המקרים שיש לנקות את הרכב באופן עצמאי

בתחילת חודש דצמבר, אי שם חצי שנה אחורה, החלה העירייה בפרויקט החלפת הביוב ברחוב שלי. אט אט ובשיטתיות, נפתח כל חלק בכביש, נהפך, נשבר, נדחסו אליו צינורות כתומים חדשים (כי כתום זה השחור החדש) ונסגר באבנים, חול ולבסוף - אסבסט.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? לא כי אני רותחת על העירייה שמתמהמהת עם סיום העבודות כבר חודשים טובים ולא כי נמאס לי שהרחוב שלי נראה כמו כפר במדינת עולם שלישי. לא. הסיבה האמיתית היא אבק. כן, אבק בלתי פוסק שמגיע לכל מקום, וספציפית לרכב שלי.

אנשים שאוהבים ניקיון (אני? מה פתאום) מנקים את הרכב שלהם פעם בשבוע בממוצע. פנים וחוץ. לפעמים גם מוסיפים ווקס ולכן, אבק שמגיע באופן קבוע מעבודות בכביש מעלה להם את הסעיף. שמעו נא מה קרה לי רק אתמול: כשראיתי שהטרקטור ממשיך מהבית שלנו הלאה אל עבר העיקול לרחוב השני ידעתי שזה זמן מוצלח לשלוח את האוטו לשטיפה וניקיון. אפילו נתתי לו עוד כמה ימים כדי לוודא שהוא לא חוזר אחורה לטנף לי את האוויר. שמחה ומאושרת יצאתי לי לתחנת הדלק, שם כבר יודעים את שמי, או במילים אחרות: יודעים איך לפנק לי את האוטו. לנקות את הג'אנטים, גם מבפנים, לשאוב מתחת לכיסאות ואפילו להעביר שפריץ בתוך תא הכפפות. יודעים איך להעלות חיוך על פני בן אדם מתוסכל.

בבוקר למחרת הניקיון המשובח והמתוקתק התעוררתי למציאות חדשה ולא נחמדה בעליל. בלי ששמתי לב, הם פתחו את הרחוב שוב, ולא סתם פתחו, אלא חפרו ממש מול ביתי שלי. בלי שום הודעה מראש הבוקר קיבל אותי בדמות ברעשים צורמים ובלתי נסבלים של חיתוך הכביש, הסרת האסבסט וחפירה מחדש. זה נדמה היה כאילו הם שכחו שם משהו למטה, כמו איזה כובע של אחד הפועלים, והיו חייבים אבל ממש חייבים לפתוח שוב את הכביש. אבל למעשה, עוד יותר מהרעש, האישיו הוא האוטו שלי, שהפך מכחול טורקיז ללבן אפור, מכוסה מגלגל ועד וישר באבקה לבנה שאינה שלצערי לא גורמת לרגעים אופוריים כאלו ואחרים. הרגשתי מובסת. מובכת. מתוסבכת. מה עכשיו? האם לרוץ לשטוף שוב את האוטו כי הידיים כבר רועדות לי מרוב ייאוש וטינופת? או שמא לחכות עוד יום ולוודא שהאסבסט שנגלל על הכביש ונכבש באמת יישאר שם לנצח?

הלחץ גבר והזיעה התחילה לתת אותותיה. השעה הייתה כבר מאוחרת ושטיפת המכוניות הקרובה כבר הייתה סגורה. האם אצליח לחכות לבוקר למחרת כדי לנקות את האוטו? התשובה חד משמעית הייתה שלא. מיד הוצאו התותחים הכבדים: מים חמימים התערבבו בנוזל לשטיפת מכוניות, נוזל ניקוי חלונות עבר לכוננות מיידית מיד לאחר השטיפה הראשונית והידיים עבדו במרץ כדי להסיר את האבק מכל פינה אפשרית. למזלי, רכשתי לא מזמן שואב ידני וחדשני שגם הצליח לשאוב מאחורי הגלגלים, בדיוק כמו שמנקים בסבון מאחורי האוזניים.

הווישרים עוברים טיפול של צמר גפן טבול בתערובת אבקת אפייה ומים ומתייבשים בעזרת מטלית יבשה, אחרת יישאר פס לבנבן על שמשת המכונית. די לא נעים. אחרי שעה קלה המצב נרגע והשקט חזר לליבי. האוטו היה נקי ומצוחצח, יש שיגידו אפילו יותר ממה שהיה יום לפני כן. כי בכל זאת, מי מנקה יותר טוב מחולי ניקיון אמיתיים?

לכל טורי הניקיון של סאני סופט