וזה עוד כלום ליד המבטא

חולצות קרועות של להקות פאנק עם המון סיכות ביטחון; שמלות קרינולינה שמהמחשוף שלהן נשפכים דדיים מלאי פודרה; נעלי ספורט משובצות, ללא שרוכים המצוותות לחליפות מעוצבות; וגברים מסוקסים עם שפתון אדום, עגיל באף ונקודת חן מצויירת על הלחי; קבלו את כל סגנונות המראה והלבוש היותר מעניינים של האומה הבריטית מהמאה ה-18 ועד היום, בחלל אחד.

החל מה-1 למאי, מוצגת במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק התערוכה "אנגלומאניה" שבה פריטים שהם ציוני דרך באופנה של האומה עם ההיסטוריה הכה עשירה והחיבור המתמשך למסורת. על מיטב המסורת, לפיה האמריקאים מעריצים כל מה שבריטי, הווג האמריקאי יצא בהפקת אופנה מהממת במיוחד לכבוד התערוכה וערבב בה סגנונות לבוש אנגליים ממאות שונות, בעבודת סטיילינג מוקפדת במיוחד.

מעצב האופנה אלכסנדר מקווין הסביר לווג בכתבה הצמודה להפקה, שהנטייה לאנרכיה והמאבק הפנימי, התמידי של אזרחי אנגליה, השפיעו מאד על עיצוב האופנה הבריטי. מעצב האופנה ג'ון גליאנו אמר באותו גליון שהוא מתגעגע לטאבואים של תקופת מרגרט ת'אצר השמרנית, אותם היה כל כך כיף לשבור באמצעות נועזות אופנתית. מעצב נוסף, סטיבן ג'ונס, סיכם ואומר באותו פרוייקט של הווג, שהמעצבים הבריטים מודעים יותר למוסכמות חברתיות ולכן גם מנתצים אותם יותר בקלות.

אוצר התערוכה, אנדרו בולטון, מציין כי "השיגעון לכל דבר בריטי באשר הוא החל בסוף המאה ה-18 כשצרפתים מסויימים תפסו את אנגליה כארץ החופש, הסבלנות וזכויות האזרח. האנגלופיליה החלה כרעיון אינטלקטואלי, על ידי הוגים כמו וולטיר ומונטסקייה" הוא אומר " והפכה לעניין של סטייל".

אחד החדרים ב"אנגלומאניה" מעוצב בסגנון הרוקוקו של שנת 1748. שבע בובות התצוגה שבו, לבושות בשמלות שנארגו על ידי צרפתים שנאלצו לברוח לאנגליה. השמלות מלאות בפרחים אקזוטיים ממקומות מרוחקים ולראשי הבובות כובעי סחלב מודרניים ומרהיבים משנת 2000.

בתערוכה מוצגים גם דגמים של כוהנת האופנה הבריטית, ויויאן וסטווד, שיצרה ב-1997 את הקולקציה "לפני 500 שנה". הבגדים מהקולקציה הזאת מוצגים בחדר המצופה בעץ אלון, על רקע דיוקנאות אליזבתניים. בינהם גם בגד שעיצבה ווסטווד בהשפעת רקמת החלוק של המלכה אליזבת הראשונה, כפי שהוא מופיע בדיוקן שלה.

בתערוכה גם דגמים של ווסטווד משנות ה-70' השוצפות, אז חלקה המעצבת חנות עם מלקולם מק'לארן, הסוכן הממולח שהוליד את הסקס פיסטולז וקידמה את אופנת הפאנק. הווג מציין בהערכה גם את ה"מיני-קרינולינות" שיצרה ווסטווד באמצע שנות ה-80' ואת שמלות הנשף הייחודיות שיצרה בשנות ה-90'.