על יכולת ארגון החפצים בתוך מערך הדירה הייחודי, המלא במערכות אחסון נסתרות, אלמנטים מתכווננים ומודולריים וריהוט שמסייע לנצל את מלוא שטח המגורים. בחדר של הבנות, למשל, שולחן האוכל מסוגל להפוך לעמדת עבודה עם חלוקה לכמה חללים פרטיים המאפשרים אחסון ומרחב אינדיווידואלי שיאפשר לסטודנטיות להתרכז בעבודתן.
אז למרות הנסיון האמיץ, אפשר להניח שתחושת פרטיות אמיתית בדירה של שבעה שותפים תהיה מצרך מאוד נדיר. הרי לא הכל באמת תלוי בעיצוב כאשר גם אנשים מעורבים בעניין, והסטטיסטיקה מצביעה על כך שיהיה לפחות שותף אחד בלגניסט או מעצבן במיוחד, או סתם אנשים שירצו לחיות את חייהם בלי שישה זוגות עיניים בעלי נוכחות מתמדת. כך או אחרת, מדובר במיזם שחוסך בעלויות אך לא מתאים לכלל התרבויות, לצרכים ולצורות המגורים השונות.