ישיבת לוטוס

לאחר שהקמנו בריכת נוי לתפארת בגינה - זה הזמן לבחור ולשתול את הצמחייה בתוכה וסביבה. לצמחייה תפקיד חשוב ביצירת האסתטיקה של הבריכה והאפקטים שהיא מוסיפה לגן (התנועה, המרקם, הרחש, הצבע והריח), חיבור הבריכה לגן, יצירת איזון אקולוגי, טיהור המים והוספת חמצן. אפילו מכל קטן במרפסת או בגג יהפוך לאי ירוק ופורח, בתנאי שנקפיד על התנאים המתאימים לכל צמח ועל אחזקה שוטפת של המקום. את ההסברים על זני הצמחים וההמלצות לגידולם תרם עמוס כרמי ממשתלת "שתיל", המתמחה בברירת זנים של צמחי מים המתאימים לגידול בארץ.

צמחי מים ניתן לשתול בכל עונה, אך יש לזכור שהמופע העיקרי והיפה שלהם הוא באביב ובקיץ. ישנן שתי שיטות שתילה לצמחי מים: פיזור מצע שתילה על כל שטח קרקעית הבריכה, או שתילה של כל צמח בסלסלה משלו. השיטה הראשונה טבעית יותר, אך מקשה על השליטה בהתפשטות הצמחים, בעיקר נימפיאות ודומיהן, הממלאות את כל חלל הבריכה.

כשמניחים כל צמח בסלסלה משלו קל יותר לשלוט בצמיחה ולהפריד את גושי השורשים לפי הצורך. סלסלות רשת, בעיקר רשת עם בד יוטה, מאפשרות מעבר של גזים פנימה והחוצה ומונעות "בריחה" של המצע למי הבריכה. המצע יכול להיות קוורץ שטוף (בדומה לחומר המוכנס לאקוואריום), אך הפתרון הזול והפשוט יותר הוא אדמה - כבדה ונקייה, כדי לשמור על איכות המים. את צמחי המים נהוג לחלק לקבוצות, והצמחים שיצוינו להלן הם הצמחים המומלצים של "שתיל" בכל קבוצה.

נימפאות, נימפאונים ודומיהם: הקבוצה המוכרת והחשובה ביותר, בזכות הפרחים המרהיבים הפורחים על פני המים - עליה של הנימפיאה צפים מעל המים, והיא מושרשת בקרקעית. ניתן לגדל נימפאות במים שעומקם30 ס"מ לפחות ובקוטר שאינו קטן מ-60 ס"מ, אך הגודל המועדף הוא 80-100 ס"מ קוטר ו-40-60 ס"מ עומק.
נימפאות מלבלבות באביב, פורחות בעונה החמה, ובחורף נכנסות לתרדמה. ככלל הן פורחות בבוקר ונסגרות בערב, אך שעות הפריחה משתנות מזן לזן ויש יוצאות דופן הפורחות בלילה ונסגרות בבוקר.

הנימפאונים מזכירים בעלוותם את עלי הנימפיאות; חלקם קטנים יותר, ולכן מתאימים גם למכלים קטנים יחסית. הנימפאות נחלקות לשתי קבוצות: נימפיאות טרופיות ונימפיאות המתאימות לאקלים ממוזג. בישראל ניתן לגדל את שני הסוגים - הטרופיות רגישות יותר לקור, פרחיהן בדרך כלל גבוהים וגדולים יותר, בעוד שה"ממוזגות" פורחות בגובה פני המים. נימפיאות פורחות בכל הצבעים והגוונים, אך צבעי הכחול והסגול אופייניים לטרופיות בלבד.

מלבד עומק המים דרושה לנימפאות שמש מלאה, או חצי יום שמש ישירה (לפחות 6 שעות שמש). הן מעדיפות מים עומדים וזרימה חזקה, כמו מפל, אינה מיטיבה איתן. כדאי להוריד עלים נרקבים של נימפאות, ואחת לשנתיים-שלוש יש להוציא ולחלק את גוש השורשים ולשתול את הצמחים מחדש.

צמחי מים נוספים השייכים לקבוצה זו, הזקוקים גם הם למים עמוקים יחסית - 40 ס"מ לפחות, הם הלוטוס הקדוש בעל הפרחים המרהיבים מארצות המזרח הרחוק והנופר, הגדל בר בארץ וזקוק למרחב מים גדול.

מורנינג סטר": פורחת בוורוד

"דובין" : לבנה כחלחלה, פורחת תקופה ארוכה ושעות רבות, מתאימה גם למכלים

"טינה": זן טרופי, פורח בסגול

"מרליאצאה כרומטלה": פורחת בצהוב

"נימפיאת הכיף": פרח כחול, גדול, עלים גדולים, מתאימה לבריכות גדולות יחסית

"ליטל סו": נימפיאה קטנה בצבע אפרסק

"סטורטי ואנטי", "טייגר לוטוס": נימפיאות הפורחות בלילה

נימפאון הכתר: פורח בלבן, מוציא פרחים רבים ומתאים למכלים קטנים

נימפאון צהוב: פורח בצהוב, עלים קטנים יחסית

צמחים שכל איבריהם, או כמעט כולם, נמצאים מתחת לפני המים. צמחים מחמצנים משפרים את איכות המים, מגבילים את התפתחות האצות בבריכה, משמשים מקום נוח להטלת ביצי דגים ומשמשים מזון לבוגרים. בקבוצה זו, הזקוקה לדילול ידני, נכללים "אלף העלה המנוצה" הצף מעל המים ו"אלף העלה המשובל" הטבול לגמרי.

שורשיהם של צמחים אלה צפים במים, ולכן אינם זקוקים כלל למצע שתילה. הם נודעים כמטהרי מים - צורכים מלחים שונים הנמצאים בהם, ומשפרים את איכותם. בקבוצה זו צמחים גדולים כמו האייכורניה עבת-רגל, וזערוריים כמו האזולה.

ליקינטון המים איברים צפים מתנפחים ופריחה ורודה ויפה והוא זקוק לדילול, וכך גם חסת המים. צמחים אלה זקוקים להרבה חומר אורגני במים, ולכן יש בעיה לשלבם עם נימפאות הזקוקות למים נקיים. במכלים קטנים, בהם לא ניתן לשתול נימפאות - יש להם ערך רב. צמחים צפים נוספים הם אדשת המים, הגדלה בר בארץ; סלבינה - שרך צף, המתרבה על ידי נבגים; אזולה - שרף צף קטן, בעל עלווה המקבלת גוונים אדמדמים, ויפה גם בחורף.

הגדרה לא מדויקת לקבוצת צמחים שחלקם גדלים בבוץ, חלקם במים רדודים או עמוקים וחלקם מתאימים לקרקע רגילה. על קבוצה זו נמנים צמחים זקופים, שלהם חשיבות עיצובית - הם אלה המוסיפים את מימד הגובה בבריכה. חלק אחר הם צמחים זוחלים, המרככים את המעבר בין הבריכה לגן, זוחלים מהשוליים לתוך המים ומטשטשים את הגבול.

צמחי גדה מומלצים הם גומא הפפירוס והסוף - צמחים גדולים, המוסיפים ממד גובה לבריכה; שבטבט; מרסיליאה - שרועה למחצה; מנטת המים - בעלת פריחה סגולה וריח מנטה; אירוס ענף - בעל עלווה סרגלית מתאימה למים; כלה - נראית טוב בחורף, כשרוב צמחי המים נעלמים ומקשטת את המקום בפריחתה הלבנה היפה; אגמונים - בעלי עלים צרים ופיסוליים; פונטדריאה ותליה - בעלות פריחה הסגולה.

- קניית נימפיאה: לא לבחור מה שנראה יפה במשתלה, אלא להתייעץ עם מומחה המכיר את תכונות הזן הספציפי ולתאר לו את תנאי הבריכה הפרטית.

- פריחה: אם נימפיאה מפסיקה לפרוח, סימן שצפוף לה. צריך להחליף או לחלק את גוש השורשים ולשתול מחדש, רצוי באביב. כך אפשר ליצור שתילים חדשים כל שנה, במקום לקנות במשתלה (הדברים אמורים גם לגבי צמחי מים אחרים, שצריך לחדש אחת לשנתיים-שלוש).

- גם בבריכה מוצלת אפשר לשתול נימפיאות - אבל רק בשביל העלווה היפה, כי הצמח לא יפרח.

- לתחזוקת המים בבריכה, יש למקם טפטפת קרוב למים(בתנאי שלא מדשנים את הגינה דרך מערכת הטפטוף).

- לכל בריכה או מכל מומלץ להוסיף דגי גמבוזיה, המחסלים את היתושים.

- דגי קוי בבריכת נימפיאות יתלשו, יחפרו ויהרסו את הצמחים. דגי זהב לא גורמים לנזקים, אבל כמות גדולה תביא להאכלה מרובה ולפגיעה באיכות המים.

- צמחי מים כמעט שאינם סובלים ממחלות ומזיקים. כנימות על העלים יש לשטוף במים לתוך הבריכה - כך יספקו ארוחה טעימה לדגים.