ימים לבנים

"אין סיכוי שתפספסי את הבית הזה", אמר לי האדריכל, כשהסביר כיצד להגיע אליו. ואכן, בין הבתים הוותיקים ברחוב השקט שבשכונת רמת אפעל, הוא בולט במראהו המודרני והחדש, ונראה כאילו זה עתה סיימו לבנות אותו. מפתיע לכן היה לגלות, כי מדובר בבית משנות ה-70 - השיפוץ הנרחב שעבר שינה את פניו ללא הכר, והפך אותו לבית מרשים בחללים המרווחים והמגוונים שבו, ובפתרונות הפרקטיים והאסתטיים שהוא מספק לכל בני המשפחה.

האדריכל מרק טופילסקי, הוא שתיכנן וליווה את הליך השיפוץ והעיצוב מחדש, שהחל למעשה מרגע הרכישה. "כשבאנו להתרשם מהנכס", מספר רביב, בעליו של הבית, "מצאנו בית עם המון חדרים קטנים, חשוכים וסגורים, ממש כמו כוורת. קירות עם שפריץ, ארגז רוח מעץ, חלונות קטנים ומחולקים והמון רהיטים כבדים". בעזרתו של האדריכל הצליחו, בכל זאת, להתרשם מהפוטנציאל, מהשטח הבנוי העצום שכולל הבית, ומהאפשרות להפוך אותו לבית החלומות של משפחת רביב.

המניע להחלטה לשפץ ולא לבנות מחדש, מסביר טופילסקי, נבע בראש ובראשונה, מחוזקו וחוסנו של שלד הבית, שהיה שייך בעבר לקבלן. שיקולים נוספים היו חיסכון בעלויות ובזמן האישורים - הפחותים בהרבה בשיפוץ לעומת בנייה חדשה. כך, בתכנון המחודש הפכו המגבלות של הקיים ליתרונות, ונוצלו לצרכים מעשיים ועיצוביים.

מלבד קירות המעטפת והעמודים, דבר לא נשאר בבית כמו שהיה (בעליו הקודמים של הבית פשוט לא זיהה אותו כשבא לבקר, סיפר רביב). ואגב, אפילו במקום עמוד אחד (שלא הופיע בתוכניות)והוסר, מחזקת את השלד עתה קורת פלדה, ומהווה, מעבר לתפקודה גם אלמנט עיצובי. כל המחיצות הפנימיות סולקו, הצנרת כולה הוחלפה כמו גם מערכת החשמל, פתחים הורחבו, נוספו וחולקו מחדש, ואין חלל אחד שנותר כפי שהיה לפני השיפוץ.

הדרישות הבסיסיות של משפחת רביב היו, בית שיספק את הצרכים של ההורים ושלושת ילדיהם, שיתן לכל אחד אזור פרטי לפעילותו, אך גם יאפשר קשר בין החללים השונים ותחושה מרווחת.

כל אחד מהמפלסים הרבים שהיו בבית במקור, עוצב מחדש כצמד חדרים - חדר שינה ואזור פעילות, כך שה"בלגן" ייתחם באזורים מוגדרים. חלוקה זו לוקחת בחשבון, גם את הצרכים העתידיים של הילדים, ותאפשר להפוך כל מפלס בקלות למעין מיני-סוויטה לכל אחד מהילדים.

במפלס התחתון ביותר ישנם היום חדר שינה וחדר מחשב; מעליה - מפלס הקרקע ובו המטבח, הבר, פינת האוכל והסלון; במפלס שמעליו - חדר שינה לאחד הילדים, חדר טלוויזיה ואמבטיה; ובמפלס העליון - חדר השינה של ההורים ובצמוד לו חדר אמבטיה וחדר ארונות, לובי המפריד בין האגפים במפלס, ובאגף השני - שני חדרי שינה לילדים. חלוקה זו ביטלה את קיומם של מסדרונות בבית.

אין כאן שום חלל המשמש למעבר בלבד; אזורים המשמשים למעבר הוגדלו, הורחבו ומוקמה בהם פונקציה נוספת. כך, אומר טופילסקי, כל שטח בבית מאפשר חוויה כלשהי, אין שום אזור "מת". ואילו המעבר בין מקום למקום, בין פונקציה לפונקציה, מאפשר להתנסות בניגודים בין מקום למקום ולחוות את החוויה הכוללת של הבית.

אהבת האירוח של דיירי הבית, היתה קריטריון נוסף וחשוב שהשפיע על השיפוץ. משפחת רביב מרבה לארח, והעיצוב החדש של קומת הקרקע נותן לכך מענה מושלם, ומאפשר לארח כמות גדולה של אנשים, בלא שיחושו צפיפות; ותוך יצירה של אזורים שונים ומגוונים, אינטימיים יחסית, בתוך החלל המרכזי. כאמור, כולל חלל זה את המטבח הפתוח והפרקטי (גמר אפוקסי) ומשטחי "סטאר-און", שקוויו ארוכים ונקיים ,אי ישיבה ובישול, שצדו האחד פונה למטבח וצדו השני מגדיר את תחילת אזור האוכל ופונה גם לסלון; סלון רחב ידיים; פינת אוכל גדולה בצדו; ורחבת ישיבה חיצונית הממשיכה אותה. בין המטבח לפינת האוכל נמצא אזור אירוח נוסף - בר מיוחד, שניתן לשבת משני צדדיו.

בר זה כולו הוא גוף תאורה התלוי בין קיר לעמוד הנראה מרחף באוויר. כאשר אינו מואר, נראה מדף הבר, העשוי מהחומר החדש יחסית בישראל ה"סטאר-און" כלוח לבן אטום, בדומה למשטחים אחרים במטבח. אך כאשר הוא מואר מלמטה, מתגלה השקיפות של ה"סטאר און" במלוא הדרה, המבליטה את קונסטרוקציית הברזל עליה הוא מורכב, ויוצרת מראה ייחודי ומעניין.

מה"סטאר-און" עשוי גם אי הישיבה והבישול - כאן במראה הלבן, הנקי והאטום. יתרון נוסף של החומר הוא האפשרות לעצבו בדיוק לפי הדרישות והמידות הרצויות, ולקבל אלמנט אחיד, חלק ונקי. הצבע הלבן מצטרף לשאר האלמנטים הקלים והבהירים השולטים בבית.

בריצוף הבית, משולבים בטון מוחלק בטקסטורות שונות ופרקט מעץ. כך למשל, בחדרי האמבטיה נמצא בטון מוחלק לבן, ואילו רצפת הלובי של המפלס העליון היא בטון מוחלק עם אפוקסי שחור, היוצר מראה דרמטי במיוחד, כשעוברים ממנו אל חדר השינה של ההורים, שכולו לבן - מהפרקט ועד התקרה.

המדרגות עשויות גם הן בטון מוחלק. יציקות הטרצו הקודמות, הוחלפו ביציקות בטון אפור. כדי לאפשר קשר עין בין המפלסים, הוסרו עד כמה שאפשר הקירות שתחמו קודם את גרם המדרגות, ובקיר החיצוני התוחם אותן, נפתח חלון גדול, המחדיר אור לאזור זה ולמפלסים שמעליו ומתחתיו.

לפתחים הגדולים מתווספת סדרת פתחים גדולים ושקופים בחלקו האחורי של הבית, המחדירה את הירוק מבחוץ ומאריכה את המבטים מתוך הבית, עד לקצה המגרש. כדי ליצור תחושת מרחב גדולה עד כמה שניתן, נעשה "שימוש" בצמחייה של השכנים: גבולות המגרש טושטשו, כך שהעצים הירוקים של השכנים נראים כהמשך ישיר שלו.

בתאורת לילה האפקט חזק עוד יותר, במיוחד בחדר ההורים שבמפלס העליון. כשנכנסים לחדר בשעות החשיכה, יוצרים העצים הגבוהים והמוארים שבחוץ, תפאורה דרמטית ומרשימה.

התאורה היא גורם עיצובי משמעותי מאוד בבית הזה, לא רק בשעות החשיכה. היא נועדה ליצור אשלייה של מרחב רב מכפי שהוא; להדגיש אלמנטים בבית; וליצור אפקטים משל עצמה, אווירה והפתעות. בבית יש המון מוקדי אור - בתקרה, ברצפה, בקירות וגם בחריצים שונים טמונים גופי תאורה, שנצבעו ברובם בלבן, והם עצמם נטמעים בחלל הבהיר.

ועדיין לא דיברנו על גופי התאורה הגדולים והמעוצבים: מעל האי במטבח תלוי גוף תאורה מרשים דמוי עור פרה (גופי תאורה - "קרני תכלת"); מעל פינת האוכל - שנדליר מודרני שחור ודרמטי; ביניהם נמצא הבר המואר - שהוא כולו גוף תאורה צף בחלל; ומעליו אלמנט מיוחד נוסף של המעצב ההולנדי טורדבונטג'.

לגופי התאורה המעוצבים מתווספת שורת פרטי ריהוט של מעצבים בינלאומיים שונים, כולם שומרים על הקו הנקי והמודרני, כך הכיסאות של פיליפ סטארק שבפינת האוכל; כיסאות הבר, הספה הלבנה ושתי הכורסאות בסלון של פולטרונה פראו; כולם יובאו על ידי משפחת רביב עצמה. מול המעצבים הבינלאומיים ניצבות עבודות אמנות של האמן הישראלי יואב בן דב; למעט עבודה אחת - סדרה של ציורי פרות - שרביב עשה בעצמו.

תקציב מוגדר ומוכתב מראש, ומגבלות הבית הישן, מדגיש טופילסקי, הפכו כאן ליתרון - חייבו חשיבה ותכנון זהירים וקפדניים, והביאו לכך שמהשיפוץ הזה ייצא לבסוף בית עם אמירה ברורה אחת, המשרתת בדייקנות את הצרכים הפרקטיים ואת ההעדפות האסתטיות של המשפחה; עבודות האמנות, פרטי הריהוט, גופי התאורה, מערך החללים בבית, שורת החומרים וצורות הגמר, הטיפול בפנים ובחוץ - מדברים כולם באותה שפה, משלימים זה את זה, תורמים כל אחד בדרכו ומצטרפים למכלול השלם של הבית הזה.