העיר כמקור השראה

בתום שבועות ארוכים של עבודת הכנה מאומצת, הציגה האמנית אליזבת היקוק מודל עירוני מוקפד של סן פרנסיסקו במוזיאון "EXPLORATORIUM" שבעיר. המודל בנוי מחומר מקורי - ג'לי למאכל.
החומר המפתיע שבחרה היקוק לפרויקט שלה הפך את המודל הארכיטקטוני לפרויקט אמנותי-מטפורי, הנוסך משמעויות חדשות לתפישת העיר.

העיר כמטפורה וכמקור השראה אינה נושא חדש; עולם האמנות והעיצוב הרבה לעסוק במרקם העירוני בתקופה המודרנית. לאחרונה חוזרת העיר ומציתה את דמיונם של מעצבים ואמנים. יש הבוחנים את האסתטיקה בקווי המתאר העירוניים, כמו המעצב ההולנדי ג'ירי אבנהאוס JIRI EVENHUIS, שיצר גופי תאורה בהשראת גורדי שחקים.

אחרים מתבוננים בעיר בעיניים נוסטלגיות - כמו חברת הטקסטיל BEASTIES TIMOROUS שעיצבה בד מודפס במראות לונדון במאה שעברה, או פונים לצדדים הפוליטיים של ההוויה האורבנית - כמו עזרי טרזי, שעיצב את שולחן בגדד החדשה מפרופילי אלומיניום היוצרים יחד את הקומפוזיציה של מפת העיר לפני הפלישה האמריקאית.

הרומן של היקוק עם הייצוג האורבני החל בצילום העיר מזוויות לא שגרתיות, שהולידו דימויים מופשטים והציגו נקודות ראות חדשות. "השלב הבא היה ליצור ערים משלי ולצלמן" היא מסבירה. "התלבטתי מאיזה חומר לבנות את המודלים. אני מאוד אוהבת אור וצבע, וכשחשבתי על חומרים יצירתיים לעבודה נזכרתי בג'לי, שהוא צבעוני וחדיר לאור. ג'לי הוא נוח מאוד לעבודה, וגם מתקשר לחומרים של ילדות".

השימוש בחומר מתכלה מתאים למטאפורה נוספת שהיקוק מזהה בעיר - הזמניות. "למרות שערים נראות לנו יציבות ונצחיות, ההיסטוריה מוכיחה אחרת. לניו יורק היה סקייליין מזוהה ומוכר כל כך ועכשיו איננו עוד, גם חלקים שלמים בניו אורלינס נמחקו בסופה האחרונה, והצונמי השחית ישובים רבים באסיה. עבודות האמנות שלי הן זמניות, כמו העיר", מסכמת היקוק.

סן פרנסיסקו נמנית אף היא על הערים "הזמניות": באפריל שעבר צוינו 100 שנים לרעידת האדמה הגדולה שפקדה את העיר, בעקבותיה פרצה שרפה שכילתה חלקים נרחבים ממנה. הג'לי הנמס וצבעי האש הכתומים-אדומים בעבודה "סן פרנסיסקו מג'לי" מזכירים את הלהבות שאחזו בעיר, ומחזקים לדעת היקוק את הפואטיקה של הזמני.

קרים ראשיד בוחן את העיר בעיניים רומנטיות. סדרת כלי האוכל שלו, "MORPHESCAPE" שעיצב עבור החברה הטורקית "GAIA AND GINO", שואבת את השראתה מהאקזוטיקה של איסטנבול, ממראה צריחי המסגדים וכיפות המבנים בארכיטקטורה המקומית. לא רק צורות הכלים מושפעות מהעיר הטורקית, אלא גם תכליתם: הסדרה שעיצב מותאמת למנהגים המקומיים, ומספקת את צרכי הארוחה המסורתית. ראשיד מושפע בעיצוביו מהערים בהן הוא עובד אך מוודא, לדבריו, שעיצוב יושפע באופן מטפורי או סימבולי מהעיר ולא יסתפק בציטוטים ויזואליים ברורים מאליהם.

"את הקולקציה הראשונה לגאיה וגינו תכננתי במסעי הראשון לאיסטנבול", מספר ראשיד, "שם הושפעתי מהנופים, האנשים, האוכל והתרבות. למספר פריטים מהסט רשמתי סקיצות מחלון חדרי במלון, שהשקיף על קו האופק של איסטנבול. ההשראה לשאר פרטי הקולקציה הגיעה בביקורי בבזיליקה התת-קרקעית, בה טמון הנביא מוחמד". כשהם מקובצים נראים הכלים המרכיבים את MORPHESCAPE כיחידה קרמית אחת בעלת קו מתאר המשכי, אך בשעת הסעודה, שהרכיבים מחולקים ופזורים על משטח, נפרשת העיר על פני השולחן כנוף מודולרי.

את האסתטיקה האורבנית שמגלה ראשיד באיסטנבול, מוצאים יונתן הופ ושרה אוסלנדר מסטודיו סטלה בתל אביב. בסטלה יוצרים דימויים עירוניים של רבי קומות, אנטנות ועמודי חשמל על כלי אוכל. "ההשראה היא הסביבה היומיומית שלנו - מה שנמצא מחוץ לחלון" אומר הופ. "יש אנשים שמתבוננים בטבע כמקור ההשראה, סביבי אין טבע אלא עיר" הוא מסביר. "ברור שאם הייתי חי בכפר, העיצובים שלי היו שונים".

העיר של הופ ואוסלנדר אינה רעשנית וצפופה כפי שתל אביב האמיתית עלולה להיות, אלא מרוככת, אסתטית ונוסטלגית יותר. אוטוסטרדת כבישים הופכת לעיטור גיאומטרי על מפת שולחן, עמוד חשמל לאיור עדין על צלחת, ודודי שמש מכוערים לבליטות חינניות על גגות בתים מיניאטוריים. "תל אביב מרתקת, היא עיר עם כל כך הרבה פוטנציאל שלא ממצה את עצמו, שקבור מתחת להזנחה וללכלוך" מסביר הופ, "אנחנו מנסים להראות את הפוטנציאל שטמון מתחת".

בין אם המעצבים מסתכלים על העיר בעיניים רומנטיות, נוסטלגיות או פוליטיות, המשותף לכולם הוא היכולת לראות מעבר ליומיום האפרורי והשוחק. העיצוב פוגש את העיר במקום שבו זיהום האוויר מתפוגג, הבניה הצפופה וגורדי השחקים הופכים לקווים גיאומטריים מופשטים. רק אז, מבעד לקליפות היומיום, נגלית עיר חדשה - על שלל המשמעויות התרבותיות-חברתיות-מטפוריות המקופלות בתוכה.