טור אישי של מנקה מסור

רגע לפני החגים: המלחמה על המנקה

לא פשוט להיות מנקה בתקופה הזו של השנה, הלקוחות של ר'יצי פז נלחמים בחירוף נפש כדי לזכות למגע המגב המהולל של המנקה המסור לפני בואה של השנה החדשה

ריצ'י פז
30/08/2013

החגים אמנם עוד לא הגיעו אבל משהו בכל האסמסים שנוחתים בנייד שלי רומזים שעוד רגע הם פה. כמו בזירת אגרוף, הלקוחות שלי רבים מי יצליח לתת נוק-אאוט ולשריין אותי לניקיונות לפני בוא החגים, והם לא יבחלו בשום אמצעי כדי לשכנע אותי לסגור איתם. תקופת החגים איננה תקופה רגילה. לחץ, עומס, אמוציות, משפחתיות והכי חשוב, הרבה עבודה ופרנסה עבורי.

מי שזכה במכרז הלא פורמאלי הזה, הם הלקוחות שלי מרמת החייל. הוא עו"ד מבוגר ומצליח, והיא גידלה את הילדים להיות רופאים ועורכי דין. הם גרים לבד בדופלקס שלהם ברמת החיל. הילדים כבר מזמן עזבו את הבית, אבל את ראש השנה הם יבלו אצל ההורים כמובן, בצו 8 ליתר דיוק
.
אני יוצא לרכיבה ארוכה וכיפית לכיוונם. הפעם אני לא לוקח איתי שום מגב או מטאטא, כי הלקוחות מתעקשים שרק הם "יודעים מה מנקה הכי טוב". פעם ניסיתי לדון עם הלקוחה על הנושא, אבל מהר מאד הותשתי במאבק, אז קיבלתי את הדין שלה באהבה.

אני משתדל להיות מאד מסודר עם הלקוחות מרמת החייל. הם פדנטים. מדויקים ולא כדאי לשנות להם סדרי עולם. כשאני מגיע לפתח ביתה, אני שם על עצמי חולצה לאחר הרכיבה ללא חלק עליון, כי בכל זאת אני נכנס להיכל הקודש שלה. מזמזם בפעמון, הדלת נפתחת, אני נכנס לחצר ומניח את האופנים ליד המכונית שלה שנראית כאילו רק יצאה מהמפעל.

כשאני נכנס פנימה הלקוחה מקבלת אותי בחיוך קפוא, בלי הרבה מילים היא מצביעה לי על מערום התכשירים שהיא הכינה מבעוד מועד, ואז היא פורשת לשבת בשולחן הפניתי להתחיל לבחון אותי במסווה..

צריך להבין את הפדנטיות שלה שמזמינה אותי שבוע מראש כדי לנקות את ביתה לקראת החג. למה? כדי שבטעות לא יתפסו אותה לא מוכנה, וכדי שתדע כל אימא יהודיה בשכונה, שהיא הייתה ערוכה ומוכנה ראשונה.

אני מתחיל את מלאכת הניקוי קודם כל בזהירות. לא משנה מה אני עושה. אני מרגיש את העיניים שלה גם כשאני עם הגב אליה. מלאכת שאיבת האבק נעשית בצורה מופתית. שטיח אחר שטיח. פינה אחר פינה. עד שלא נשאר גרגר אבק ואם כן, זכרונו לברכה. אחרי שאני מסיים לשאוב את השטיחים המסורתיים של המשפחה אני מתחיל לטאטא בעדינות את כל רצפת הדופלקס. לאט ובזהירות זאת מילת המפתח, כדי שחס וחלילה רגלי השולחנות של הלקוחות הפדנטים שהביאו איתם לפני עשרות שנים לא יפגעו.

אחרי שהרצפה נקייה, אני מתחיל לשטוף אותה מהקומה הראשונה. האמת שצובט לי קצת שאני לא יכול לשפוך את המים מהרצפה ולראות את הקצף של האקונומיקה שוצף ונוטף מכל המדרגות עד לקומה הראשונה, אבל פנטזיות לחוד ומציאות לחוד. הלקוחה תתפחלץ אם אני אעשה זאת בבית שלה. לכן, השטיפה הופכת להיות קלאסית תרתי משמע. בשעת הצהרים הלקוחה שמה ברקע את החמישית של בטהובן, ואני משתלב עם הנעימה ומבריק לה את הרצפה.
ברור לי לחלוטין שאחרי שאני הולך לסיים את מלאכת ההברקה, היא הולכת למרר לבן זוגה את החיים. אזור המחיה שלו ושלה יוקצה למספר מטרים בודדים, כדי לשמור על ניקיון הרהיטים עד לשבוע הבא. לערב החג המיוחל שבו יגיעו הילדים והאורחים.

אחרי שהכל מבריק ומריח מאקונומיקה חריפה וטובה, אני מתחיל לנקות לגברת את הרהיטים. בזהירות ובקפידה אני מוריד את כל הפיצ'פקס שהיא מניחה על השולחנות והשידות. מנגב אותם ברכות, מבריק אותם, מניח בצד, ואז עם הספרי המתאים אני מעניק לרהיטיה את הברק והחיות שהם כל כך זקוקים לו.

עם כל ריסוס על הרהיט אני רואה עוד קמט שנעלם בפניה של הלקוחה. היא מאושרת, הרהיטים נראים חדשים. אחרי שהכל מריח נפלא ונראה חי בבית הקר, אני מחזיר את כל החפצים למיקומם המדויק, עושה סיבוב אחרון לראות שהכל נקי ועומד כמו שצריך וניגש לכיוון דלת הכניסה שם הלקוחה מחכה. היא חצי מחייכת מגישה לי את המעטפה, ומאחלת לי "שנה טובה". אני מחייך ומשיב לה בעליצות על משקל הברכה המסורתית שנהיה לסחבה ולא למגב.

לכל הטורים החווייתיים של ריצ'י פז

  • ניקיון
  • חגים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully