סיפור דרך

קריקטורות אמריקאיות העוסקות בגברים מנסות לעיתים להציג את הגבר כפטישיסט, המנסה להכניס את מכוניתו האהובה אל תוך חדר השינה, או לפחות להקים לכבודה "גאראג'". הפטיש של סטפאן הוא אחר: כצרפתי, למד להעריך את ה"דולצ'ה ויטה" שהחיים אמורים לספק, וכאדם בוגר, למד להכיר את דרכו בחיים, רצונותיו ותשוקותיו. האנגר ענקי בן 400 מ"ר במצפה רמון הפך אמנם לבית למכוניות שלו, אבל גם לספא, צימר, מרכז טיולי אטרקציה וחלל מגורים.

ביתו של סטפאן, אותו הוא חולק עם שותפתו לחיים רונית, הוא חלל השוכן בלב אזור התעשייה המאובק של מצפה רמון. דלת ברזל נמוכה המותקנת במרכז דלת הזזה ענקית חוצצת בין הבוהק והחום הטיפוסי לשעת צהריים מצפה רמונית לבין חלל עצום, קריר וביתי. במבט ראשון נגלים רצפת בטון מוחלק תעשייתי, בית עץ אלפיניסטי, סלון זרוק אה-לה-סיני, מטבח כפרי פתוח ושורה של רכבי קארטינג לסיורי שטח, חונים מספר מטרים משטיח הסלון.

התעמקות נוספת תגלה שמבנה העץ החוצה את המבנה צופן בחובו חדרי אירוח אינטימיים, חדרי שירותים וגלריה שבה חדר שינה גדול, משרד וחדר סדנאות נרחב ונוח. פתח מוסתר בוילון יגלה מאחוריו חלל נוסף, המשכן חדר טיפולים אלטרנטיביים וחדר כושר עדכני זה לצד זה. פתח נוסף יוצא לחצר - מתחם מוצל בו פזורים מזרוני מנוחה סביב ג'קוזי כחלחל, חדר מקלחות ספון עץ וחדר סאונה, בריכה כחולה, דק עץ ומיטות שיזוף, גינה מוצלת עם ספסלים, נדנדות ובר מעוגל העשויים עץ מלא.

דבר לא סותר דבר: את היקום הפרטי שלו הקים סטפאן מאותו ריק בתולי של כל דבר חדש, אך במקום מפץ גדול ובנייה לפי תכנון, האבולוציה הטבעית היא שבנתה את המקום. "היה לי בן שגר באילת, ובדרך עברתי כמה פעמים במצפה רמון". מספר סטפאן. "הרגשתי טוב בכל פעם, הכרתי כמה אנשים טובים שפתחו לי את הלב והדלת, ויום אחד החלטתי לעבור מפריס לפה. מון פארנאס - מצפה רמון".

התכנון הוא לפי הראש שלי. היו לי חנויות בגדים בצרפת, זה ביזנס ואהבתי את מה שעשיתי, אבל יום אחד החלטתי לעשות רק את מה שאני אוהב. ואמרתי שאם כבר ישראל, אז לא תל אביב או נתניה, אלא רק מצפה רמון. אהבתי את האזור, את המכתש. יש לנו פה מזג אוויר משהו לא נורמלי. הישראלים לא כל כך מכירים את האזור הזה; אנשים מרימים גבה, חושבים שמצפה רמון זה רק מסכנים. עשיתי את העסק לא בשביל הביזנס, אלא כהגשמה עצמית אמיתית".

העסק המדובר, סביבו תפור הכול, הוא מרכז לטיולי אטרקציה בשטח, אותם עורך סטפאן בעזרת ארבעה רכבי קארטינג מסוג "תום קאר". נקודת השיא של הביקור במרכז הקרוי "האופק המנחה" היא ירידה לאחד מעשרות המסלולים המקיפים את אזור מצפה רמון והמכתש, ונסיעה מאתגרת בשטח המדברי עוצר הנשימה. הפינוקים המצפים למטייל עם חזרתו למתחם נועדו לתמוך בגוף הרצוץ והעייף, ולהעמיק את החוויה. "יש פה מספיק חברות טיולים של ג'יפים, אני הגעתי מצרפת ואני רוצה לעשות משהו מיוחד" מסביר סטפאן. "בפתח תקווה פגשתי בחור בשם יורם עם מפעל לקומפרסורים ושלד של "תום קאר". הוא אהב את הסיפור, והציע לי לעשות את ה"תום קאר" כאטרקציה שלי. בנינו ארבעה כלים וירדתי לכאן.

השטח כאן הוא קשה - אבנים, סלעים, אבק, עליות ומצוקים, ודורש כלי קשוח שיושב יציב על כל משטח - כמו צפרדע. החלטתי לקחת האנגר בשביל קודם כל לשים את ה"תום קאר" בפנים".

"להיות בשטח זה חלום של אנשים, אבל בלי הכנה מוקדמת ותכנון, הכול יישאר בגדר חלום לא ריאליסטי. צריך מסלול, לדעת מקומות לעצירה עם נוף וצל, צריך מים, וקצת הדרכה והסברים על האזור. כמעט כל הקבוצות שהיו פה חוזרות לטייל איתנו. העסק עובד. בהתחלה חשבתי על טיולים קצרים וחזרה, אבל אנשים התחילו לבקש מקלחות, עוד פעילויות, אוכל, מקום לישון. התחלתי לבנות מסלול של שלוש שעות נסיעה בשטח, שזה המון זמן והמון אבק, וכל כך ממלא".

"המקום קיים כבר שש שנים" מציין סטפאן. "את הסטרוקטורה תכננתי כך שלמעלה תהיה לי פרטיות עם חדר סגור וחדר רחצה, לידה משרד, וכל שאר העבודה תישאר בהפרדה למטה. במבנה לא היה כלום: פשוט חלל ענקי וריק. החלל השלישי התווסף לפני כשנתיים.

כל התכנונים והבנייה הם מצרכים שמופיעים מהרגע. לבנות מקלחת סתם כי אנשים חזרו מהשטח זה יופי, אבל פה במצפה רמון, איך שהשמש שוקעת ואומרת ביי ביי, קר וצריך ג'קט. ככה אתה עושה מקלחת, נכנס לסאונה החמה וקופץ למים הקרירים של הבריכה. יוצאים נקיים נקיים, ואחר כך אתה ישן כמו תינוק. האירופאים מאוד אוהבים את זה. אחרי שבנינו את הבריכה, פתאום אנשים רצו גם פרטיות וחדרים יותר סגורים, אז סגרנו את החדר האירוח המשותף ובנינו חדרים אינטימיים. יש ג'קוזי, גן, חדר כושר, עמדת ברביקיו מקצועית, מכונת קרח לג'ריקנים, סאונה ובריכה.

הבית מאוד נוח, המון ספייס, לא תמצא כזה מרחב בשום מקום. כשהמכוניות בחוץ, אפשר ממש לשחק כדורגל. יש בידוד על התקרה שמבודד מהקור שיש פה בחורף, ופינת הסלון קמה לתחייה עם אש באח הפעיל, שהוא ענתיקה שהבאתי מצרפת. בקיץ הבידוד מרגיש כאילו יש מיזוג. הפתחים של המבנה קטנים וסגורים רוב הזמן, ואת המכוניות אנחנו מנקים בחוץ עם קומפרסור ולחץ אוויר, כך שאבק וחול בקושי נכנסים. עם הבריכה סגרתי מעגל, ואני לא מתכוון להמשיך לפתח את המתחם. השקענו הרבה כסף, ועכשיו צריך לעבוד, ליהנות קצת מהשקט. בעצם חשבתי להתקין חימום בבריכה".

יצירת בועה אישית אופיינית לכל בן אנוש בחברה המודרנית רבת הניכור. האם הבועה אותה אנו יוצרים לעצמנו היא אכן מקורית ולפי תשוקותינו? האם הבועה שיצרנו תומכת ומשרתת גם אחרים, או נועדה להרחיק את החיצוני והזר? מבט על סיפור הדרך של סטפאן מאשר כי לכל אחד קיים שביל זהב משלו: מספיקה אינטואיציה בריאה ואומץ להביט רחוק אל האופק המנחה.