מציצים לפרנק גרי

הסרט "Sketches Of Frank Gehry" (הסקיצות של פרנק גרי) הוא ניסיון להאיר את הדרך שבה גרי מתייחס לצורה, לחלל ולבנייה. כפי שמובן משמו, סרט מרתק זה, סרטו התיעודי הראשון של הבמאי סידני פולק ("זיכרונות מאפריקה", "כך היינו"), הוא משימה צנועה, שינסה לאפשר לצופים להציץ לחיי הארכיטקט ויצירתו ולאו דווקא דיוקן מלא שלו או קטלוג של הישגיו.

נראה שזוהי גישה הולמת, מפני שכל המבנים שתיכנן גרי קשים להבנה. הם נולדים כרישומים וקשקושים על נייר ומתוך דגמי קרטון ונייר דבק, ובסופו של דבר, אם הכל הולך כשורה, מתממשים.

לפי הניו יורק טיימס, פולק הכניס לסרט את רוב ציוני הדרך החשובים של גרי, בהם אולם הקונצרטים של וולט דיסני ומוזיאון גוגנהיים בבילבאו. הוא גם מבקר בבתי מגורים מוקדמים יותר ובמשטח הוקי שגרי, יליד קנדה, תיכנן לקבוצת Mighty Ducks מהעיר אנהיים. כמו כן מראיין הבמאי לקוחות קבועים של גרי, מעריצים וחברים, בהם מייקל אייזנר ומייקל אוביץ, שהיו ממנהלי דיסני, והרברט מושאן, שהיה מבקר הארכיטקטורה של "ניו יורק טיימס".

הסרט גולש לפעמים לכיוון ז'אנר הפטפטת וההערצה ההדדית שבו מפורסמים מדברים על מפורסמים אחרים במעין פינג פונג מעודן. לא כל העדויות הכלולות בו הן בהכרח ממקורות יודעי דבר - בלי לפגוע כמובן בבוב גלדוף המספר שפעם בעת נסיעה באוטובוס חלף על פני בניין של גרי - אף שרובן מחמיאות.

תפקיד המבקר התורן נפל בחלקו של האל פוסטר, מבקר אמנות ומרצה באוניברסיטת פרינסטון, שעושה זאת במידה ניכרת של עייפות. ביקורתו מופנית יותר כלפי המוניטין של גרי וכלפי המיתוג התרבותי שמייצגת התהילה שזכה לה ופחות ליצירה עצמה. מעניינות יותר הן שיחות עם אד רושה וצ'אק ארנולדי, אמנים מקליפורניה שגרי היה בקשר עמם בתקופה שרוב הממסד הארכיטקטוני התעלם ממנו, ועם הד"ר מילטון וקסלר, הפסיכולוג שטיפל בו במשך עשרות שנים; כיום הוא נאלץ לדחות מטופלים המאמינים שגם אותם הוא יכול להפוך לארכיטקטים בעלי שם עולמי.

מה שבכל זאת מניע את הסרט קדימה ושומר על רמת עניין גבוהה הם יחסי הקירבה המתקיימים בין הבמאי לנושא הסרט: פולק וגרי היו חברים במשך שנים ורואים בעצמם נשמות תאומות. כפי ששניהם העירו לא אחת, מה שמאחד אותם הוא הכורח להשיג מידה מסוימת של חופש בשטח המוגדר בדרך כלל על ידי שיקולים מסחריים ומבוקר על ידי כספם של אנשים אחרים. לפחות על סמך העדות בסרט, לגרי היו הרבה מאוד לקוחות מרוצים, כולל אחד שביתו לא נבנה כלל אף שהושקעו בו שנים של עבודה ומיליוני דולרים.

פולק משוטט במשרדי הארכיטקט כשהוא אוחז במצלמה ידנית, אבל הוא לא הטיפוס של צלם מציאות שיקפיד שלא להיכנס לפריים. למרות הקריירה הארוכה שלהם והישגיהם המרובים, עדיין ניכרת בשניהם רגישותו של האאוטסיידר, ולמרות חביבותו של גרי, אין ספק שיש לו גם צד לוחמני, קוצני, שעליו הוא מדבר אבל לא ממש מראה אותו.

הסרט מאוזן מבחינת חקר אישיותו של גרי וההערצה לעבודתו. פולק הוא מורה דרך מוכשר המשתמש בעינו המיומנת כדי לחולל תובנות כאשר מעיינות הדיבור מידלדלים.

בשלב מסוים מביע גרי את קנאתו בציירים ומקונן על חוסר יכולתו להשיג את האפקט הוויזואלי שהם מסוגלים ליצור. "כן", אומר פולק, והתמונה עוברת למונטאז' מהיר ומשכנע של כמה מהבניינים שתיכנן חברו. פני השטח שלהם משקפים את אור השמש בצורה נפלאה, קולטים גשם ומגביהים את סביבתם אל ממלכת האמנות.