אבטחה מתקתקה

מטיאס מגיירי, 32, נולד בגרמניה להורים ממוצא הונגרי וחי כיום בלונדון. את תחילת דרכו עשה בתחום העיצוב הגרפי, תוך כוונה להמשיך באותו כיוון. בהגיעו ללונדון, התלווה לחבר שניגש לבחינות הכניסה ללימודי עיצוב מוצר באקדמיה המלכותית לאמנות (Royal College of Art) וכצפוי, החבר לא התקבל ללימודים, אך מגיירי התקבל ובהמשך אף זכה במלגה.

עם סיום לימודיו, בשנת 2003, הקים מגיירי את חברת Sweet Dreams Security ("חלומות אבטחה מתוקים") הנושאת את שם אחד הפרויקטיים שלו, העוסק ביחס האמביוולנטי שקיים בנושא האבטחה והמקום שהם תופסים בעיר.

הדבר הראשון שמגיירי מבקש להבהיר הוא, כי הוא שונא מוצרי אבטחה, ויותר מהם - הוא שונא קיטש.

"זה נכון. בגלל שאני שונא אותם ואפילו חושש מהם, החלטתי להשתמש בכלים אלה על מנת לגרום לאנשים להסתכל סביבם ולחשוב שוב על הדברים שהם לוקחים כמובנים מאליהם. וויקטור שקלובסקי (סופר רוסי מתחילת המאה הקודמת) טוען כי מהות האמנות היא לגרום לאנשים לראות שוב את הדברים שהם כבר מכירים. אני מנסה לעשות זאת עם האובייקטים שלי".

"התחלתי את הפרויקט עוד בזמן לימודיי באקדמיה, בתקופה בה כל מנגנוני האבטחה בהם האנשים הקיפו את עצמם נראו לי כפרנויה קיצונית ולא מבוססת. אירועי הטרור של הזמן האחרון העניקו תוקף מסוים לצורך בהגנה, אך הטרור מכוון בברור למרחב הציבורי. אני רואה את מטרתי בתחום הפרטי דווקא. האדם הפשוט עובד כל כך קשה על מנת לשלם את המשכנתא שלקח על הבית, ובסוף היום הוא חוזר למקום שבמקרה הטוב נראה כמו מבצר, וברוב המקרים - כמו בית כלא".

"עשיתי אבחנה פשוטה של שני עולמות המתקיימים האחד בצמוד לשני: סורגים, בריחים וגדרות, לעומת גמדי גינה, פסלוני חרסינה ווילונות מלמלה פרחוניים. המיזוג בין שני העולמות הוליד סדרה של אובייקטים הומוריסטים. חלקם כל כך חמודים עד שהחיוך המוגזם והקיטש המוקצן הופך אותם שוב לגרוטסקיים ולמאיימים".

"אני באמת רוצה להביא לשינוי, וחשוב לי להגיע לקהל רחב ככל האפשר. בעיה שמוכרת לי מעבודתי בתחום העיצוב הגרפי היא, שאני מוצא את עצמי הרבה פעמים משכנע את המשוכנעים. מסרים המועברים בצורה מתוחכמת ומעודנת מגיעים בדרך כלל לקהל מצומצם ומודע. הייתי מעדיף ליצור קשר עם הקהל הרחב, זה שממהר לעבודה וטרוד מדי בענייניו מכדי לעצור בגלריה ולרדת לעומקו של עניין. המיקום של האובייקטים שלי ברחוב מאפשר לי לתקשר עם כולם".

"אני מסתכל על חומת ההפרדה ושואל את עצמי: איפה הגרפיטי-ארט?"