דמיינו עולם ללא טכנולוגיה: ללא דפוס, חשמל, מצלמה ומחשב. ההמצאות ששינו את פני העולם ואת הדרך שבה אנו תופשים אותו, הטביעו את חותמן והכתיבו חוקים חדשים, גם בתחומי העיצוב השונים. אך כמו בתחומי חיים אחרים, הפלאים הטכנולוגיים שתרמו להתפתחות עולם העיצוב, הביאו איתם גם מגבלות חדשות של שבלונות, פסי ייצור וחוסר ייחודיות. לכל אלה, אם ירצו ואם לא, כפופים היום מעצבים.
הרצון העז לפרוץ את גבולות הדפוס המונוטוני, ולוותר על קו הגבול שבו אמורה הזרימה להתחדש באופן זהה, הוא חלק מרוח חדשה, רומנטית וציורית, שכמותה לא נראתה מימי האר-נובו. הטרנד החדש, מוצא מעצבים רבים שמנסים לחזור למקורי ולמיוחד, על ידי שבירת דפוסים.
החלוץ הראשון להתלהבות הנאיבית היה טורד בונטג'י (Tord Boontje), שיצר אהיל מנורה שנקרא Wednesday Light, ומשם המשיך לאהיל נוסף ה-Garland Light שנחתך מיריעת פליז אחת בחיתוך לייזר מדויק, שבהשראת הקו הזורם שלו, נסחף כל עולם העיצוב.
Boontje טוען, כי הוא מאייר, מהלב, ללא ביקורת או יומרה שכלתנית. בקולקציית כלי השולחן מפורצלן שעיצב, הנקראת סיפורי שולחן (Table Stories), הוא מתאר בקווים מעוטרים וזורמים, צלליות בנושאים הלקוחים מעולם האגדות. אפשר להבחין בחיות יער, כגון צבאים ושפנים ובענפים עם פרחים דקיקים ומסולסלים.
ל Boontje לא הייתה בעיה לפרוץ את המגבלות הנוקשות של ה"פטרן" (הדוגמה), אבל מה עושה מי שרוצה טפט קיר, עם דוגמאות פרחים ענקיים, שיחרגו ממגבלות החזרתיות?
לשם כך בדיוק, חזר האומן/מעצב ווטר דוק (Wouter Dolk) לטכניקה מהמאה החמש-עשרה, באמצעותה הוא מעביר את ציוריו לבד דקיק, שמועתק אחר כך לקנבס, שלבסוף משוטח על הקיר כמו טפט. הרכב צבעים, הלקוח גם הוא מטכניקת ערבוב צבעי טמפרה של המאה החמש-עשרה, מקנה לצבעים עמידות לאורך זמן, ממש כמו בציורי כנסיות. דולק טוען שמגוון הצבעים העשיר, מקנה לפרחים דיוק מופלא, ופלסטיות שלא ניתן היה לקבל, אם היה זה טפט רגיל המוגבל בצבעוניות אחידה וחזרתית.
בתמונה הראשית: טפט של המעצב הצרפתי לורן פטיס (Fetis Laurent)
עוד בוואלה!
