בסוף שנות השישים נחשבה כיכר המדינה לסמל של יוקרה. איזור מגורים נחשק במיוחד שהיה מזוהה עם השמנה והסלתה של המדינה. כיום, הכיכר מאכלסת בעיקר חנויות מותגים יוקרתיות ומשרדים בשעה שהפן הדיורי סובל מחוסר וודאות. עתידה של הכיכר לא ברור - תוכניות לבניית מגדלי מגורים שלא יוצאים אל הפועל יוצרות מציאות שבה הדירות באיזור זולות יחסית לאיזורים אחרים בתל אביב. הזדמנות זו היא שקרצה לזוג בסוף שנות השלושים, עם שלושה ילדים קטנים לרכוש דירה בכיכר. אחרי שנה וחצי של חיפושים החליטו לרכוש דירה בת 160 מ"ר.
הדירה שנמצאת בקומה הרביעית נקנתה מהיורשים של צבי ואיה דינשטיין (סגן שר הבטחון לשעבר), הבעלים הראשונים והיחידים של הדירה. בעת בניית הבניין תוכננו מרפסות לכל הדירות, אך איה סירבה לבנייתה של מרפסת. אי לכך, שונתה התכנית בדירתם- המרפסת הפכה לחלון ולא למרפסת כמו בשאר הקומות. הדירה הייתה בנויה בהתאם לסגנון שרווח בשנות השבעים ולפיכך, נזקקה לשיפוץ טוטאלי. בגלגולה הקודם הייתה מחולקת לארבעה חדרי שינה, ארבעה חדרי רחצה ומטבח שבנוי כחדר נפרד וסגור.
הרעיון היה להפוך את סביבת המגורים הזאת למוארת ומרווחת במינימום עלויות. הצעדים הראשונים כללו חלוקה מחודשת של הדירה. " המטבח שתפקד כחדר נפרד וסגור היה חנוק וחשוך", מספרת מעצבת הפנים רות לוי, "על כן, הוא נפתח לסלון שגם אפשר לנו להרוויח חדר נוסף". החלוקה החדשה יצרה שלושה חדרי שינה, סלון רחב שכולל מטבח ופינת אוכל, שני חדרי רחצה ושירותי אורחים. " ביטלתי חדר שירותים וחדר שינה כדי ליצור דירה מרווחת". מסבירה לוי, "יצרתי מסדרון רחב וישר שמחבר בין צפון לדרום- כך שכל כיוון הרוחות שנכנסות לכיכר ממשיך דרך הדירה ויוצר סירקולציה שמספיק לפתוח חלון ואין צורך במזגן וקולט אדים".
החלל המשותף שמהווה כמחצית משטחה של הדירה כולל סלון רחב, מטבח ופינת אוכל. אם המשפחה עוסקת כקונדיטורית שעובדת בחלק מהזמן בבית ולכן, המטבח תוכנן באופן שבו יכיל את כל הציוד התעשייתי שלה ביחד עם הציוד השוטף של המשפחה. כדי לענות על כל הדרישות נבחרו ארונות קיר רחבים שמצניעים את הציוד והאבזור השוטף ויוצרים מראה נקי שמשתלב בחלל המשותף, ואי שאורכו 3.5 מ'. "דלתות הארונות חופו בפורמייקה להוזלת עלויות וכיוון שזה חומר עמיד ללכלוך ושריטות", מנמקת לוי.
בעלי הבית בחרו לשלב קיר ספרייה בסלון שיכיל את ספריהם הרבים. בתור זוג שמאוד אוהב לארח ומקפיד לערוך ערבי שירה בבית ביקשו ליצור סלון מרווח עם אווירה ביתית- קונטרסט לכיכר שמשתקף מהחלונות. " בעלי הבית לא רצו שהסטיגמה של הכיכר תחדור לבית", מספרת לוי. לצד הספרים, שולבו בספרייה פרטי אספנות של הזוג כמו שלד של דב מערות בן 70 אלף שנה שהובא לארץ ברשיון מיוחד ואוסף פרפרים שנקנו במכירות פומביות ושווקים מסביב לעולם.
אגף חדרי השינה כולל שלושה חדרי שינה שבעתיד יוכלו להפוך לארבעה. " בני הזוג העדיפו ששלושת הילדים ישנו בחדר משותף". בהתאם לצרכי המשפחה, הוגדל חדר הילדים וגודלו כ-12 מ"ר. חדר השינה הנוסף מתפקד כחדר עבודה, ובעתיד הוא מיועד להפוך לחדר שינה עבור הילדים. חדר השינה של ההורים שכולל חדר רחצה מתפרש על פני כ-20 מ"ר- בעתיד הוא אמור להכיל את חדר העבודה. " בחדר השינה של ההורים הגדלנו את החלונות כדי שיכנס יותר אור". במקום חדר ארונות נוצרו שני ארונות קיר שמנצלים בצורה חכמה את החלל. אחד הארונות יכול להתפרק ולעבור לחדר הילדים העתידי, כך גם יגדל חדר השינה של ההורים.
חדרי הרחצה עוצבו באופן זהה, ריצוף פסיפס אחיד יוצר מראה גדול ומרווח. על אף שאין חלונות בחדר הרחצה, הריצוף מחזיר את האור והחדר נעים ומואר.
בדירה שולבו פרטי ריהוט אייקונים כמו מנורות טוויגי של המותג FOSCARINI וכיסא של EAMES, לצד פרטי ריהוט שנקנו בשווקים ומכירות פומביות בעולם כגון: שידת הכניסה והחמור בחדר השינה שנקנו בפריז, שטיחים אתנים שנקנו בחבל קשמיר ועוד. על קירות הבית תלויים פרטי אמנות ישראלית שאהובה מאוד על בני הזוג.
טיפ: אפשר ליצור את האמת שלנו בכל סביבה.
הכי גאה שיש: בסלון. יש בו אווירה ביתית, אינטיליגנטית ונגישה (בגובה העיניים)
