פסיפס של פרחי לילך

במרכז פירנצה, בקצה הרובע ההיסטורי סאן פרדיאנו, בעיר שבה לאונרדו דה וינצ’י ודוד שלו הם רק חלק קטן מהיסטוריה רבת שנים של ציירים, אצולה חברתית ותרבות, נפגשים אלה עם עתיד טכנולוגי ועיצובי, במלון Una Vittoria שעיצב המעצב-האדריכל פביו נובמברה.

כל אחד מ-84 החדרים במלון-הבוטיק הזה הוא הפתעה. למשל: שילוב נדיר של חומרים כמו פסיפס, קטיפה ומסכי פלסמה (גם בתוך חדרי הרחצה) בעלי חיבור לאינטרנט. נובמברה הצליח ליצור מקום נעים, צעיר ודינמי שכל רגע בו נהפך לחוויה חד פעמית.

המלון הוא חלק מרשת מצליחה של מלונות הפזורים ברחבי איטליה. מדיניות הרשת, מסביר Andrea Bianchi, מנהל המלון, היא ליצור תמיד משהו שונה, לקדם את הרעיון של “החיים כתיאטרון”. לשם כך הם משכילים לשכור את שירותי מיטב המעצבים, וכל מלון הוא בעל אופי שונה המותאם למיקומו.

ביאנקי בא לפגישה בלובי לבוש חליפת קטיפה של ורסצ’ה, שיערו הפרוע מעוצב בקפידה יתרה כדי שייראה כך, טון דבריו רגוע. הוא מוביל אותנו ברחבי המלון וסוקר את אופי העיצוב. בדקדוק פרטני ובידע של אחד מבוני המקום הוא מסביר על סוגי החומרים, כיצד כופפה רצפת ה-mdf ואיך הונח הפסיפס. המלון הזה הוא בהחלט גאוותו של ביאנקי, שבא לכאן לאחר שניהל את מלון Una במילנו.

“זהו פרוטוטיפ”, הוא מסביר, “כל פריט בו עתיד, אם לא כבר, להימכר בחנויות עיצוב מובילות”. הוא מראה את סט כלי האוכל הצבעוני שעוצב עם סמלים פלוריאניים מקוריים ואת גופי התאורה בלובי שעוצבו על ידי Nucleo - אלה נראים כמנורת שנדליר עתיקה שנסעה בזמן ונהפכה למגה-הייטקית.

החומר השולט במלון הוא פסיפס. הוא עושה כל מה שנובמברה חפץ. הלובי עטוף במעין ספירלה של פסיפס המתעקלת מהכניסה אל עבר הקירות. הוא עובר דרך דלפק הקבלה וחוזר אל הרצפה. הפסיפס מעוטר פרחי לילך סגלגלים ולבנים שעוצבו במיוחד על ידי נובמברה, מעצב הבית של חברת ביזצה, והוטבעו על גבי האריחים בעזרת תוכנת מחשב.

המסדרונות המובילים לחדרים הם מעין סיור בגלריה פלוריאנית. דלתו של כל אחד מהחדרים נראית כדיוקן ממוסגר של דמויות היסטוריות בעלות סיפור מרתק. אפילו ללכת לאיבוד שם ייהפך לחוויה אמנותית.

החדרים תוכננו כך שהם מחולקים לאזורים פונקציונליים המחוברים ביניהם בעזרת חמימות החומרים כגון פסיפס, עור והצבעים הססגוניים שלהם. בכניסה לחדר יש מסדרון המחופה מצדו האחד מראה ומצדו השני זכוכית התוחמת את חדר הרחצה. חלל זה מחופה כולו פסיפס והכלים הסניטריים והמשטחים שלהם הם יציקת קוריאן אחת.

חדר הארונות בהמשך המסדרון הוא מעין במה הממוסגרת בפורמייקה דיגיטלית שעליה מודפסים בגדים התלויים על קולבים. המיטה, המוטיב המרכזי בחלל, הונחה אף היא על גבי במה נמוכה, עטופה כולה אריחי בד או עור וביניהם נורות קטנטנות היוצרות תחושה של כוכבים בשמים. מסגרת המיטה נהפכת בקצה לדלפק בר שסביבו כיסאות. ממול כוסה הקיר במראה ועליו תלוי מסך פלסמה.

הרעיון ליצור פה מקום אינטראקטיבי הוביל לתכנון בר פעיל שבו יכולים אורחי המלון להיפגש. אזורי הישיבה הם ספירלה רכה, מעין שז-לונג אין-סופי שעיצב נובמברה לחברת Cappellini. הרצפה היא משטחי mdf בגוון חום בהיר המתעקלים ונהפכים לקירות ותקרה.

משם אפשר להגיע לחלל הקונגרסים הניתן לחלוקה בעזרת מחיצות כמעט בלתי נראות. חלל זה מבהיק בלובנו. רצפת אפוקסי לבנה, כיסאות עץ לבנים של ארנה ג’קובסון ושולחן ישיבות לבן מאורך. תאורת לדים היא זו שמשנה את אופיו של החלל הזה, הפונה אל גינה פנימית בעלת צמחייה ירוקה ייחודית הצומחת במשך כל השנה. כך הצליח נובמברה ליצור שילוב צבעים המשדר ניקיון ורעננות של צבעי הלבן בפנים והירוק בחוץ.

גם חלל המסעדה הוא אינטראקטיבי. שולחן עץ ארוך ומתפתל בעיצוב Atelier Van Lieshout הוא המוטיב המרכזי. השולחן, שעוצב בהשפעת חדרי אוכל ישנים, מצוי במרכז החלל, מעליו תקרה מונמכת העשויה מוזאיקה צבעונית שנראית כלקוחה מכנסייה. סביב, בולטים מהקירות דלפקים ועליהם מסכי מחשב בצורות אורגניות המחופים פסיפס שמתמזג עם הרצפה ומשתנה בצבעו ובעוביו כשהוא רץ תחת שולחן האוכל.

קירות החלל המפתיעים עשויים משטחי mdf המובלטים בטקסטורה גלית היוצרת תחושה של תלת ממדיות. נובמברה תיכנן בדייקנות וברגישות את תאורת החללים השונים. כל חלל מקבל את האופי המיוחד לו בעזרת התאורה הספציפית לו. רוב התאורה היא נסתרת ולא ישירה וכך מצליחה לשדר תחושה ערפילית וקסומה; המתארח חש כי הוא מבקר בעולמו של פביו נובמרה בעיר החלומית, פירנצה.