אנה מעצמה

הגזרה הדקיקה שלה, תסרוקת הקארה הסקסית-אניגמטית והמשקפיים הענקיות שהיא מקפידה להרכיב על מנת להגן על העיניים מפני הפלאשים של תצוגות האופנה, לא הזיק, ואנה ווינטור, עורכת הווג האמריקאי, הפכה לאייקון אופנה עולמי ועוצמתי במיוחד. תצוגות אופנה יוקרתיות לא מתחילות בלעדיה, מעצבי וצלמי אופנה קונים להם שם עולמי אם היא מתפעלת מהם, וטרנדים שמשפיעים על בתי אופנה בעולם כולו, קמים ונמוגים לפי החלטה שלה. כמובן שהיא מבהירה בראיונות שהיא לעולם לא תשתמש בכוח שלה לרעה.

ווינטור נולדה בלונדון ב- 3 לנובמבר, 1949 כבת לאלינור בייקר ולצ'ארלס ווינטור שהיה העורך של האיבנינג סטאנדרד. לשלושת אחיה של וינטור אין קשר כלשהו לעולם האופנה. בעבר היא היתה נשואה לפסיכולוג ילדים בשם דיוויד שפר, ממנו יש לה שני ילדים: צ'ארלס וקתרין. עולם האופנה געש כשמדורי הרכילות פירסמו כי ווינטור ניהלה רומן עם המיליונר שבלי בריאן בזמן שהייתה עם בעלה וכי זו הסיבה לגירושים של השניים. וינטור בתגובה רק הידקה את משקפי השמש הכהות והמפורסמת, לרקות וסירבה להגיב.

את דרכה המקצועית החלה הדיווה ב-1970 במגזין הלונדוני הרפרס וקווין. משם היא נחטפה למגזין האופנה היוקרתי הרפרז באזר וקיבלה תפקיד עריכה. שם החזיקה פחות משנה לפני שפוטרה. היא פנתה למגזין ויוה ושם קיבלה את תפקיד העורכת האחראית על האופנה. לפי מקורבים, ווינטור לא אוהבת להיזכר בפרק הזה בגלל הקירבה של מגזין ויוה למגזין הפורנו פנטאהוז. אחרי 3 שנים היא עברה ב-1986 לווג הבריטי וב-87 כבר הייתה לעורכת ראשית של תחומי הבית והגן. אחרי שעזבה את המגזין החליטו המו"לים לסגור אותו ואז עברה וינטור לווג האמריקאי שם היא מונתה לאותו תפקיד. רק שלווינטור היה יותר מתאים לעשות את הלייף סטייל והאופנה ולכן היא החלה להתמקד בתחום הזה במגזין.

באותה התקופה החלו לזרום נתונים כי המגזין Elle מתחזק על חשבון הווג האמריקאי. אחד ממהלכי התגובה היה לעשות שינויים בצמרת ולמנות את וינטור לתפקיד העורכת הראשית. זמן לא רב אחרי כניסתה לתפקיד, המגזין התרענן וחזר להיות מוביל דעת קהל.

ב-2003 כידוע, לורן וויסברג מי שהייתה העוזרת של ווינטור הוציאה רומאן בשם "השטן לובשת פראדה" ובו שפכה הכל על חוויותיה עם הבוסית ההוט קוטורית והמלחיצה. ווינטור בתגובה הופיעה להשקת הסרט כשהיא לבושה בפראדה.

כיום מתודרכות כל הדוגמניות בתצוגות הנחשבות לגבי מיקומה של ווינטור בקהל. הן מקבלות הוראה להתעכב במיוחד מולה, כדי שהיא תוכל לסקור באופן מלא את הדגמים וכמובן לפזר מולה אנרגיה טובה וחיוכים. ווינטור תמיד מקבלת את המקומות הטובים ביותר באולם, ורק אחרי שמקומותיה שלה נקבעו, יקבעו מקומות הישיבה של שאר המוזמנים. והיה וווינטור לא הגיעה לתצוגה, יישארו שני המושבים - שלה ושל שומר הראש שלה, פנויים לאורך כל התצוגה ואף אדם לא יעלה על דעתו להתיישב במקומה.

אם ווינטור אוהבת את מה שראתה בתצוגה, היא נוהגת לגשת ולברך את המעצב מאחורי הקלעים. במידה ועשתה זאת, יידע המעצב כי הוא הבטיח את מקומו בגליון הבא של הווג. במידה ולא עשתה זאת, או יתרה מכך, קמה והלכה לפני הפינאלה, יידע המעצב היטב, כי הוא השחית את זמנו ואת כספו לשווא ויקח זמן עד שהוא יוכל לעבוד שוב בעיר הזאת.

התגובה של ווינטור חשובה למעצב יותר מדעתן של מובילות דעת קהל נכבדות אחרות שנוכחות בקהל. גם אם מדונה למשל, אהבה ו-ווינטור עיקמה פרצוף – המעצב יודע שמצבו רעוע.

אמנם הכסף משחק תפקיד בווג האמריקאי ואם מעצב אופנה מסויים רכש עמודי פרסום בתחילת המגזין, יש לצפות שהוא יקבל התיחסות מכובדת בעמודי המערכת ובהפקות האופנה היוקרתיות של המגזין, אבל ווינטור לא נותנת להכתבה העסקית הזאת לנהל לה לגמרי את העניינים. היא שולטת ביד רמה בכל מה שנכנס למגזין וכמו בסרט, אין שמלה, חולצה או אפילו צמיד שמצולמים ונכנסים למגזין בלי שעברו את אישורה. לא יקרה למשל, שסטייליסט יחליט על דעת עצמו, לעשות שינויים של הרגע האחרון על הסט אלא אם כן ווינטור אישרה את זה.

ווינטור לא אוהבת במיוחד הפקות אופנה שצולמו בסטודיו ומעדיפה לוקיישנים מעניינים. היא עובדת עם בכירי צלמי האופנה כמו סטיבן קליין, סטיבן מייזל, מריו טסטינו, אנני לייבוביץ וקרייג מקדין אבל טורחת לקחת גם צלמים מתחילים שהיא מאמינה בהם. אומרים כי למרות שהיא מכירה בהישגיה המקצועיים, התסכול שלה הוא על כך שהיא עדין לא חתומה על תגלית של צלם מוכשר.

לעורכת הווג הצרפתי זה קרה עם מריו טסטינו – היא זיהתה לפני כולם את הכישרון שלו והיתה זריזה מספיק כדי לתת לו במה ולחשוף את הכישרון שלו. לעורכת הווג האיטלקי מיוחסת החשיפה של סטיבן מייזל. לווינטור זה עוד לא קרה.

על שום שהיא לא חוששת לומר תמיד את כל העולה על דעתה, ידוע שרצוי, ממש כמו שקורה בסרט ובספר, לא להגיע למשרדי הווג בלבוש מרושל מאחר ו-ווינטור תעיר לכל מי שיבחר לעשות כן – חוויה לא נעימה. לפי תפישתה מי שעובד באופנה צריך גם להבין בה ולנהוג לפי כללי המשחק. היא לא מסוגלת לסבול אנשים חסרי טעם באופנה ובטח שלא לעבוד איתם.

למרות הביקורת הציבורית מצד ארגונים שונים, הפגנות ועוגת הקצפת שספגה בפרצוף, היא לא חדלה מלהפגין את אהבתה לפרוות אורגינל. בתגובה להשתלחויות בה בנושא, היא רק החליפה את שומרי הראש שלה ועתה היא צמודה לאפרו אמריקאי גדול במיוחד שלא מש ממנה, כשהיא מחוץ למשרד.

היא הכי הוט קוטור שיש אבל יודעת לעשות את זה עם תעוזה וטאץ' אישי. היא הולכת תמיד על בטוח ולובשת בגדים של מעצבים כמו קוואלי, ולנטינו ודיור אבל יודעת להעיז גם עם כשרונות צעירים. היא יודעת להתחנף למעצבים ולפרגן להם ככל שהם קונים יותר עמודי פרסום, אבל לעולם לא תיתן להם את האפשרות לחשוב שידם על העליונה. ככה זה כשאת חולת שליטה.

וכמה פרטי טריוויה לסיום, לאספנים: אנה ווינטור מתעוררת בכל יום ברבע לשש, מתחילה את הבקור במשחק טניס טוב, נשארת בכל אירוע שהיא מגיעה אליו בדיוק 10 דקות (ואלו בדרך כלל 10 הדקות הכי נחשבות בכל האירוע), היא מעדיפה להגיע למיטה לא אחרי 22:00ומשכורתה מסתכמת במיליון דולר לשנה. לא כולל תקציב של 25 אלף דולר לבגדים. לגמרי שווה סרט.