כשרכשה תמי עמית את ביתה היפואי, הוא דמה יותר לחורבה מאשר לבית הראוי למגורים. השנים וההזנחה לא הטיבו עימו, לכלוך ותוספות מאולתרות השחיתו את פניו, ורצפתו כוסתה בשכבת זבל עבה. כל אלה לא הרתיעו את תמי, שראתה מבעד להררי האשפה את הפוטנציאל הטמון בבית.
לפני גלגוליו הרבים ודייריו המתחלפים, היה הבית חלק מליוואן ערבי עתיק שחדריו סדורים סביב אולם רחב ידיים בעל תקרה גבוהה, ולו חצר פנימית פתוחה לשמיים. השיפוץ, עליו הופקד האדריכל תמיר חטיבה, החזיר לבית את כבודו הערבי האבוד, ואף העניק לו טוויסט מודרני.
חטיבה, בוגר בית הספר לאדריכלות של אוניברסיטת תל אביב וידיד של בעלת הבית, סיים את לימודיו לפני שנה וחצי ועבד כעצמאי. בהמשך, הצטרף לסקיפ טרייסמן, ושניהם פתחו ביחד את המשרד "טרייסמן - חטיבה אדריכלים". "בפרויקטים הקודמים שלי", מספר חטיבה, "חיפשתי איפה ניתן לשבור קירות ולהתחיל מהתחלה. המקרה של תמי היה שונה. רצינו לנצל את מה שיש, לשלב ישן עם חדש". חטיבה מעיד כי לא היה בכוונתו לשמר את הבית העתיק כפי שהיה, אך גם לא להפכו לחדש. "רצינו שזה יהיה בית מודרני שנהנה מהישן. לא למחוק ולא לשמר", הוא מסביר.
החיבור בין ישן לחדש בולט בתכנון הבית, והוא המעניק לו את אופיו המיוחד. אלמנטים ארכיטקטוניים מקוריים, כגון תקרות גבוהות וחצר פנימית, מופיעים לצד תוספות חדשות ואלגנטיות, כמו הסטודיו שנבנה בגלריה וקונסטרוקציית המדרגות המובילה אליו. מסתבר, כי לערמות האשפה היו גם צדדים חיוביים, מפני שהרצפות המצוירות בסלון ובמטבח נשתמרו היטב והן מרשימות ביופיין.
רוב החלונות נותרו אף הם במצב טוב. החלקים החדשים שנוספו בשיפוץ נבדלים בכוונה מהישנים. הם אינם מנסים לחקות את הסגנון העתיק אלא מכניסים רוח מודרנית ונקייה, המנהלת דו שיח עם הסגנון היפואי העתיק. כך למשל, בחדר השינה עומדות דלתות מקוריות, ולעומתן - חלונות חדשים העשויים מחומר שונה. "קל היה ליפול לנוסטלגיה ולבחור פריטים משוק הפשפשים הקרוב", מספרת תמי, "אלא שחטיבה הקפיד על ההפרדה הסגנונית בין מקור לחידוש. אפילו רכשתי גופי תאורה עתיקים משוק הפשפשים", היא ממשיכה, "אבל חטיבה החליט שצריך ללכת על משהו נקי ומודרני, ובסופו של דבר בחרנו בתאורת ספוטים".
סטודיו קטן ומרחף
על פי התכנון החדש חולק הבית לשני אזורים: אזור פרטי ואזור ציבורי, ששוכנים משני צידיו של מסדרון. מימין לכניסה ממוקמים חדר הרחצה וחדר השינה, ומעברו השני - הסלון והמטבח. מעל לאמבטיה מרחף סטודיו קטן שנבנה בגלריה ותפס את מקומו של הבוידעם.
"כחלק מהתכנון החדש", אומר חטיבה, "טופלה הזרימה בבית". במקור, הייתה הדירה דירת מסדרון ארוכה וחשוכה. חטיבה פער בקירות פתחים שחיברו בין חללי הבית שהיו קודם לכן מופרדים. כך למשל, התווספו לסלון פתח כניסה וחלון. חדר העבודה החדש פתוח אף הוא לחללים הסובבים אותו. מלבד פתח הכניסה שלו המשקיף לסלון, נפערו בו חלון חיצוני וחלון פנימי הצופה אל חדר השינה. "הטיפול בפתחים", מסביר חטיבה, "הוא כמו ניקור - טיפול נקודתי שיש לו אפקט נרחב". "הפעולות הכירורגיות" של חטיבה שינו את התנועה והתחושה בבית וכעת הוא בית פתוח ומזמין.
חלק מרכזי בתכנון החדש היה הפיכת הבוידעם מעל לחדר הרחצה לחדר עבודה. קונסטרוקציה מורכבת של גשר מרחף מוביל מחדר העבודה אל גרם מדרגות מתכת אדומות, שחובקות את הקיר ויורדות אל הסלון. "חלק ניכר מעלות השיפוץ הושקע בקונסטרוקציה של הסטודיו", מגלה חטיבה. אבל הוא, ללא ספק, מעניק אופי לבית ומכניס ממד צעיר ודינאמי לליוואן הערבי.
החצר כחוץ
מלבד תוספת הסטודיו, נשאר חטיבה נאמן למאפייני הליוואן. על מנת שלא לפגום בגובה החלל ובמבנה הקשתות בפתחים, חטיבה ויתר על הנמכת התקרה, ומערכת המיזוג עוברת בתוך צינור חשוף הצמוד לתקרה. גם החצר הפנימית נשארה כפי שהייתה. היא מכניסה אור נעים ועדין אל תוך הבית וחושפת פיסת שמיים.
עמית וחטיבה התלבטו בנוגע לריצוף החצר. חטיבה טען שחצץ יהיה פיתרון מוצלח, ואילו תמי טענה שהוא ידרוש טיפול רב מדי. לבסוף הם התפשרו על מרצפות בטון שעונות לדרישות הפרקטיות, וגם נבדלות מהריצוף בבית ומסמנות את החצר כחוץ. שיפוץ החצר הפנימית חשף יסוד נוסף המאפיין את הליוואן. "בזמן תכנון החצר", מספר חטיבה, "בדקנו את השיפועים לצורך הניקוז. וכשהרמנו את הריצוף, גילינו באר בעומק של ארבעה מטרים, אליה התנקזו מי הגשמים". החצר הפנימית החדשה מכסה על הבאר המקורית, אולם עושה שימוש באותם השיפועים לצרכי ניקוז.
את קירות הבית מכסות עבודות אמנות של תמי. "הדגמים בציורים מתאימים לעיטורי הרצפה, ונראים כאילו נוצרו במיוחד עבור הבית", אומר חטיבה. "ובכלל", הוא מוסיף, "הבית הוא מאוד 'תמי'. הוא משקף את האלגנטיות, הרגישות, המרץ, העדינות ואת הניגודים שבה".