היי-טק עם קורוזיה מרוקאית

האדריכל עודד חלף, הידוע בסגנונו ההיי-טקי המודרני, התבקש לתכנן את ביתם של זוג שרצו דווקא בית בסגנון מרוקאי עם קשתות, צבעים וכל היתר. מהשילוב המעניין בין השניים התקבל - מהצד של החתן: בית היי-טק מודרני עם גג זכוכית ותריסים חשמליים, אבן אוניקס, מטבח יוקרתי ("בופי"), מסכי פלזמה, תאורה ועוד; ומהצד של הכלה: וילונות קטיפה מפוספסים, כריות אוריינטליות, קמין טג’ין מרוקאי, צבע כחול פוספור זרחני, פסיפס בגוני כחול-תכלת-טורקיז בחדרי הרחצה, מעקה ברזל צבוע בצבע חלודה הנותן תחושה של כלי נחושת עממי וקיר חוץ החושף לבנים עתיקות.

"המושג היי-טק שייך לתקופה קודמת שלאחר האידיאולוגיות", טוען חלף, "זה לא נכון להצטמצם להגדרה של היי-טק. בית הוא ציור אישי של מי שגר בו וקשה להגדירו בתבנית מצומצמת".

"בבית פרטי לא נכון לכפות אידיאולוגיה חד-משמעית, כשאנו בתקופה של פיוז’ן הכוללת הדגשים רומנטיים לצד היי-טקיים. זה חלק מהתפישה הבלתי לינארית, שבה האינפורמציה הרבה יותר מורכבת".

כבר מבחוץ ניתן לראות את המורכבות שעליה מדבר חלף, מורכבות צורנית שמזכירה את האורנמנטיקה המרוקאית בחומר. הבניין נראה כאילו הוא בנוי מחלקים-חלקים שהורכבו כמעשה טלאים זה על גבי זה במישורים שונים. הגג הנראה מהחזית הקדמית כמורכב ממישורים שחלקם חופפים, ואילו בחזית האחורית חושף הקיר המטויח את שכבת הלבנים העתיקה כביכול, שכבה מרוקאית-פולקלורית שמאחורי הפיין-ארט של חלונות האלומיניום החדישים, הטיח החלק ואבן האוניקס הזוהרת. על אף היותה סימן לטכנולוגיה מודרנית, היא עצמה נהפכת למעין תכשיט אורנמנטי המשובץ ומסודר בחמש שורות ושני טורים.

גם בפנים הבית מתרחשת אותה הפרדת מישורים ואלמנטים, בתוך חלל מרשים שגובהו יותר משישה מטרים: המטבח, פינת האוכל וחדר המשפחה מופרדים מחדר הדיור בקיר, שמופרד מהתקרה שמעליו. זו מופרדת מהתקרה הלבנה שמעל חדר הדיור, המופרדת מהתקרה הכחולה. וזו בתורה מופרדת מגג הזכוכית שמעל המדרגות שמפרידות בין חדרי השינה של הילדים להורים. בפינת האוכל שבחדר האירוח מופרדים הקירות זה מזה בחריצי אור שקועים בדומה לחריץ המראה המפריד באזור הכניסה בין קיר העץ המשמש כארון לקיר המדרגות. תקרת המטבח מונמכת.

"הרעיון הוא לבדוק את המפגשים בין חומרים ומישורים", מסביר חלף, "בעוד שהחזיתות מייצרות תחושה כרונולוגית (ישן מתחת לחדש), כאן ההתעסקות היא יותר במערכת צירופים הנותנת דימוי אחר".

"הגודש המושג בבנייה המרוקאית המסורתית על ידי אורנמנטיקה מתבטא כאן בחומרים וצבעים ברמה של משטחי כתם". הכתם הבולט מכל הוא הכחול, המופיע בקמין, בקירות, בתקרה ואפילו בתאורת ההלוגנים הכחולה המאירה את התקרה החוצצת בין המטבח לחדר הדיור.

אבל לא הכל נשאר ברמה של כתם והפרדת מישורים, על אף היותם מוטיב חוזר ומשמעותי. גדר הבית הקדמית, ריצוף העץ בחצר האחורית וריצוף האבן בבית פנימה מציגים כולם תבנית של שתי וערב עדין, המורכב מכמה אלמנטים גדולים בכיוון האורך וביניהם פס מפריד צר בכיוון הרוחב.

"סכמטיזציה של אריגה", מכנה חלף את התבנית הזאת, המאזכרת לדעתו את האופן שבו אורגים בדים מסורתיים וכן טיפול דומה בחומר בבנייה ערבית-ספרדית.

ובעניין הפיוז’ן ששוב חוזר, מעניין שהאבן הבהירה לריצוף מגיעה ממרוקו ואילו האבן הצרה והכהה יותר - מיפן. אבל פסגת הפיוז’ן שביניהן מיושמת דווקא במישור הורטיקלי - בפנלים וברום המדרגה האחרון בכל מהלך. כאן מנוסרות האבנים לפסים דקים וארוכים המודבקים זה מעל זה, כך שמתקבלת דוגמת פסים מרשימה המאזכרת שוב בנייה ספרדית-ערבית, אך מזכירה יותר מכל דווקא שכבות של עץ סנדוויץ’.

ואכן, לא במקרה הדימוי הראשוני העולה הוא עץ. הרבה עץ שולב בבית וכולו ברמת גימור מעולה ומסוג מובחר, המקנים תחושה של קופסת תכשיטים יוקרתית. אגוז ברזילאי משמש לדלת הכניסה ולארונות שלצדה, מדרגות הברזל בקונסטרוקציה עדינה במיוחד של חמישה ס"מ, מחופות כולן בעץ ונגה שחור. עמודי הפלדה המפרידים בין חדר הדיור למטבח מחופים ומעוגלים אף הם בעץ מסוג "אבוני" הקשור בטבעות פליז מוזהבות - כל אלה הופכים את העמוד כולו למעין תכשיט בפני עצמו. על רקע זה בולטים אלמנטים בעיבוד גס, כמו קירות הסלון המטויחים בטיוח גס ובצבע חול, או כמו הקמין הבנוי מבטון ומצופה בטיח אקרילי גס בצבע כחול פוספור זרחני. שניהם מאזכרים בנייה בבוץ, שגם היא חלק מהמסורת המרוקאית.

העיבוד העדין של העץ חוזר גם באבן. בעיבוד המשטחים באמבטיית ההורים ובשולחן האוכל הגדול נעשתה עבודת אמן בהרכבת שני סוגי אבן בדוגמת זברה: אבן אוניקס ואבן אפורה נוצצת (אמנון אזולאי, "מלה בסלע"). חבל רק שאבן האוניקס, שעיקר ייחודה הוא באור החודר דרכה, מונחת על משטח אטום המונע זאת.

"למרות שהבית מאזכר רומנטיקה מרוקאית", מסכם חלף, "זהו בסופו של דבר בית מאוד מודרני וטכנולוגי. יש כאן מסכי פלזמה, מיזוג אוויר וגופי תאורה שקועים. אתה לא מצפה מבית עכשווי שיואר בלפידים ו-2,000 מנורות שמן. כמו במוזיקה, זהו סוג של ציטוט, עיבוד מחדש (cover), סימפול שנהפך ליצירה מקורית בפני עצמה".