טרמינל 1, הטרמינל הישן של נתב"ג, נראה עלוב מתמיד. כמו גוויה מתפוררת של לוויתן ענק, שמוטלת על החוף, הוא נותר ללא מטוסים וללא נוסעים, בולע לקרבו את העבודות הקטנות של בוגרי בצלאל, שמתגמדות בתוך אותה בטן לוויתן עמוסת משמעות.
לידו גם הטרמינל בטשקנט נראה הרבה יותר טוב. בטרמינל 1 יש שטיחים מתקלפים, מרצפות חומות משרות אווירת נכאים, ותקרה דקורטיבית ומונוטונית, עמוסת פלורוסנטים שרובצת כענן שחור, כבד ומעיק מלמעלה. שלטי הפרסום וההכוונה דהויים ושכבת אבק כבדה רובצת על הכל.
מי שציפינו שיסיר אותה לא היו פועלי הנקיון, אלא בוגרי שנת ה- 100 לבצלאל. סטודנטים צעירים עם מעוף, מבית ספר אמנותי, פורץ דרך וותיק, שבחרו להציג את עבודות הגמר שלהם בחלל הטרמינל העזוב ולהפוך אותו לחלל גלריה. אבל לאלו כנראה נשרו כנפי הטיסה בין ירושלים לנתב"ג, בדרך לנחיתת האונס הבלתי מוצלחת, חסרי אוויר וחסרי דלק, מלבד כמה ניצולים.
ונשאלת השאלה מדוע? מי נתן את ההוראה לנחות בנתב"ג? הרי במשך שנים, אנו תושבי המרכז, היינו יוצאים לנופשון קצר בחו"ל כל קיץ. היה זה הביקור היומי בבצלאל שבירושלים. שם - בין בתי האבן המחביאים פיסות היסטוריה, בין נדבכיהן, ברחובות ובסמטאות הציוריות, ובמראה הנשקף מבצלאל החדש אל עבר מדבר יהודה וים המלח - שם זכינו להרגיש ליום אחד קצת בחו"ל. בלי ביקורת דרכונים, בלי טרמינל ובלי מכס, אבל עם שיטוט בין מחלקות, וביקור בסדנאות האמנים בין כלי ניפוח, צורפות ותנורי כבשן.
7 מחלקות, 1500 עבודות, 400 בוגרים ו-100 שנה לבצלאל ומסלול אחד מפותל ומבלבל ביניהן. למען האמת, אם יש משהו שבשבילו כדאי לנסוע לטרמינל 1, הוא בדיוק שני קצותיו של המסלול: בקצה אולם הנוסעים בקומת הדיוטי פרי מציגה המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, ובקצה השני בקומת איסוף הכבודה שמתחתיה מציגים בוגרי התואר השני וסטודנטים אורחים מחו"ל. ביניהן אמורים היינו לעלות לטיסה...
עיצוב מבטיח במחלקת לעיצוב קרמי וזכוכית
מולי בן ששון, ראש המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית מציג תערוכה מרתקת ומגוונת, עם בוגרים מבטיחים לצד סטודנטים צעירים יותר. תמצאו שם מרזבים, רעפים ופרטי בניין, טכניקות ייצור מגוונות כמו עבודת רקמה עדינה בזכוכית הנקראת פאט ד'בר לצד יציקת זכוכית וניפוח פיירקס.
ביניהן כדאי לשים לב לנועז הראל בעבודות "שיבר" ו"מגדלי מים", המשלבות זכוכית ואינסטלציית ברזל חלודה; בוריס שפייזמן עם מערכת הלבשה תחתונה מזכוכית; לימור שרייבר בעבודות ניפוח פיירקס עדינות וחודרות; נעה הגלעדי עם טרקטור מזכוכית ועוד.
נחום טבת אצר תערוכה מרשימה המשלבת בחכמה בין הבוגרים הישראלים לבוגרי תואר שני מאוניברסיטאות בחו"ל שהוזמנו במיוחד. כאן ניתן באמת לטעם מעט מחו"ל עם עבודות מגזרת נייר עדינות של Anrew Ross משיקגו, עבודה של Chloe Dugit Gros מפריס שנעשתה במיוחד לטרמינל 1, ועבודת וידאו מרשימה בחלל היציאה. דווקא עבודת הקרטונים על מסוע הכבודות חלשה (אולי בגלל שהמסוע גם הוא חלש ולא עובד), אבל למרות זאת נדמה שההתייחסות למקום, מה שבאנגלית מצטלצל יפה כ- Site specific, מורגשת כאן לראשונה. זה לא שנעשה כאן שימוש בטלויזיות המידע של הנתב"ג או בשלטי ההכוונה האלקטרוניים הענקיים, כמו גם חוסר ההתייחסות למערכת הכריזה המשמעותית כל כך בשדות תעופה, אבל בכל זאת רב העבודות, בדרך הצבתן ובאופיין מתייחסות לחלל.
אני לא יכול לסיים את ביקורת המכס שלי בלי לציין לרעה את התוויות שהודבקו לעבודות. באיזה טרמינל אתה שם את המזוודה שלך בלי לכתוב מה היא, של מי היא, מתי ארזת אותה ומה יש בתוכה! לפעמים המזוודות מוטלות במקום אחד והפתק... לך תמצא אותו. מילא שבביקורת המכס אין מה להצהיר, אבל גם לפשל בבדיקה הבטחונית? כשהתותחים בביירות רועמים המוזות בטרמינל 1 שותקות.
100 שנה לבצאלאל, טרמינל 1 נתב"ג. התערוכה תינעל ב-8 באוגוסט.
שעות פתיחה: א'-ה' ושבת 11:00-21:00 יום ו' 11:00-18:00,
במהלך התערוכה ייערכו הרצאות ואירועים שונים.