כל בית צריך מרפסת

כל בנייה, ממזגן ועד פרגולה, דורשת היתר בנייה כחוק. על מקומות מקורים כמו סוכות וסככות (ולא חשוב סוג הקירוי), אמורים לשלם ארנונה על השטח שנוסף. המדריך המקוצר לבנייה בלתי חוקית מיועד לכל אלו שמצאו את עצמם מתברברים במסדרונות הגיהנום של הבירוקרטיה האינסופית, יושבים מול דלתו של הפקיד העשירי בשרשרת חתימות בניסיון נואש להוציא היתר בנייה לגדר/ פרגולה או חניה. אחרי שנתיים, כשכבר תכירו את כל הפקידים החייכנים בעירייה בשמם הפרטי, אבל עדיין לא יהיה לכם היתר ביד, תזכרו בגעגועים בימים ששכרתם דירה ולא הייתם הבעלים שלה.

הערה: המדריך מיועד ליהודים ואינו מתייחס לערבים/ פלסטינים/ בדווים ושאר אנשים שעצם הבנייה שלהם מוגדרת כפעולת ריגול.

הזמן הטוב ביותר לבנייה הוא חג הסוכות וחודש תשרי. רוב הפקחים בנופש בטורקיה, משרדי העיריה סגורים רב הזמן, הגשמים עדיין לא הגגיעו, ואף אחד לא יכול להגיד לכם שהמרפסת שסגרתם היא לא סוכה. בראש השנה תזכו ליומיים שלמים שאפשר לגמר בהם יציקת גג בטון ללא הפרעה, ביום כיפור תוכלו להתפלל חזק, להוסיף סכך לקראת סוכות וקצת קישוטים ואתם בעזרת השם וחגיו בעלי מוצר מוגמר.

אם הייתם יכולים לבחור מקום לבנייה, ברור שמעבר לקו הירוק הייתה הממלכה שלכם. שם עדיין שולטים חוקי חומה ומגדל העותמאנים, ומי שמצליח ביום אחד לנייד קראוון/ מכולה/ אוטובוס ישן/ או את מערת המכפלה עצמה, כדאי שיתקשר לאפי איתם כדי שיסדר לו גם כביש, חשמל, מים וחברת שמירה של סיירת אגוז הצה"לית (הנחיה זו אינה תקפה לתושבי האזור ששם משפחתם מתחיל ב"אבו").

יש שתי דרכים עיקריות לפעולה: המסלול המהיר והמסלול הארוך. במסלול המהיר מומלץ לעבוד בתשרי, לגמר את העבודה ביומיים-שלושה עם חומרים מודרניים וקלים כמו פח/ צמנטבורד/ פח גלי וקורות פלדה או עץ חתוכות מראש עם מחברים יבשים. היתרון הוא שאפשר כמעט לבנות לבד, להביא את כל החומרים בבגאז' ועל הגגון של הפיאט אונו, ולראות תוצאות מיד בשטח. החסרון הוא בדיוק זה. כי כמו שאתם רואים מיד תוצאות בשטח - גם השכנים רואים, ובדרך כלל גם מקנאים, ואחר כך מלשינים, והסוף יכול להיות לא נעים.

במסלול הארוך, הקרוי "שוויה-שוויה" (ומקובל בכפרים הערביים) אף אחד לא ממהר. משתמשים בחומרים כבדים ובשיטות בנייה רטובות. כמו פתגם סיני - אתה זורע שורת בלוקים עכשיו, הבן שלך מוסיף פרגולה וכמה עציצי ענק, והנכד שלך ייהנה מגג בטון. אתה מרדים את השומרים לאט לאט ובסוף כבר אף אחד לא זוכר מה חוקי ומה בכלל נבנה רק כגדר. מי שיעבוד כמו שצריך ועם חומרים מפירוק של בתים להריסה, יוכל אחרי 70 שנה לקבל אישור שזהו בכלל מבנה לשימור מהתקופה הצלבנית (ראה מקרה וילה מלצ'ט לחוף הכנרת).

צריך לזכור שקל יותר להתמודד עם אדם יחיד מאשר עם חברה מאורגנת. למעשה אף אחד לא רוצה להתעסק עם חברה בטח אם היא חברה עם כח/ הון/ או קרבה לשלטון, וזה לא משנה אם קוראים לה חברת החשמל, מפעל הפיס, חברת אגד ודן, פרדס שניר, מאחז יצהר או הכפר כליל. לכן כדאי לאסוף כמה שיותר שכנים ולצאת למלחמה בעניין, כשכל הדרכים לגיטימיות. הרי אם מותר למפעל הפיס לשים את הבתים שלו על המדרכות הציבוריות שלנו, ולחברות האוטובוסים לבנות בתים בשביל ספסל ההמתנה בתחנה, למה שאתם לא תוכלו לסגר את החניה הפרטית שלכם?

אין טוב מבנייה תחת כנפי הממסד. הרי הפשעים הגדולים ביותר הם של שומרי החוק, של השמנת ומקורביה: גדר ההפרדה בה עסקתי במאמר קודם; סוכות המציל שכבר מזמן אינן סוכה ארעית אלא וילה דו מפלסית על חוף הים; ההרחבות לגנים ציבוריים שהתגלו בבתיהם הפרטיים של חברי מועצות עיר בכירים; עבירות בנייה של מקורבים לשלטון ושל עמותות צדקה למיניהן; או אפילו סככות הברזל והפלסטיק שהציבה פעם עירית תל אביב בכיכר דיזנגוף, לצורך יריד יד שנייה, שהפך מהר מאוד מחד פעמי ומגניב למטרד אסתטי. בקיצור אם גם אתם רוצים סככה לחניה - כדאי שתתרמו משהו לטובת הממסד: הפכו את הבית שלכם לעמותה, כי מי יגיד משהו על הפרגולה של "ילדים בסיכון"?

תמיד יש מישהו שעינו צרה, והאמת שלא קוראים לו בהכרח יוסילביץ והוא בן 78. גם יוסילביץ לא נולד בן 78, ויש יוסילביצ'ים צעירים שיושבים בשקט ורק מחכים להזדמנות. אם הייתם עושים את הכל על פי החוק הם היו סוחטים אתכם בשביל לקבל את חתימתם הנדרשת להיתר, ואם החלטתם שנמאס לכם מהם ואתם בונים וזהו, הם כבר יפגשו אתכם במדרגות. ואחר כך יפגשו אתכם הפקחים. ואחר כך לכו תבלו שנים בבית משפט. לכן, אם כבר אתם בונים, מדוע שלא תצבעו לשכנים את חדר מדרגות, תחליפו את תיבות הדואר ותסדרו קצת את הגינה? מצד שני, תמיד ישנו סיכוי שמשפחת יוסילביץ' לא תרפה עד שלא תתקינו להם 3 מזגנים מפוצלים, תחליפו להם את כל המטבח ותעשו להם קניות כל יום ששי. הסופרנוס זה רק שליכטה לעומת היוסילבצ'ים.