פנינו לשלושה אדריכלים וביקשנו שיציעו רעיונות לעיצוב חדר ילדים. לא הגבלנו אותם בגיל או בתקציב. ביקשנו רק שיתייחסו לרצונות ולפנטזיות של ילדים ויעניקו להם ביטוי אישי. קיבלנו שני מודלים רעיוניים וכמה פתרונות מעשיים. לאלה וגם לאלה יש מקום בחשיבה על עיצוב חדרי.
בית עץ מודולרי
המשרד: אורבך הלוי אדריכלים מהנדסים בעמ.
תכנון חדר ילדים הוא משימה מורכבת, מכיוון שהדייר גדל מדי שנה בשנה וצרכיו וטעמו משתנים. עד גיל שנתיים התינוק כמעט שאינו משתמש פעיל בחדר. סביבתו היא המרחב המיידי של הלול והצעצועים שבו. החדר, המשמש בעצם את ההורים, חייב להיות פונקציונלי ונוח ולהכיל פריטי ריהוט כגון לול, שידת החתלה וכורסת הנקה. אלה מסיימים את תפקידם כשהתינוק עובר למיטת נוער, כאשר הוא הולך באופן עצמאי ומתקשר ברמה מורכבת למדי עם סביבתו. ואילו בשנות העשרה המאוחרות הנער הוא למעשה כמעט אדם בוגר וכבר אי אפשר לאפיין את חדרו כחדר ילדים. אם כן, תחום הקיום של עיצוב חדר ילדים הוא בין הגילים שנתיים ל-15 שנים.
מטרת העיצוב היא ליצור סביבה אישית ויצירתית אשר תוכל לשמש את הילד בנוחות במשך יותר מעשר שנים; בכל תקופה, בעלות סבירה ובלי פירוק קירות והחלפת הריהוט, חלל המגורים מתחדש ומשנה פניו. התכנון מתאים לחדר ילדים ישראלי טיפוסי ששטחו בין 10-12 מר, גובהו 250 עד 300 סמ ובו חלון אחד או יותר.
התכנון והעיצוב חייבים לאמץ כמה הנחות יסוד, שלפעמים סותרות זו את זו. החדר צריך להיות יצירתי, דמוי בית עץ כייפי, וליצור תחושה של מרחב שבו הילד יחוש חופשי לבטא את עצמו ואת רצונותיו. בה בעת דרושים לילד גבולות מוגדרים היוצרים תחושת ביטחון ומעודדים ערכים של סדר ומשמעת עצמית שהילד רוכש עם השנים. הסביבה צריכה להיות צבעונית ואישית, אולם העיצוב פשוט ונעים כדי שלא יעייף לאחר זמן.
הפתרון המוצג מבוסס על מערכת של רכיבים מודולריים המאפשרת הרכבה מחדש, כמו לגו. קטלוג הרכיבים של המערכת פשוט למדי: שלד של קונסטרוקציית עץ, מיטה, שידה, שולחן עם מגירות, ספסל המשמש ארגז צעצועים וארון בגדים. פריטי המערכת אינם כוללים אבזרים קישוטיים, דוגמת ראש מיטה בצורת מכונית כבאים או ידיות מעוטרות.
הצבעוניות והתאמת החדר לגיל הילד יושגו דרך שילוב של בדים מודפסים, תמונות וצעצועים. בדרך זו מאריכים את משך חייהם של פריטי הריהוט הבסיסיים, שעלות רכישתם גבוהה.
המערכת עצמה מבוססת על שלד של קוביית עץ מרחבית שמידותיה 200X200 סמ ולה חופה עילית של מוטות שממנה תלויים צעצועים וגופי תאורה. עם פתיחת דלת החדר מתגלה מעבר או מנהרה המוגדר על ידי וילונות הזזה תלויים המכסים את ארון הבגדים ופינת הצעצועים. המעבר נפתח במרכז חופת העץ שאליה מחוברים המיטה והשולחן. מקומות האחסון מרובים, בתוך ספסלי ישיבה וקופסאות צבעוניות בנויות. השימוש הנרחב בווילונות מאפשר לסדר את החדר במהירות בלי לערוך מסדר צבאי על הצעצועים והבגדים.
למערכת אפשרויות הרכבה רבות: המיטה יכולה להיות בגובה סטנדרטי או להיתלות על קונסטרוקציית העץ במפלס עליון, בעוד שמתחתיה יורכב השולחן או ארון הבגדים. החופה יכולה להיות בקו הקירות או באלכסון. כל הפריטים יכולים להתחבר לקונסטרוקציה המרכזית מכל כיוון, על פי צורת החדר ומיקום החלונות, או כדי ליצור שינוי.
הבדים המודפסים משמשים לכיסוי ארונות מגושמים ואפשר לפרקם ולהחליפם במהירות. על הבדים ממוקמים כיסים לצעצועים ומכשירי כתיבה. על הקיר מודבקים לולאות בד וסקוצים שעליהם אפשר להשליך צעצועי בד. כל ילד יכול להשתתף באופן פעיל בעיצוב חדרו, הן מבחינת מיקום הפריטים במרחב והן בבחירת הבדים והאבזרים השונים.
מיכאל ברקוביץ, בן 5, יש לו חדר משלו
איך היית רוצה שהחדר שלך ייראה? אני רוצה חדר כמו מבוך. שתהיה בו מיטת קומותיים ושאפשר יהיה לרדת מהמיטה בחבל, כמו בקרקס. אני מאוד אוהב בלגן אז אני רוצה הרבה מקומות שאפשר להסתיר בהם דברים ואחר כך לחפש אותם.
איפה אתה רוצה לשים את כל המשחקים שלך?
אני אוהב לראות את כל המשחקים שלי לידי ושכולם יישארו פתוחים בחדר כדי שאוכל לשחק בהם מתי שאני רוצה. אני אוהב כל מיני קרטונים ומקלות למשחקים דמיוניים.
אתה אוהב לצייר ולהדביק, יש לך מקום לעשות את זה?
אני רוצה מקום בלי רצפה וקירות. שהכול יהיה בכל מיני גבהים. ושיהיה לי מקום שאפשר יהיה לחתוך ולהדביק ולצייר בלי הגבלה. וגם מקום למחשב שאני אוהב לשחק בו.
מחנה מאורגן
המשרד: סגרה אנריקו אדריכלים
ההשראה והתכנון של המודל הרעיוני המוצג כאן, נובעים ישירות ממודל של מחנה שבנה רועי בן ה-12 בבית ספרו. תוך כדי דיונים והתייעצויות אתו נוצר עושר המצבים והחללים, המספקים את כל הדרישות הפונקציונליות של החדר, לצרכיו האישיים של הילד, תוך כדי גירוי יצירתי מרבי.
הרעיון הבסיסי הוא של קופסה בתוך קופסה. החדר עצמו הוא קופסה אחת בתוך הקופסה הגדולה שהיא הבית. בתוך החדר מסודרות בתפזורת אקראית שלוש קופסאות קוביות, שמהן מתחיל הילד לעצב את עולמו ולהגדירו. הקוביות אמורות לייצר סיטואציות בחלל בינן לבין עצמן ובינן לבין הילד; הן מעין קטליזטור לגירוי יצירתי, מאחר שהמצבים שהן מייצרות בחלל יכולים להיות נתונים לאין-ספור פרשנויות של הילד; והן מחלקות את החדר לאזורים פונקציונליים שונים.
מצב עשיר זה יכול להשתנות פעמים רבות, אם תוך כדי משחק, אם לשם הגיוון ואם בשל צורך בשינוי פונקציונלי. שינוי כזה יכול להידרש, למשל, בשל הצטרפות של ילד נוסף לחדר או התבגרות של הדייר. בכל מקרה - חדר כזה חייב להכיל את כל השלבים ההתפתחותיים של הילד עד לבגרותו.
התכנון אמור לאפשר גמישות מרבית בקומפוזיציה של החלל, כך שיתאפשרו התפתחות והשתנות בחללים וביחס ביניהם על פי צרכיו של הילד.
בעבודה זו יושמה האמונה, שתכנון חדר ילדים הוא הזדמנות ליישום עקרון הדיאלוג והשיתוף עם הילדים.אני רואה בילדים שותפים מלאים בהליכי קבלת ההחלטות וביצוען. הדבר בוודאי נכון בתכנון סביבתם הפיסית הקרובה.
הדיאלוג אמור להתנהל כך שהילד יוכל להגדיר את מטרותיו. הוא אינו פסיבי, אלא רוכש השפעה על עיצוב סביבתו. ולא באופן מגביל כבחירת ריהוט או צבע וילונות, אלא בדרך פורצת גבולות; המטרה היא לפתח עם הילד את הכלים לבחור וליצור את המציאות שבה הוא מעוניין לחיות, מציאות רב-גונית ורב-ממדית.
לא פעם, הבלגן הנורא שהילד יוצר הוא הסדר הפנימי שלו. הניסיון להבין את עולמו הפנימי של ילד הוא בבסיסו מתנשא, אבל אם בכל זאת נסיט את היומרה הצדה וננסה, ולו לרגע, להסתכל מתוך עיניו של ילד, או אל תוך עיניו, ולראות את הסדר הפנימי וההגיוני של עולמו, או של העולם שהוא יוצר - מן הסתם נגלה שם בלגן. זה הבסיס להבנה שבתוך הבלגן הזה ישנו סדר הגיוני וברור, שלנו המבוגרים אין כנראה קוד הכניסה לפצחו (או שאיבדנו אותו זה כבר).
פעמים רבות הילד מייצר איזשהו עולם, כדוגמת מחנה צבאי, שלכרית השינה יש בו תפקיד חשוב, ואוי לנו אם נפסע לתוך עולם זה ונסיט בטעות את הכרית ונהרוס את הסדר, שלנו נראה כמו בלגן חסר שחר.
מתוך תפישה זו יצרנו את החלל המודגם כאן. החלל הזה נועד למצות את מלוא האפשרויות של הילד לייצור בתוכו את עולמו.החדר הוא מערכת אוטונומית בתוך היחידה המשפחתית, בעלת גמישות מרבית, הן מבחינת אפשרויות הגישה והיציאה מהחדר (כגון: כניסה סטנדרטית, כניסה סודית למען הילד בלבד, כניסה בגובה ילד - משמע, כניסה למבוגרים אסורה), והן בהצבת מספר בסיסי של מצבים שיכול לייצר אין-ספור סיטואציות שהילד יכול לעצב כאוות נפשו ודמיונו.
החללים השונים מוגדרים לפי הקוביות השונות (לכל קובייה צבע משלה). החלוקה היא לאזורי מחיה שונים, כגון פינת לינה, פינת למידה, פינת מקלחת ושירותים, פינת משחקים ואירוח חברים, פינת הלבשה וכדומה. חלוקה זו מעידה על מוגבלותנו כמבוגרים ועל הצורך שלנו ליצור סדר בבלגן. אנו משוכנעים כי חדר זה יאבד מהסדר הבלגניסטי שניסינו לשוות לו, ברגע שייכנס ילד לתמונה.
אלה ברקוביץ, בת 9, יש לה חדר משלה
את אוהבת את החדר שלך? כן, עכשיו הוא די מוצלח, אחרי שנעשו בו השינויים שביקשתי.
מתי הרגשת שאת רוצה לשנות? כשהגעתי לכיתה ג הרגשתי שאני רוצה לשנות את החדר. היו בו יותר מדי קשקושים על הקירות - פוסטרים ועבודות יצירה שעשיתי. זה הפריע לי ורציתי קירות ריקים יותר ושקטים יותר.אחד הדברים שמאוד רציתי זו מראה גדולה שאוכל להביט בה כשאני מתלבשת ומשחקת בתחפושות. עוד שינוי שביקשתי היה קשור למיטה שלי. יש לי מיטה גדולה עוד מהימים שהייתי קטנה. אבל עכשיו שגדלתי אני רוצה ספה במקומה. על הספה אפשר לשבת עם כריות ובעיקר בלי מעקה.את שולחן העבודה שלי אני אוהבת בגלל שהוא גדול בסגנון ישן מעץ. יש עליו מחשב, כלי כתיבה, מחברות ועוד בלגן גדול.
איך את מסתדרת עם מקומות אחסון? את רוב הבגדים שלי אני מרכזת בארון הקיר בחלק אחד שלו. בשאר החלקים אני משתמשת כאחסון לחומרי יצירה, תחפושות וספרים.
יש לך מקום גם ליצירות, דברים נוספים חוץ מלימודים בחדר? בזמן האחרון התחלתי לצייר בצבעי שמן. יש לי כן קטן לציור, בדים ומכחולים. את כל אלה אני מרכזת בשולחן עבודה מיוחד שעליו אני עובדת ומציירת כמו בסטודיו של אבא שלי.
עוד משהו שרציתי להגיד והוא חשוב זה השעון. בגלל שאני מאוד לחוצה לא לאחר לבית הספר יש לי כמה שעונים בחדר. אחד גדול על הקיר, אחד קטן יותר על השולחן ואחד ליד המיטה שהוא גם שעון מעורר.
לקוחות קטנים אבל גדולים
המשרד: אוסנת וניר ממון אדריכלים.
דברים חשובים בחדר ילדים: להפריד בין אזור השינה לאזור העבודה. באזור השינה אפשר להציב שידת לילה, מנורת קריאה, ספרייה קטנה וכורסה לקריאה. באזור העבודה - שולחן עבודה באורך המאפשר שני מקומות ישיבה, שיהיה מקום גם להורה או חבר, והכנה לחיבור המחשב האישי לחשמל.
כדי שלא לפגוע בפרטיות הילדים, אין להציב את המיטה מול הדלת.
רצוי למקם את החלונות כך שתהיה אליהם גישה נוחה - לא מעל המיטה, כדי לאפשר שימוש בגב מיטה ואינטימיות רבה יותר. לא מעל השולחן - כדי לאפשר פתיחה נוחה של החלון.
תאורה - מלבד האור המרכזי, יש צורך במנורת שולחן ומנורה לקריאה על יד המיטה.
מדפים בעלי דופן לאחסון צעצועים.
דברים שילדים אוהבים: לוח שחור - אפשר לצבוע חלק מהקיר בצבע לוח (ירוק כהה) ולשים לידו גירים.
מראה - ממוסגרת בהתאם לעיצוב החדר, תלויה בגובה המתאים לילד.
כילה - גם שימושית וגם רומנטית. עוזרת בהגדרת אזור השינה.
ארגז תחפושות.
מקומות מסתור.
חדרים לבני נוער: אזור השינה: נהפך לאזור רביצה כשהחברה באים, בדרך כלל פוטון ברוחב 120-140 על דרגש עץ.
אזור העבודה: אמנם את רוב שיעורי הבית מכינים במיטה או על השטיח, אך בכל זאת צריך כוננית מדפים להניח ספרים ומחברות.
מקום למערכת סטריאו.
אם אפשר, כדאי לשקול שימוש בחלל גג משופע ליצירת גלריה - מיקום אזור השינה למעלה ואזור אירוח ועבודה למטה.
אם גודל החדר מאפשר זאת, ניתן לחלק את החלל על ידי הגבהה של 25-30 סמ, כמו מדרגה רחבה המשמשת בסיס למזרון בחדר המרוצף בפרקט.
חפצים שבני נוער אוהבים: לוח שעם גדול להדבקת תמונות וחוויות, כילה, וילון מסביב למיטה, מראה, הרבה כריות ושטיח רך.
ענבר דנון, בת 14, יש לה חדר משלה
כמה פעמים במהלך 14 השנים, עבר החדר שלך שינוי? על פי מה שאני זוכרת החדר שונה פעמיים. פעם אחת כשהייתי בת 4 ובפעם השנייה כשאני בת 14.
האם השתנה היחס שלך כלפי החדר במשך השנים? כן, העיצוב היה מיושן לדעתי. הוא התאים לילד קטן בגלל שהיו בו צבעים רועשים. אני למשל שנאתי את העיצוב של ארון הבגדים שהיה בו שילוב מזעזע של אדום רועש עם עץ טבעי. כמובן שגם המיטה הייתה תואמת לארון. את כל הסגנון העיצובי לא אהבתי.
לפני השינויים שנעשו בחדר, איך דימיינת אותו? בדימיון ראיתי חדר ענקי שיש בו פינת איפור גדולה ומראה. ועוד ראיתי בדימיון מיטה זוגית גדולה.
ומה בפועל נעשה? בעיקרון כל העיצוב החדש נעשה על פי החלטות משותפות של ההורים ושלי. בסופו של דבר החדר יצא כפי שרציתי, כשחצי מהרעיונות הם שלי וחצי של ההורים. אני מאוד אוהבת את החדר לעומת העיצוב הקודם. הצבעים שלו רגועים, יש בו שילוב של אלומיניום וצבע אגס. קיבלתי גם את פינת האיפור שרציתי וגם מספיק מקום לטלוויזיה, מחשב ופינת עבודה. כל החדר הוא קצת בסגנון משרדי.