גיבור הבאזזזז

מאור צבר הוא פצצת הכישרון הכי מבטיחה שמתנהלת פה לאחרונה. אני מודע לבומבסטיות של המשפט הזה ואני עומד מאחוריו. אמנים צעירים כבר ראיתי ופגשתי אבל לצבר (28) יש יכולות רב תחומיות, סגנון מרענן ויכולות מגוונות מפילות באמת. השפה שלו פנטסטית ולא קמצנית בפרטים, בצבעים ובעיבודי מחשב.

מסע הצבר בנפתולי האמנות התחיל מאז שהוא זוכר את עצמו "תמיד התעסקתי באמנות, על כל תחומיה, הכל עניין אותי. כבר בחטיבה עיצבתי את התפאורה למסיבת הסיום. הייתי על גג העולם, כי היה לי שחרור מכל שיעור שרציתי. אני זוכר שכולם קינאו בי".

אחרי שסיים את תיכון ויצ"ו קנדה בחיפה, הוא חיפש את עצמו בארץ ובחו"ל, למד קצת איפור ועיצוב ונחת בגיל 21 בשנקר במגמת עיצוב אופנה. משם הוא המשיך להתמחות אצל רקפת לוי בבית הספר לאמנויות הבמה בתל אביב.
לפני שלוש שנים יצא לשוק ומאז הוא עובד כמו משוגע. בהתחלה מדירה קטנה ברחוב דיזינגוף ובחודשים האחרונים מדירה מרווחת יותר בנווה צדק, שחצייה סטודיו עמוס לעייפה, וחצייה חלל מגורים. "אני אמן טוטאלי. אני עושה הרבה, בין אם זה סטיילינג, עיצוב במה, או כל דבר אחר. מבחינתי זאת יצירה. אני מאלה שצריכים ליצור ולעשות כל הזמן. לא יכול לנסוע לחו"ל ולנוח. אני גם אני מאוד דומיננטי. הנגיעה שלי חייבת להיות בהכל ואני לא אוהב שמתערבים לי יותר מידי. מי שלוקח אותי, לוקח אותי בזכות מה שאני וכדי שאני אביא לו את הדבר הכי מדוייק והכי נכון אני חייב ללכת עד הסוף. במקום שבו מתערבים לי יותר מידי אני נהייה קשה ואני פחות אוהב את התוצאה." למרות הגישה הקשוחה, הוא ניראה צעיר גם לגילו הצעיר, רגיש, עדין ומשדר פגיעות ורוך. הוא מקשיב מצוין ומתנסח בדיוק רב.

המופע הראשון שעיצב עבורו תלבושות היה 'סילביה' של להקת ורטיגו, משם נחטף למיומנה, שם עשה תלבושות למופע הילדים של הלהקה 'אדרבא'. במקביל הספיק לייצר את הקטלוג המעניין ביותר שהוציאה חברת הנעליים 'גזית' מעודה, המשלב פרחים עם זוגות נעליים, שיוצרים מיני יצורים תיאטראליים. את עבודת העיצוב הגרפי עשה בעצמו, אחרי שלמד לבד את התחום.

משם הגיע דרך חברה לרמי באר, מנהל להקת המחול הקיבוצית וזה אימץ אותו כמעצב התלבושות של העבודות 'פורמאן מאגנום', 'וכשהגיעה לשמש' ו'אוריאק'. במקביל הוזמן להרצות בשנקר בתחום העיצוב הממוחשב, תוך התמקדות בשימוש בתוכנות גרפיות ליצירת פרזנטציות ולוחות השראה. על הדרך הוא הספיק לעצב, בין היתר את התלבושות לקטלוג ולתצוגה של מיכל נגרין, את הסטיילינג והארט לקטלוג של רונן חן, את הארט לקטלוג נעמה בצלאל. הוא גם עשה סטיילינג לקטלוגים של מישל מרסייה, להפקה של קלאסיק בדים לירחון "סילואט" ולנעלי מרקו.

בימים אלו הוא מסיים את עיצוב תלבושות להפקה 'טיפול בטנגו' בתיאטרון חיפה ולמיצג 'סיפורי סבתא' של תמר רבן, ומתכנן את עיצוב התלבושות של האופרה 'סינדרלה', שתעלה באופרה הישראלית, בבימויה של מורתו רקפת לוי. וואו? לגמרי.

באיזו עבודה אתה הכי גאה?
"בהכל. כל פעם שאני מסיים פרויקט חדש אני הכי אוהב אותו, עד הדבר הבא, שכשהוא נגמר אני הכי אוהב אותו. אני גאה בעצמי על דברים שלא חשבתי שאני אעשה, או אגע בהם ואני גאה בעצמי כשאני מצליח להפתיע את עצמי".

ממה אתה מקבל השראה?
"מהחיים. מהכל. אני יודע שזה נשמע קלישאה אבל זה נכון. אני לוקח השראה מהטבע, מחומרים אורגניים, מארכיטקטורה והרבה מתולדות הלבוש. אה, אני גם מקבל הרבה השראה מצבעים"."

ממי אתה מתפעל בתחום?
"אייקו איישואוקה. היא אמנית-מעצבת תלבושות יפנית שעובדת במערב, בין היתר גם בהוליווד. לא מזמן גם חזרתי מספרד וגיליתי את עולמו המופלא של הבימאי והמוסיקאי קרלוס סנטוס. הוא אחד הבולטים בתחומו בספרד, עשה את המוסיקה לאולימפיידת ברצלונה והויזואליה שלו כשהוא מביים אופרה למשל, היא מדהימה והפוכה מכל מה שחשבתי על אופרה עד היום".

ובארץ?
"אני מעריך את ענבל פינטו ואת רקפת לוי".

בין כל עשרות הפרויקטים מצליח צבר גם להביא את עצמו ליצירה עצמאית, שבה הוא הכוכב. הוא בונה עלילה, סט בגדים ולבוש מלא, בונה דמות ומצלם את עצמו בתוך העולם שבנה "זה החלום האמיתי שלי, שתהיה לי תערוכה של עבודות האמנות שאני עושה". בינתיים עוד לא זכה להצגה פומבית של עבודותיו, אבל בקצב שלו, אני מהמר שהתערוכה הזאת תעניין את המשובחים שבאוצרים שמסתובבים פה. אני במקומם, גם הייתי מייצא אותה לחללי תצוגה בחו"ל. עד כדי כך.

/