פסקול של סרט

הכניסה לדירה, ששוכנת בבית דירות בלב תל אביב, כרוכה בהפתעה. פנים הדירה שונה מאוד מן הבניין שבתוכו היא ממוקמת, ועם פתיחת הדלת נדמה כאילו מתנגן פס-קול של סרט או מחזה שזה עתה התחיל - סלסולי קול, דנדון פעמונים, פכפוך מים ואוושת אריגים רקומים. הדלת, הרגילה למראה מצדה האחד, נראית כדלת עץ מגולפת מצדה השני. היא נסגרת, ואנו נמצאים בעולם אחר.

גם בפועל אין זו דירה רגילה, המשמשת למגורים שוטפים. המעצב יוסי קונפורטי עיצב אותה מראש כדירה לחופשות, שבעליה פוקד אותה רק מפעם לפעם, לפרקי זמן קצרים. במקרה זה היה חשוב ליצור חוויה כוללת, שתספק השראה למי שמבלה בה ותאפשר ניתוק ושלווה. “היה לי ברור שאני משתמש בסגנון אוריינטלי כלשהו”, אומר קונפורטי. גם סגנון הודי עמד על הפרק, אלא שלבסוף הוחלט על עיצוב בסגנון מרוקאי.

לקראת הגשת ההצעה לפרויקט חקר קונפורטי את הסגנון לעומקו וגילה הבדלים רבים בין זרמיו השונים. הוא ליקט רכיבים מכל מיני מקורות, אך בעיקר השתמש בסגנון האופייני לשכבות האמידות, שמושפע יותר מספרד ומצרפת. אין כאן ניסיון להיות “אותנטי” ולהעתיק בית מרוקאי, אלא ליצור אווירה באמצעות סגנון. עיקרון זה בא לידי ביטוי בכמה רבדים.

ראשיתו של תהליך העיצוב היה בהדמיה ממוחשבת המתארת בפרטי פרטים את האמור להתבצע, כלומר, ביצירת עולם וירטואלי תלת ממדי על גבי מסך המחשב. לאחר שהלקוח קיבל את ההצעה (”באומץ”, מציין קונפורטי), היא בוצעה במדויק בטכניקות שונות, שחלקן יובאו ישירות מן העיצוב במחשב (הדפסות, חיתוך CNC) ובחומרים שחלקם משמשים בדרך כלל לעיצוב תפאורות, חנויות, תערוכות או מלונות.

במקרה זה, דווקא ממד האשליה והמלאכותיות המסוימת הוא שתורם להשגת האווירה התיאטרלית-קסומה של המקום. הסטודיו של קונפורטי הוא רב תחומי ועוסק גם בעיצוב תפאורות ותערוכות. הוא ושני עובדיו (עמית פפו וערן עמית) באים מתחום העיצוב התעשייתי, ולטענתו, זה מה שמאפשר להם את הקישור המדויק בין ההדמיה למציאות. היכרותם עם חומרים רבים ועם תהליכי ייצור אזוטריים מאפשרת להם, כדבריהם, לעשות מה שהם רוצים.

ההעזה להשתמש בריבוי צבעים וטקסטורות נובעת מאמונתו של קונפורטי כי גם גירויים רבים עשויים להיות מרגיעים, אם יש ביניהם הרמוניה. ההתניה התרבותית הגורסת שגוני לבן ושמנת הם מרגיעים יותר מנוגדת, לדעתו, לאופן שבו הגוף באמת מושפע מצבעים.

כמי שמשתמש בעקרונות הפנג-שואי ואף מייעץ בתחום זה, עיצב קונפורטי את הדירה בהתאמה מרבית לאישיותו של הלקוח. העמודים המסוגננים שנבנו בחלק המרכזי של חלל ההסבה עשויים פוליסטירן מוקצף. כותרות העמודים פוסלו בגבס, בעבודת יד. הקרניזים הרחבים המקיפים את התקרה עשויים גם הם פוליסטירן, בחיתוך CNC.

אחת הפינות בבית מרוככת בציפוי דמוי אבן, אף הוא מאותו חומר, שסותת ועבר שריון - דרך פשוטה וזולה יותר ליצור אפקט של סלע כבד הצומח מן הקיר, מבלי לוותר על כך מסיבות טכניות. הציפוי הצבעוני שעל חלק מן הקירות נעשה למעשה במחשב, כדגם גרפי שהודפס על בד מיוחד, מודבק לקיר בדבק עמיד ביותר. כך נוצר “טפט”, שאי אפשר לקנותו מן המוכן, המיועד באופן בלעדי לחלל מסוים זה.

יתר הקירות, ואף התקרה, מטויחים בטיח דקורטיבי של “דקו-ליין”, תוך כדי הקפדה על הרכבה של גוונים וטקסטורות מדויקים, כשבכל חדר משולבים כמה גוונים.

מאחר שמדובר ב”דירת קבלן”, שתקרתה, כנהוג, נמוכה למדי, לא נעשו הנמכות נוספות לצורך מערכת המיזוג. צינור האוורור גלוי ונהפך לאלמנט דקורטיבי. הוא עשוי פליז, שממנו עשויים גם אלמנטים נוספים בבית, כמו העיטורים על הדלתות, הלוח העליון של המזנון ומעקה המדרגות.

המדרגות המובילות לקומה העליונה צופו בגבס בחלקן התחתון, ושובצו בהן אריחים לקישוט וגופי תאורה, המאירים את הצמחייה בפטיו שמתחתן.

הבית מצויד במערכת חשמל חכמה, המאפשרת אור לפרקי זמן קצובים; בשילוב עם השקיה הידרופונית, הצמחייה אינה סובלת מהעדרם של הדיירים.

גם במטבח יש שימוש בציוד עדכני, למרות חזותו העתיקה והמסוגננת. המקרר מוסווה מאחורי דלת עץ ודלתות הארונות זכו לקשתות. ציפוי העץ הכהה, בשילוב עם פסי פליז וניטים גדולים, מסווה את כל הדלתות בבית, אף שברוב המקרים נעשה שימוש בלוחות דקים של פרקט אלון ישן. גם כאן נוצר אפקט מיושן וכבד, באמצעים “קלים” וזמינים.

הריהוט בבית, שרובו מיובא ממרוקו, נקנה ממקורות שונים, או יוצר במיוחד. את עבודות הנגרות בבית ביצעו כמה נגרים, כל אחד על פי אופיו ונטיותיו.

כבעל חנות המתמחה ביבוא של ריהוט עתיק (”עתיקות בני”, ביפו) שילב יוסי קונפורטי בדירה כורסה אנגלית מקורית וכורסה בסגנון לואי-פיליפ, שזכו לריפוד חדש, בבד מרוקאי. המזנון גם הוא ספרדי עתיק וצורף לו לוח עליון עשוי פליז.

השילוב בין חדש לישן, בין אותנטי למלאכותי, יוצר עולם חדש, כמעט בדיוני. שילוב בין יכולת טכנית ותעוזה עיצובית איפשר את המעבר הישיר מההדמיה הממוחשבת לדירה שהיא סביבה חלומית, כובשת בטוטליות שלה.