ילד ירוק

אריק סיני(55), זמר, ויפעת תעשה-סיני (36),זמרת ובעלת גלריה לחפצי-בית ודברים יפים, ביחד 13 שנים. לפני שנפגשו וגם אחרי שנפגשו, הם חיו תמיד בדירות שכורות. לבית השכור הנוכחי, ביישוב קדימה, עברו לפני פחות משנה יחד עם ים, בנם בן השנה וחודשיים.

יפעת: "הכרנו בלוס אנג'לס. גרנו שם יחד בדירה קטנה וחמודה. יש לנו תמיד מזל במציאת דירות מיוחדות ואנחנו גם דואגים להן יפה. כשאנחנו נכנסים לבית חדש, זה לא רק בשביל להתקלח ולישון."

אריק: "אנחנו נכנסים לבית השכור כאל שלנו."

יפעת: "הבית הזה היה השיא. אהבה ממבט ראשון. הסתכלנו על הבית ווואו! אני ניסיתי לא להתלהב מדי כדי שהמחיר יהיה גמיש יותר."

אריק: "בעל הבית, יוסי שחר, אדריכל, חלם את מה שרצינו. הוא החליט לבנות בית ועיצב את הבית למשפחתו לפני שש שנים. הם גרו פה כשנה ואז הוא קיבל הצעה מקצועית מפתה בלונדון. מאז הוא שם, מאד מצליח ובלי שום כוונות לחזור בשלב זה. הוא השכיר את הבית לזוג שגר פה הרבה זמן ואנחנו החלפנו אותם."

יפעת: "הגענו הנה בזכות אחותי אריאלה, שהיא אדריכלית. היא אמרה שיש איזה בית מופרע בקדימה ששווה לנו לבוא לראות. היא גם רצתה שנתקרב קצת אליה, לפרדסיה. "היינו נואשים. לא מצאנו במחירים שיכולנו להרשות לעצמנו שום בית באזור תל-אביב והרצליה והייתה לנו התראה קצרה למעבר. כשהגענו לכאן, מיד התאהבנו בבית. אח"כ התאהבנו גם במקום."

אריק: "ההרגשה ביישוב היא אפילו לא שכונתית אלא ממש כפרית, ביתית. מקום חמוד ותמים. קיבלו אותנו ממש ב'וולקאם'."
יפעת: "אני גדלתי בפרדסיה אז אני קצת מכירה את האוירה במקומות האלה, אבל עזבתי את חיי ה'כפר' בגיל 18."

אריק: "יש אנשים שמשנים מיקום מעיר לכפר בגלל שהם רוצים לשנות. אנחנו שינינו בעיקר בגלל שהתאהבנו בבית. לא יכולנו לגור כאן למשל בבית סטנדרטי. כנראה שהייתי צריך סיבה לעבור. בחודשים הראשונים זאת הייתה זוועה. הרגשתי פה כלוא. התגעגעתי לעיר.

"בנערותי גדלתי בבית בודד של הוריי בקרית ביאליק ומאז הייתה נדידה אינסופית. רק בדירות שכורות, רק בערים, אבל לראות את עצמי גר בדירת 3 חדרים עם רעש בחוץ, אני כבר לא יכול היום. אם היו נותנים לי משהו יותר קרוב לתל אביב, היה לי יותר קל."

בבית, 200 מ"ר עם המרתף, יש שלוש קומות. במרתף גלריה עם כניסה נפרדת, שאריק ויפעת יפתחו אליה את פינת העבודה של אריק (זה השינוי היחידי שיעשו בקירות המקוריים), ומקלחת עם שירותים.

בקומת הכניסה מטבח פתוח לחלל המרכזי שנקרא לו 'הסלון', עוד חדר עם פינת ישיבה שהוא בעצם עוד סלון אבל נקרא לו 'פינת טלוויזיה', פטיו בלי גג במרכז הבית, אליו אפשר להשקיף מהחדרים בקומה העליונה וגם בו יש פינת ישיבה, שירותים וגינה שגם בה פינת ישיבה. בקיצור, זאת קומת סלון ענקית ומטבח.

למעלה ממוקמים החדר של ים, חדר השינה של אריק ויפעת, שני חדרי שירותים ומרפסת. כל החדרים בנויים מסביב לפטיו.

אריק: "ב'ראש' של בעל הבית, כשהוא בנה את הבית היה 'בית ערבי'. כל הקירות הם עם שליכטה צבעונית. אין בבית הזה צבע. הדלתות מכל מיני כפרים ערביים. הוא שרף אותם כדי שיהיו החריצים של העץ וצבע בצבע חריג, פיסטוק. הוא השאיר את המשקופים סביב הדלתות בלי סיום. בכל הבית יש רק פרופילים בלגים. אין חלון אחד רגיל. שום דבר לא מעובד יפה. הכל גס מאד. חוץ מהמרתף כל הבית זה מרצפות שיש. אין קרמיקה.

"הריהוט שיש לנו הוא לא ערבי. חלק מרוקני, חלק מקסיקני, חלק ברזל של מרפסות, וכל זה השתלב יפה עם הבית. אין לנו כסף לקנות דברים יקרים. הכל אלתורים. את מחזיק הסירים והמחבתות במטבח למשל, בנינו לבד.

"כל פינת הסלון שלנו הייתה אצל בעל הבית שולחן אחד גדול עם מלא כסאות. הוא היה שף כזה. כיוון שאנחנו לא בשלנים, הסתפקנו ב'אי' של המטבח. זה בעצם הרהיט היחידי שנשאר. "בסלון יש תנור סולר כמו התנורים הצבאיים הישנים, שהוא עשה לו מסגרת ברזל. הארובה שלו עוברת דרך חדר השינה ומחממת גם אותו. את המזגן, הדיירים עשו לו והוא רתח מזעם על המיקום."

יפעת: "באנו עם תכולה מאד גדולה אחרי 5 שנים שלי ו-3 שנים של אריק בלוס אנג'לס. אספנו המון דברים יחד ולחוד ובאנו עם מכולה מכובדת. כל ריהוט הברזל למשל )הסלון שצמוד למטבח( הוא משם. פה אנחנו מאד אוהבים את 'הסיינדה'. רהיטים מקסיקנים בגעש. וגם מאד אוהבים קש."

אריק: "עברנו לכאן מדירת 4 חדרים וגג אבל הייתה תחושה שהיא גדולה יותר מכל הבית הזה. אני יכול להגיד לך מה המוביל אמר בטלפון למישהו כשהוא סיים את ההעברה: 'תשמע יעקב, עכבר, אם עובר בין הדברים, נשרט'.

"האמת היא שהבית היה יפה מאד גם כשהוא היה ריק."

יפעת: "תמיד אנחנו מתייחסים לבית שאליו אנחנו עוברים כמו לשלנו. למשל, אנחנו עשינו את ה'דק' והדשא בגינה. אם הבית היה שלנו, הייתי רוצה להשכיר אותו לאנשים כמונו. זה נשמע אולי לא צנוע אבל אנחנו ממש דואגים לבית. מגיל 18 אני בדירות שכורות ותמיד שדרגתי את הדירה שהייתה לי."

אריק: "שיהיה שלנו."

יפעת: "אבל חוץ מזה, הייתי פותחת את חדר השינה והשירותים למרפסת וסוגרת את המרפסת כדי שיהיה מקום לחדר ארונות. כשאתה חי בבית אתה רואה את הפלוסים אבל גם את המינוסים. הוא קר בחורף ובקיץ מאד מאד חם כי כולו חלונות. זה לא בית שאפשר לסגור בו תריסים. גם אין רשתות נגד יתושים. וזה גם סיפור לנקות את כל החלונות. הייתי גם רוצה חנייה יותר גדולה.

המדרגות מאד יפות (ברזל ובטון) אבל מאד לא בטוחות בשביל ים שעוד מעט יתחיל ללכת. (גם עם הריהוט נצטרך הרבה אמצעי הגנה). אני מבינה, מתוך החיים פה, שיש עוד הרבה השקעה כדי להביא את הבית הזה למצב אופטימלי."

יפעת: "לא הייתי גרה פה גם אם היינו עושים את כל השדרוגים, כי לא הייתי רוצה 'דו'. קצת צפוף על שטח של 052 מ'. הייתי רוצה בית דומה לזה, אבל מגדילה את הכל בפרופורציה. הייתי בונה אותו על שטח של דונם כך שאף שכן לא יוכל לראות אותנו."

אריק: "בית באווירה הזאת עם שדרוגים של מה שהוא פספס, אבל זה הראש. משהו לא מלוקק. ככה אני מרגיש נוח. לברוח מסטנדרטים. הייתי גם מגדיל אותו כך שיהיה לפחות חלל אחד גדול שאפשר להרגיש נוח לארח בו יותר אנשים. ושתהיה גינה גדולה יותר."

יפעת: "מעצבן אותי שחדר הטלוויזיה, מלבני ולא ריבועי. ספת העור קצת גדולה על החדר הזה. חסרים לי צמחים בפטיו וכיסאות יותר עדינים. היינו גם רוצים לפתוח את הנישה ההפוכה שנוצרה בכניסה ולהרחיב כך את החלל המרכזי. יש רשימת תיקונים.
"מאד אהבנו שכשנכנסים לבית, לא באמת יודעים אם יש אנשים או אין אנשים. אי אפשר לראות אותנו מהרחוב. ובעצם, הסיבה שפתחתי גלריה היא בגלל שלא בא לי לצאת מהבית הזה."

יפעת: "פינת הישיבה שליד המטבח. לשבת פה בחורף, עם האור היפה מהפטיו ולראות את הגשם, זה מקסים."

אריק: "פינת העבודה שלי במרתף. והקצה הימני של הספה החומה בסלון של הטלויזיה. במקום שאני יושב בו יש כבר כתם שחור. אני יכול להסתכל משם על כל הבית וגם יש בחדר הזה אנרגיה שאני אוהב. משהו קטן עם weiv עד החוץ. ביום נעים אני מאד אוהב גם לשבת בחוץ

יפעת: "הריהוט שהבאנו מארה"ב. השולחן בפטיו עם השיש הלא מעובד. המיטה שלנו, שקנינו ב'הסיינדה'."

אריק: "שנינו אוהבים את אותו הדבר. כל מה שאת רואה כאן זה יחד. שנינו נורא אוהבים עץ, ברזל, אבן ועור."

יפעת: "יש זוגות שהאישה אוהבת משהו מלוקק יותר למשל, אני מאד אוהבת כפרי, חם. שכשבאים אלי שירגישו כיף. שזה לא יהיה בית מרקחת. אני אוהבת ריהוט שלא צריך לשים עליו ניילון."

אריק: "מהבית שגדלתי בו לקחתי את הסדר והנקיון המופתי של אמי. ריחות. משפטים כמו שהיא אמרה: 'אם יהיה לך שקל אחרון, קנה לך דאודורנט כדי שלא תסריח'. הכוונה שלה הייתה 'שמור על נקיון' וזה בשבילי אוצר כי אני גם מאד שומר על נקיון אישי שלי וגם של המקום בו אני גר. סדר, משמעת, נקיון - אלה הדברים שלקחתי."

יפעת: "את הפשטות. משהו מאד צנוע, מסתפק במועט. לא לקנא באחרים. לא להסתכל על האחרים. זה בגדול גם הדברים שיצאתי איתם לחיים. להתרכז במה שאני, לפרגן לאחרים, לא להתאפק אם אני רוצה להגיד למישהו משהו טוב. לי, כל זה נראה טבעי."