לאן הגענו: צפון דיזנגוף, או "דיזנגוב" לעצלנים ומאותגרי הגיה.
כאן גרים: הדלת נפתחת כמו מעצמה ובדיוק שני צעדים מספיקים כדי לחשוף את תפארתו של הסלון המואר, המצטיין בתחושת ניקיון עיצובי והקפדה יתרה על פרטים. חדרי השינה מחופים בפרקט והמטבח צבעוני ומדוגם ומתהדר בסגנון כפרי. בדירה מתגורר צמד חמד מזן סינדרלה, מודל משופר, החולק אותו שם בווריאציות שונות. אל הסלון מרחפת נסיכה א', רחלי ויינר, בת 27, מורה לאירובי ומטפלת בשני ילדים, רחוצה, רעננה ומסבירת פנים. יחד איתה מגיעה נסיכה ב', חלי קריספיס, בת 26, סטודנטית לעיצוב אופנה במכון אבני ומנהלת את המסעדה האיטלקית לה פסטה פרסקה בהרצליה. הבנות לבושות במיטב מחלצותיהן, פרי עיצובה של חלי. למרות החזות נטולת המאמץ, השתיים חרוצות ומשתדלות לכלכל את עצמן.
מוציאים חוזה: השתיים נפרדות יחד מ-5,500 שקלים בחודש, 2,750 לאחת. לחלי יש הנחת סטודנט על חלקה בארנונה הדו חודשית וכיאה לנסיכה אמיתית היא חולקת עם רחלי בנטל המלא. כך יוצא שבמקום 500, הן משלמות יחד 300 שקלים בלבד, המתחלקים שווה בשווה בין השתיים. 70 השקלים אותם הקריבו לטובת חשבון המים לא מטרידים את מנוחתן, להבדיל מחשבון המזגן התפוח שהגיע בחודשי הקיץ ל-800 שקלים. נכון לעכשיו המזגן לא מחובר "כי אנחנו כועסות עליו", צוהלות הרחליות במקהלה.
רק אצלנו: הדירה הייתה שייכת ל"זקנה בת תשעים שכבר הלכה לעולמה", אך לא לפני שהחליפה את השטיחים שהיו מודבקים בחדרי הבנות בפרקטים נעימים לעין. "היא הייתה אמנית, הפסלים והיצירות שלה היו פזורים בכל הדירה והיא רצתה להשאיר אותם איתנו", מסבירה חלי ומעקמת את אפה הקטן. לבקשת הבנות ובעזרת כישוריה הדמגוגים של אמא של חלי, הדירה פונתה מכל תכולתה, חוץ משולחן ושני כסאות בסגנון וינטג' שהבנות אימצו לעצמן "לאחר שדרוג", כמובן.
וועדת תרבות: הסלון "מאוד אקלקטי" לדעתן וכולל את אוסף המכוניות הישנות של רחלי, אוסף בובות דיגום מיניאטוריות של חלי ופינת עבודה עם שתי מכונות תפירה: אחת חדשה של אוברלוק, מתנה מההורים והשנייה תעשייתית. בצד הקיר ניצב מתלה ועליו עיצוביה האחרונים של חלי, המהווה יצירת אומנות בפני עצמו ובצד השני מעמד לעציץ, שרחלי חמדה לעצמה במשך שנים וקיבלה כמתנה מאמה, וזוג אופניים מתקפלים מביג'יין. תמונה גדולה בצבעים חמים ניצבת מעל הספות, פרי רומן ממושך של חלי עם גלריה ברחוב אילת ("הצצתי עליה במשך שנה עד שקניתי אותה"). בחדרה של רחלי צילום בשחור לבן של הצלם הצרפתי המפורסם, Robert Doisneau, שמצאה בחדר המדרגות של "מישהו שישנה אצלו" ודרשה ממנו שישמור אותה עבורה. בסוף הסיור המודרך מוציאה חלי אוצר בדמותם של גובלנים מרהיבים, מעשה ידי סבה ז"ל. בחדרה תלויה מנורה שהייתה שלו.
דו"ח מקרר: מיליון ואחד מגנטי חתונות מעטרים את גוף המקרר, "רק לא מהחתונה שלנו", עוקצת רחלי.
מה בפנים: המקרר מביא עמו סתירה קולינרית. מחד גיסא הוא מלא כרימון בשוקולדים יקרים מחו"ל ומאידך גיסא, "תמיד יש ירקות וחסות וטבעול, כי אנחנו חולות על זה". אוכל מבושל של אמא של חלי זוכה בקטגוריית שחקן המשנה ולכן יהיר דיו בכדי לתפוס חצי מקרר. עוגת שוקולד שרחלי הכינה עם הילד שהיא מטפלת בו מונחת לצד קופסא של פעם, בה נחות באדישות עוגיות שאפתה אמה של חלי, כמו יודעות שלא ייאכלו בזמן הקרוב. בנוסף, שמפנייה, בירות וודקה יהיו תמיד בנמצא.
מגבניקים: מנקות פעם בשבועיים, "יום שישי, שמונה בבוקר". בעונת הקיץ יש פק"ל ניקיון ואז פק"ל ים, בקבוע.
כביסה שחורה: "אצל אמא", עונות הרחליות במקהלה.
מזג האוויר: שני מזגנים, אחד בחדרה של חלי ואחד בסלון עם פתח לחדרה של רחלי. האחרון כאמור, מוקצה מחמת בזבוז.
ותק: מתגוררות בדירה כארבעה חודשים ומסתדרות נפלא. רחלי: "לא מתחשבנות, לא על אוכל ולא על בגדים. חולקות הכל, גם גברים". "לא גברים!", מתקנת חלי באלגנטיות.
עתידות: מקוות לגור שנה בדירה ואז להתפצל "מסיבות טובות". חלי לוחשת: מקוות שנגור שנה הבאה עם חבר". רחלי החיננית מוסיפה בעידון רב: "למה חבר? בעל! ארוס!". בינתיים, הריבים עם המזגן מספקים לשתיים מקור טוב לאימונים ולפי מבטו העגום, נראה כי לאף אחד אין סיכוי של ממש נגד הצמד העליז.
רוצים שגם דירת השותפים שלכם תופיע במדור? כתבו לרוני
חדר משלהם: לכל הטורים
חדר משלהם: כיצד נראית דירת השותפים שגרים ברחוב שינקין?
חדר משלהם: דירת שותפים ירושלמית שעושה שמח