משבדיה, אבל לא איקאה

העבודות של ג'וזפין האגברג ומארי- לואיס גוסטאפסון מחזירות אותנו לילדות ומעלות בנו חיוך וזכרונות של פעם. מרמלדות צבעוניות, משחקי הרכבה ושיעורי מלאכה מהווים רק חלק מההשראות לעבודותיהן של שתי המעצבות השבדיות, בוגרות תואר ראשון בעיצוב תעשייתי תעשייתי מאוניברסיטת "Konstfack University College of Arts,Crafts and Disign"

את מטלות ניקיון הבית, למשל, הן הופכות להופעה - מקל המטאטא הופך למיקרופון, מחבט השטיחים לגיטרה ורצפת הסלון היא הבמה הפרטית שלנו. את ההופעה אפשר לסיים בריקוד הדרן בכפכפי הסחבות של גוסטפסון.

ההדום הירוק עשוי יריעות לבד המונחות זו על גבי זו, באותה שיטת קליעה המוכרת לנו ממחזיקי המפתחות שקשרנו בכיתה ה'.

שינוי קנה המידה אמנם יוצר אובייקט חדש אך אינו מנתק אותו ממקורו.

המעטפת הרכה של מנורת הלילה מזמינה אותנו להתכרבל עם ספר במיטה.

הספוג מעמעם את האור ומסייע ליצור סביבנו אווירה של שינה.

ההשראה לעיצוב כורסת השכבות, הגיעה ממשחק התחפשות בו לבשה אחת המעצבות בגד על גבי בגד בשכבות רבות עד אין סוף. התוצאה הצבעונית עשויה שכבות ספוג שיוצרות מראה כמעט אכיל.

הספסל הוא למעשה אותה רכבת מעץ שהיינו גוררים בכל רחבי הבית בילדותנו. רכבת זו הופכת להיות אפילו יותר אמיתית מהמקור, מכיוון שבגודלה הנוכחי היא ממלאת את יעודה כרכבת ואפשר גם לשבת עליה.

הרבה מהקסם הטמון באובייקטים נובע משינוי קנה המידה של חפצים מוכרים, כאשר הם גדלים - אנו קטנים ביחס אליהם, ושבים לילדות.

אם נניח מטבע או עלה מתחת לדף נייר ונעבור עליהם עם עפרון, תעלה צורת החפץ כצל על הנייר. במנורת TRACE נעשה שימוש בטכניקה דומה היוצרת תבליטים ברשת אלומיניום. התוצאה היא צללים של צורות מסורתיות המוטבעות בחומר חדש.