וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לופט והעיר הקטנה

ליאת סטניסלבסקי

1.7.2006 / 13:00

לופט במרכז תל אביב מציע לכם לקחת שאכטה אחת ניו יורקית יחד עם שאיפה מהפיח העירוני

קשה שלא לחשוב על ניו יורק כשמבקרים בדירה שתכננו יעל בן ארויה ויורם שילה במרכז תל אביב. עם קצת דמיון אפשר להחליף את צמרות העצים של רחוב סוטין בירוק של הסנטרל פארק, ואת הנוף האורבני של תל אביב בזה של התפוח הגדול.

התחושה הניו-יורקית נובעת לא רק מהנוף הנשקף מהדירה, אלא גם מהתכנון, חלוקת השטח ובחירת החומרים. בן ארויה ושילה החלו את דרכם בניו יורק. הם נסעו לשם ללמוד אדריכלות באותו החודש, ובדיעבד הסתבר שאף נכחו באותן הרצאות. בן ארויה למדה ב"קופר יוניון", חיה ועבדה בעיר תשע שנים. שילה, שלמד הנדסה בטכניון ולדבריו השתעמם, נסע ללמוד באוניברסיטת קולומביה ונשאר בניו יורק חמש שנים. ואולם, רק עשור מאוחר יותר הם הכירו בארץ.

בשלוש השנים האחרונות הם עובדים ביחד, ומקפידים להשתתף בתחרויות בינלאומיות. "תחרויות הן הזדמנות טובה לאדריכלים צעירים", מסבירים בן ארויה ושילה. "הן אנונימיות ובדרך כלל לא מבוססות על פוליטיקה".

לבנים של פעם

את הדירה בסוטין תכננו בן ארויה ושילה בסגנון לופט. היא נפרשת על שתי קומות: בקומת הכניסה מבואה, מטבח, חדר ילדים עם חדר אמבטיה צמוד ויחידת הורים עם חדר אמבטיה נוסף; בקומה העליונה, לצדו של גרם המדרגות, סלון קטן ומולו גאוות הבית - גג מרהיב מצופה דק. "כמו בכל עיר גדולה וצפופה גם כאן נאלצנו להתמודד עם שטח לא גדול, ולנצל אותו בצורה מרבית כדי שיוכל להכיל משפחה ולענות על צרכיה", אומרים בן ארויה ושילה. וכך אין בבית אף אזור לא מטופל. השטח בין חדר השינה של ההורים לחדר הרחצה, למשל, משמש כפינת עבודה. בכוך בכניסה לאגף ההורים הוצב ארון, שתוכנן במיוחד ונצבע בצהוב.

כדי להגדיל את תחושת החלל וגם להכניס את הנוף הירוק של צמרות העצים לתוך הבית, נפתחו בקיר המערבי חלונות נדיבים. הקיר הירוק, כפי שמכנה בן ארויה את הקיר המערבי, מתחיל בחדר ההורים, ממשיך אל המטבח ומסתיים בחלון ענקי בחדר הילדים. (קבלן אלי בן הרוש חברת "איזומטריה") בניצב לקיר הירוק עומד קיר מלבני סיליקט המפריד בין החלל הציבורי, המטבח והמבואה, לבין החלל הפרטי, יחידת ההורים.

לבנת הסיליקט הייתה חומר בנייה נפוץ בתל אביב בשנות ה-20 וה-30, ואפשר למצוא אותה מבצבצת מתחת לטיח מתקלף בשדרות רוטשילד ובמקומות רבים אחרים בעיר. אותה לבנה נפוצה גם בניו יורק, אלא ששם צבעה אדום כצבע האדמה המקומית, בעוד שבתל אביב צבעה לבן.

השמש משתפת פעולה

בן ארויה ושילה לקחו את החומר התל-אביבי הישן ושילבו אותו בדירה, בשימוש מעודכן ומודע לעצמו. לדבריהם, זו "מעין קריאה מחודשת של חומר ישן בטכניקה חדשה".

בגרסה שהציע שילה לקיר הסיליקט שובצו לוחות צמנט בין כל חמש שורות של לבני סיליקט. סיבי הבטון הדחוסים מחזקים את הקיר ומחלקים את המסה של הלבנים, ובכך יוצרים תחושה קלילה יותר.
שינוי נוסף שנעשה בבנייה המסורתית בסיליקט הוא כיוון הלבנה.

בצורת הבנייה המקורית סובבו מדי כמה שורות את כיוון לבנת הסיליקט, לצורך חיזוק קונסטרוקטיבי. שיטה זו מעבה את הקיר, אך מכיוון ששכבות הצמנט העניקו את החוזק הדרוש לא היה צורך לסובב את הלבנה, וכך נחסך מקום יקר
.
קיר הסיליקט ניצב כאלמנט עצמאי בחלל. הוא ממשיך לכל אורך הקומה, אך אינו נוגע בקירות החיצוניים וכך אינו מקלקל את תחושת הלופט. בקצהו ניצבות מדרגות מחופות בשכבת טרצו. המדרגות יוצרות תחושת תנועה בבית, והן מקיפות את קיר הסיליקט ומאגפות אותו בתנועה סיבובית.

חוויית התנועה היא אחד הנושאים שהעסיקו את האדריכלים בתכנון. "תכנון התנועה הוא מעין כוראוגרפיה", מסבירה בן ארויה.

נראה שהשמש משתפת פעולה עם המחול הזה, והיא מקיפה את הדירה ומציפה אותה באור המשתנה משעה לשעה. הקרניים הראשונות פורצות דרך החלון הגבוה בדרום מזרח, ומשעות הבוקר המאוחרות שוטפות את המדרגות המובילות לקומה השנייה. בהמשך מתגנב האור מהגג וגולש דרך המדרגות המתעקלות מטה. אחר הצהריים מגיע תורם של החלונות המערביים, שדרכם חודר לבית האור המסתנן מבעד לצמרות העצים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully