משרדי הוא ביתי

כשהאדריכל אנריקו סגרה קיבל לידיו את פרויקט מנהלת יפו, לפני כחמש שנים, הוא החליט לעזוב את משרדו בצפון תל אביב ולעבור ליפו כדי להיות חלק מהפרויקט. הוא בחר במבנה ישן ברחוב יפת סמוך לבית הסקוטי, בשטח 90 מ"ר, והפך אותו למשרד ביתי בהרבה חן, פשטות וכשרון.

"הכוונה היתה ליצור אווירה נינוחה של בית, שנותן תחושת חום נעימה, כי אני מאמין שעדיף ליצור במקום נעים מאשר במשרד קריר ופלורוסנטי", מסביר סגרה. "לעבוד מהבית זהו פתרון טכני בלבד, אני מאמין שהקשר האנושי בין האנשים אינו ניתן להחלפה, ובמקום להביא את המשרד הביתה, צריך להביא את הבית למשרד. הרי עובד ממוצע מבלה את רוב שעות היום במשרד ולא בבית. זו הסביבה שהוא בעצם חי בה ולכן חשוב לעצב אותה כך שהוא ירגיש הכי נוח, וכך הוא גם יעניק בחזרה לסביבה את המקסימום".

טיח אדמה ומדרגות אבן מקבלים את הבאים למשרדו של סגרה. מול המדרגות השאיר האדריכל מעין חלון קשתי בטיח החושף את קירות הבית לפני שטויחו - קירות אבני הכורכר היפים של הבתים העתיקים של יפו. משם נפתחת דלת אל משרד שהוא בעצם חלל אחד גדול שקשת גדולה בגוון אוקר חוצצת בין שני חלקיו - חלל העבודה וחלל הישיבות. חלל הישיבות מופרד בקיר זכוכית שקופה ומחולקת (מסגריית ענבר). למרות כינויו, חלל זה - הדומה לאקווריום זכוכית או מוצג מוזיאלי יקר ערך השמור בקופסת זכוכית - הוא, למעשה, חדרו האישי של סגרה.

בין שני החדרים מפרידה הקשת המקורית של הבניין שנצבעה בגוון אוקר, ולעומתה קושר הריצוף בין החלקים. זהו מעין "שטיח" ארוך וצר שמזכיר את שטיחי הטראצו שהיו בבתים הערביים הישנים של יפו, אלא שזה עשוי מאריחי טרוורטין בשני גדלים (20 על 20 ו-40 על 40) בחיתוך גיד הפוך. החיתוך ההפוך הופך את הטרוורטין המוכר כל כך - לאבן בתחושה של פעם, כמו ריצוף אבן עתיק. את השטיח הארוך מלווים קישוטים ירוקים קטנים, כמו שיבוץ אבני חן - אבן "ורדה גווטאמלה" ("בית האבן").

ריצוף השטיח הארוך נפגש במדרגה אל מול צמח גומא הגדל בין חלוקי נחל. הצמח נמצא מאחורי קיר הזכוכית של חלל הישיבות, הבנוי למעשה במפלס גבוה ב-17 ס"מ משאר המשרד. מדרך המדרגה עשוי מאבן של סף כניסה לבית ישן שפורק וסימני מעקה הברזל ניכרים בשקעים שמשני צדיו. באירופה סגנון זה של מיחזור חלקי בתים ישנים שנהרסו (דלתות, פרקט ועוד) נפוץ, וגם לארץ חדר הסגנון בשנים האחרונות (אבנים מפירוק - "עומר בר").

בנוסף להפרש הגובה, מודגשת ההפרדה שבין חלל העבודה המרוצף בטרוורטין בהיר לחלל הישיבות על ידי ריצוף בלוחות עץ אלון טבעי וכהה ללא עיבוד ("פרקטים"). כמו כן, בעוד שקיר אחד בפינת חלל העבודה צבוע בצבע אוקר כמו הקשת, בחלל הישיבות צבוע הקיר האחורי בכחול. שאר הקירות בגוון קרם ורק מדפי הגבס בגוון הקירות בולטים ונמשכים על רקע חלקי הקירות הצבעוניים וכך קושרים בין הצבעים לקירות.

חלקו הבולט של הקיר האחורי הכחול צבוע בגוון קרם ועליו תלויות ארבע תמונות קטנות של נעמי לשם - צילומים בטכניקת אמולסיה כחולה, שנראים כציור ומתקשרים לקיר הכחול שמאחוריהן.

לעומת זאת, מעל שולחן הישיבות הגדול מעץ מהגוני שעיצב סגרה (נגרות - אבי עמית) תלויים שלושה אהילי מנורות גליליים שהם תוכניות הקומות של בית שתיכנן בגליל. הן מודפסות על נייר 90 גרם שקוף. בית זה הוא אחד הבתים שסגרה אוהב במיוחד.

הרעיונות היפים של סגרה וכן הפשטות באים לידי ביטוי גם בעיצוב המנורות הגדולות שבחלל העבודה, שהן על הגבול של מיחזור ומציאות, ממש כמו שולחן הנגרים ששיפץ ומוצב גם הוא במרכז החלל.

השימוש בתאורה וחשיבותה בעבודות של סגרה בולטים בעבודותיו האחרות כדוגמת מסעדת "מיקה" בתל אביב, שבה השם MIKA כתוב באור כחול הבוקע מהקיר. סגרה אינו מהסס להשתמש בצבע ועושה כך ברוב עבודותיו. אפילו במטבח משובצים בקרמיקה בגוון תכלת אריחים צהובים קטנטנים ובהם ציורים של דקלים, ציפורים ודגים ("בית האבן"). גם אזור המטבח והשירותים מוגבה ממפלס הכניסה במדרגת אבן ישנה בדומה לחלל הישיבות.

סגרה גורס שהמשרד צריך לשדר נינוחות אבל לאו דווקא בסגנון היפואי של משרדו הפרטי. אלו לא הקשתות היפואיות, הריצוף או הצבעים החמים שחייבים להפוך כל משרד לנעים. צריך לזכור שהפרויקט יושב תמיד בתוך קונטקסט מסוים וצריך להתייחס אליו, "אי אפשר למקם משרד כזה במגדל זכוכית, או לעצב קשת כמו שלנו במגדל היי-טקי. זה פשוט לא יתאים. כך תיכננו משרדים של חברה יזמית כרעיון אורבני ולעומת זאת עיצבנו משרד היי-טק בחומרים עכשויים. חובתנו כאדריכלים להימנע מיצירת מונומנטים לעצמנו אלא לשאוף להיענות לצרכיו האמיתיים של הלקוח".