לאן הגענו: קיבוץ ניר-עם, השייך למועצה האזורית שער הנגב וממוקם בסמוך לעיר שדרות. המתחם כולו משדר אווירה פסטורלית, ימין ושמאל רק דשא, שבילים לבנים ואנשים מחייכים. עת דרכה כף רגלינו במתחם, התגנבה לה תשוקה מטורפת לפרוץ בדילוגים עזים שלא נראו כמותם במחזותנו מאז כיתה ג', כולל וכך מצאנו עצמנו מפזזים ולא בחן לכיוון הדירה המיועדת. כנראה שכל הירוק הזה (דשא כמובן) שיחרר אוטומטית כמות כזו של אנדורפינים במוח, שגם הגליצ'ה החביבה בתום נסיון הדילוג, המגוחך יש לציין, אפילו לא כאבה.
כאן גרים: הוא: אדם חודרה, 25, סטודנט לתקשורת במכללת ספיר, במסלול עיתונאות וטלוויזיה ומאבטח בביה"ח קפלן בסופי שבוע. היא: מיכל תלמיד, 26, סטודנטית לתקשורת בספיר, מתמחה במסלול השיווקי וממלצרת בקפה ג'ו. מפרט הדירונת כולל שני חדרים שאחד מהם מתפקד כממ"ד, מטבח צנוע וסלון שהיה בעבר חדרה של מיכל ועד היום משמש אותה לעבודה ולימודים. החצר מתבררת כחלק חשוב ממשקל הדירה ומארחת סד עינויים אדום בדמותו של ערסל בודד וספה תלת מושבית גדולה לאירוח.
הצנועה הקיבוצית: משלמים 1,015 שקלים כל אחד, וביחד 2,030 שקלים. המחיר כולל מים, ארנונה, אינטרנט וחברת אבטחה חיצונית ששומרת עליהם בלילות. חשמל יוצא בסביבות 400 שקלים לחודשיים. אין מזגנים, יש תנורים. ("הקאץ' הוא שאנחנו משלמים גם על חודשי הקיץ, בהם אנחנו חוזרים להורים").
ועדת תרבות: על הקירות פזורים שלטים של חברת החשמל, באדיבות אביה של מיכל ושלט של 'פנימית א'- אשפוז יום', שהביא אדם מביה"ח קפלן. בחדרו של אדם תלויה תמונה של אסירים שנרכשה באלקטרז בקליפורניה, ונחבא אל הכלים פטיפון ישן ולצדו תקליטים. כשעוד היה בשימוש השותפים ארחו חברים לערב דיינר, שכלל המבורגרים מעשה ידיהם ושירים של פול אנקה. בסלון תמונת הומאז' ל'רותקו', שציירה אחותה של מיכל, מעצבת פנים במקצועה. מיכל אף מתחזקת בחדרה מסגרת זהב שעטפה פעם גובלן שהיה שייך לסבתה וקוראת לה בחיבה "מסגרת חיי הריקה". "פיית הכלות" היא בובה שיצרה אחותה של מיכל במסיבת הרווקות שלה, על משקל "פיית החניות" ותלוייה בפינת העבודה. סגולה למציאת חנייה ולשידוך טוב?.ובפינת האה-לה וינטג' הפעם: כסאות ישנים במטבח.
שותפים להצלחה: עמליה, האחת היחידה, אחראית המגורים בקיבוץ. הגברת הנכבדה נוסעת בשבילים הלבנים על משהו שמתגלה כספק טוסטוס, ספק קלנועית ובידה ערימה של צ'קים, שמועד פרעונם כבר עבר. לאחר שהיא ממשיכה בדרכה מיכל מגלה כי "היא רכלנית לא קטנה, יושבת איתנו ומדברת על ההיא שעזבה וההוא שאמר לה כך וכך". כשמאחרים בתשלום הגברת החביבה, אך האימתנית, קוראת לעברם: "חברים, מה עם הכסף?". שותף נוסף הוא הגנן של הקיבוץ שגוזם לבקשתה של מיכל את הרדוף הנחלים הרעיל, הצומח בחצרם. מסתבר שההרדוף הסורר מהווה תירוץ לא רע לחיבתה הסמוייה של מיכל אל הגנן, ש"עכשיו כבר נשוי".
הנאים השכנים: הקירות הדקים מביאים עמם שלל דעות ותהיות על המתרחש בדירותיהם של השכנים במהלך הלילה. מה שבטוח, האינטרנט היה עד לא מזמן על חשבונם ("השאלנו פעם אחת את הקוד ומאז שכחנו להחזיר").
קולות רקע: "או! אה! או-אה! אה-או!" מחקה מיכל את עשרות המאבטחים המתגודדים בסמוך לדירה, הנמצאים בעיצומו של קורס מאבטחים שמתקיים בקיבוץ. השכנים החדשים מתגלים כמציצנים (מיכל: "הייתי עם מגבת ומישהו מהם הציץ בחלוני"), גנבי נרגילה וסתם כמטרד הנובע מסמיכותם לדירה הקטנה. תקרית נוספת שהתרחשה נוט סו לונג אגו, כללה לילה רווי אלכוהול בבר הסמוך, ונחיל של שוטרים סמויים שצץ לפתע וביקש לערוך חיפוש בדירה. משהבינו אנשי המדים שמדובר בילדים טובים, באדיבותה של מיכל המשעשעת, הצטרפו להילולה.
מתח גבוה: מדי פעם, בזמן אזעקת "צבע אדום" מקבלים הודעות טקסט מלחיצות באדיבות הקיבוץ : "נא להשאר במרחק 15 שניות בלבד מהמרחב המוגן". מלבד זאת, עסקים כרגיל, חוץ מהפעם ההיא, בה אדם קפץ לחדרה של מיכל, המתפקד גם כממ"ד, באישון לילה.
דו"ח מקרר: חזית המקרר משקפת את מערכת היחסים בין השותפים, כאשר תמונות של השניים מאירועים שונים ממוגנטות בחדווה, לצד ברכה שכתב אדם למיכל ביום הולדתה. האגדה מספרת כי אדם אף מכין לשותפתו סנדוויצ'י ענק ("למדתי מאבא שלי"). היא מצידה מצחיקה אותו בכל הזדמנות ובכלל, מחזיקה באג'נדה מעניינת. כשהתבקשה לתאר עצמה בשש מילים בקורס קופירייטינג הגתה את המשפט הבא: "מיכל של מחר תעשה את זה". הזדהות רבה נרשמה בקרב המדור.
מה בפנים: בעיקר אוכל ביתי, מעשה ידיהם של אביו של אדם ואמה של מיכל. תכולת המקרר מבטיחה נחמה לימים הקרים וכוללת גולש, קציצות, אורז, עוף ופתיתים. בנמצא גם סלט מטבוחה חריפה, חומוס וסלט עגבניות שרי ושעועית מוקפצת, מעשה ידי מיכל ש"מבשלת מעולה", ממהר אדם לדווח. עראק ויין יהיו תמיד אורחים של כבוד.
כביסה שחורה: אצל ההורים, למרות שהשנה אמה של מיכל הפנתה אותה בנונשלאנטיות למכבסה של הקיבוץ.
ניקיון: מלבד הכנת כריכי גורמה, עיסוקו הנוסף של אדם הוא שטיפת כלים, "מיכל שונאת". נשמע שמדובר בשותף המושלם, עד שנזכרים בפעם ההיא עליה לא מדברים, כש"אדם שטף את הרצפה בלי לטאטא ועשה המון בוץ!".
ותק: מיכל גרה בדירה כשלוש שנים ואדם הצטרף לפני כשנה.
עתידות: שניהם יעזבו בתום שנת הלימודים הנוכחית והאחרונה ומתעצבים על כך עד מאוד.
מיכל כבר ממהרת מאוד לעבודה, כשנזכרת שלא אכלה דבר ומצהירה על כך בקול רם. לפני שהיא מספיקה לסיים את המשפט, שואל אדם באינסטנקטיביות בלתי מורגשת: "את רוצה שאכין לך משהו"? אמיתית היא רק האהבה העוברת דרך הקיבה.
צילום: אלברטו דנקנברג
רוצים שגם דירת השותפים שלכם תופיע במדור? כתבו לרוני:
katzironi@gmail.com
רחלי וחלי - שותפות נסיכות בדיזנגוף
חדר משלהם - לכל הטורים
