בדרך לפיסגה: הזזת השעון מבשרת על סידור הארון

עם בואו של שעון הקיץ (התעוררתם הבוקר שעה מאוחר יותר, אם עוד לא שמתם לב), מגיעים ימי האביב העליזים שבהם מגיע כאוס אל ארוני. ימים קרירים שהופכים ב-12 בצהריים ללוהטים, ואליהם צריך חולצה קצרה ולחילופין ימי שרב שעם קצת רוח פתאומית שוכחים שהם כאלה ומקפיאים לנו את העצמות. פתאום אנחנו שולפים יד לארון החורף, אבל עומס הסוודרים עוד בשלו, החולצות הקצרות כבר עשו רילוקיישן והבלגן אינטנסיבי. בקיצור, בסוף השבוע הקרוב מעבירים את ארון הקיץ למקומו.

רגע לפני הכל, שכחתם שעוד שניה פסח? אם כבר מוציאים הכל מהארונות, עוברים על המדפים עם שואב אבק, סמרטוט לח ומסיימים בספריי רסס ונגב או ספריי מיוחד לעץ במידה והמדפים עשויים עץ. מחליפים את הדפים הריחניים (וניל פצ'ולי אם אפשר) ומשאירים את הארונות פתוחים למשך הלילה, רק כדי שיתאווררו.
כשאתם עומדים בפני ערימות בגדי החורף תיתקלו בבעיה. האם להעביר אותם בצורה אימפולסיבית לארונות העליונים או לקחת את הסיכון, להביט במראה ולחשב כמה פעמים באמת לבשתם את החולצה הזו? כי אולי כדאי שהיא תעבור לתרומה. גם בגדים קטנים מדי או סמרטוטיים מדי יכולים לעבור לערימה שכזו. העיקר שיהיה פחות מה לשים בארון. אחרת הטיפול בארון עלול לקחת גם יומיים. לכל אדם במשפחה. שבוע סך הכל. בקיצור – חוסר שינה.

והגענו לחלק האהוב עלי במיוחד: סדר מחודש בארון. החולצות הקצרות מחולקות לקטגוריות שונות: קצרות פשוטות, איתן הולכים בבית, או גג יוצאים איתן לחדר כושר ועליהן אין הכרח לסדר לפי צבע. כי הן רובן לבנות. ערימת חולצות ליום-יום, מסודרות לפי צבע. חולצות יום-יום עם הדפסים יעברו כבר לערימה נפרדת. חולצות יפות, לפגישה חשובה או יציאה יהיו כנראה על קולבים. הן רובן מכופתרות ודורשות את המראה החלק והמיושר.

אצל הילדים הסיפור דומה והערימות מתחלקות בין בגדי גן ויום יום, ובגדי חג וימי הולדת. למרות שלפעמים יש יוצאים מן הכלל כשהם שולחים יד לערימה הלא נכונה בזמן ההתלבשות. ואם הם חוזרים עם כתם או טינופת על חולצה יפה? מיד אני נכנסת למגננת ניקיון כתמים. משפשפת ומקרצפת, אחרת פריט כזה עלול למצוא את עצמו עובר מערימת בגדי חג, לבגדי גן.

הנעליים הן יופי של דבר, ובכל עונה אני מסדרת אותן בדרכים שונות: כמובן לפי גודל העקב וצורת הנעל. דווקא כאן הצבע פחות רלוונטי. הן מסודרות פעם כשהן פונות אלי עם שפיציהן המחודדות, פעם (כדי לחסוך מקום) עקב לשפיץ אחת קדימה ואחת אחורה כדי לדחוס כמה שיותר לתוך במדף ובקיץ, כפכפים נערמים ערימות ערימות, כמובן לפי הצבע.

לא די בערימות החולצות, ואני מגיעה למגירות הגרביים והתחתונים. בכל פעם מחדש נתקלת בייאוש קל ובלבול: האם לסדר גרביים לפי צבעים? לפי אורך? לפי עובי הגרב ומהותה? (כן. יש לה מהות, למרות שהיא מתחבאת לכם אי שם מתחת למכנסיים). כך גם התחתונים, המסודרים בטורים לפי נכונות (להסתתר או להישאר גלויים) כי הצבע פחות משמעותי, ומתקבצים להם בכירבול מופתי כשהם שוכנים בקופסאות בד בתוך המגירה, אחרת יזוזו בכל פעם שזוג אחד ייפרד מהם לשלום.

דלת הארון לא נשארת שוממה וגם היא מתמלאת פריטי קיץ. במקום לפי צבעים, כפי שהורגלנו בשאר פריטי הלבוש, צעיף הוא אקססורי. את הצעיפים מארגנים לפי אורך, עובי וסוג הבד: את העדינים והקצרים שעוטים צוואר עדין כאילו היינו דיילות של סוויס אייר נעביר לצד אחד, את השאלים הכבדים לצד השני וביניהם, הצעיפים הארוכים הדקים שמעטרים כל חולצה דקה ופשוטה.
הסדר בוצע והלב שקט ליום או יומיים. כי בכל פעם שהכביסה חוזרת אליו נקיה ומגוהצת, נצבט בתוכי משהו כי הסדר המופתי מתחיל אט אט להישבר.

לכל טורי הניקיון, הטיפים והעצות של סאני סופט